אזהרת ראש השב"כ: השסע מתחיל במרחב הווירטואלי

אזהרתו החריגה של ראש השב"כ, רונן בר, על השסע בחברה הישראלית, שהתייחסה לארגוני הטרור שמנצלים את השסע בחברתי בארץ, היא ללא ספק חריגה וצריכה לקבל תשומת לב מירבית.

אבל ההצהרה הזו מתייחסת אל הרבה מעבר לנושא הביטחוני, והנורה האדומה שצריכה להידלק היא בין השורות והדברים שראש השב"כ לא אמר, בגלל מגבלות תפקידו.

השסע החברתי, כך צריך לפרש את זה בעיניים אזרחיות, הוא סכנה ממשית לקיומה ועוצמתה של החברה הישראלית. זרועות הארס שלו מפוזרות בכל תחום בחיינו, בכל המגזרים, חוצה מפלגות ופעילים פוליטיים.

השסע נובע קודם כל מהשיח האלים שהשתלט על זירות רבות בחברה המקומית, והוא מתחיל במרחב הווירטואלי.

רונן בר, ראש השב"כ. צילום: גלעד קוולרצ׳יק, יזראל דפנס

התרחבות אמצעי המדיה החברתיים, בעקבות שיפור בתשתיות האינטרנט והתקשורת, מאפשרות גישה כמעט לכל פלטפורמה ובמהירות גבוהה, מייצרת שיח מסית, רווי פייק ניוז, שיח שמשנה תודעה על בסיס עובדות לא נכונות, שעוד לפני שמספיקים להכחיש אותן הן הופכות להיות ויראליות בהיקפים מטורפים, ועד מהרה הן פורצות את המרחב הווירטואלי ועוברת לחיים האמיתיים, לזירה הפרלמנטרית, לרחובות העיר.

השסע אינו רק ברמת המחלוקות הפוליטיות בין ימין ושמאל, הם גם בין אוכלוסיות שונות בחברה, בין מגדרים, בין בעלי תפקידים שונים שנתפשים כפריבלגיים, וכמובן עם על רקע יחסי דתיים וחילוניים.

מערכת בחירות מסמלת את חוסר היציבות הפוליטית, שמגבירה את המתח בין קצוות שונות של החברה הישראלית. הקמפיינים של המפלגות, שעולים כעת לאוויר, מתקיימים בעיקר בזירה הקיברנטית, והם המנוע העיקרי לאלימות הפיזית והדיגיטלית. התחרות בין הקמפיינרים של הרשימות היא מי יהיה יותר בוטה וקיצוני, כדי למשוך את תשומת הלב של הבוחרים הפוטנציאלים, על ידי השחרה, השמצה והפצת ידיעות כוזבות על היריב.

להקטין את השסע על ידי הקטנת השנאה, ההסתה והשיח האלים

ראש השב"כ אמר כי הוא מציף את הבעיה ומזהיר, אבל הארגון שהוא עומד בראשו לא יכול לטפל בה. הוא צודק, אבל המוסדות והארגונים האחרים, הן בממשלה והן החברה הישראלית, יכולים וצריכים לטפל בבעיה, להקטין את השסע על ידי הקטנת השנאה, ההסתה והשיח האלים.

ברמה ממשלתית, יש צורך דחוף בהשלמת יוזמות חקיקה שהיו בכנסת הנוכחית, שכללו ענישה על מי שמפיץ דברי שנאה ו/או הסתה ופוגע ברגשות הציבור.

בגלל חוסר היציבות הפוליטית, במשך ארבע כנסות לא הצליחו לעדכן את החוקים שקשורים בהגנת הפרטיות, בחוק לשון הרע – חוקים שנחקקו בחלקם עוד לפני שבכלל היה בארץ המחשב הראשון.

הדיונים בוועדת החוקה, היו רציניים, הייתה הסכמה בין כל חלקי הבית על מרבית הסעיפים, אבל ערב נפילת הממשלה הכל הוקפא שוב. וכך נכנסנו לעוד מערכת בחירות, שבה אין חוק ואין ענישה על הסתה ברמה לאומית או אישית.

לכולנו יש תפקיד חיוני בתיקון המצב

אבל לא רק בממשלה. חובה לרסן את השיח ובכך להקטין את השסע מוטלת עלינו, הגולשים, משתמשי הפלטפורמות הדיגיטליות. אם כל אחד יוותר בכל יום על שיח אחד לא מכובד, שיש בו פגיעה במישהו או במשהו, גם אם זה לא בכוונה – כמות הפוסטים הארסיים תרד.

מעבר לזה, הפוליטיקאים ששוכרים את הקמפיינרים שיודעים ללבות שנאה, צריכים להבין שיש לכך מחיר בקלפי. ככל שיותר מצביעים יגידו 'שיח שנאה מלבה שסע הוא לא בשבילי ולא אצביע בשביל מפלגה שזה המסר הפוליטי שלה', הם יידעו לרסן גם את האנשים שלהם.

גם לאמצעי התקשורת המסורתיים יש חלק מרכזי בליבוי השנאה והשסע. למרבה הצער, אנשי התקשורת רודפים היום אחרי המדיה החברתית, במקום שזה יהיה להיפך. פוליטיקאים כבר אינם מכנסים היום מסיבות עיתונאים, במובן המסורתי שהיה פעם, אלא מצייצים, מפרסמים פוסטים או פשוט עומדים מול מצלמה בשידור חי ומעבירים את המסר שלהם, ללא שום תיווך או שאלות מצד העיתונאים.

זוהי אחת התקופות הקשות ביותר של אמצעי התקשורת בארץ, והיא עוד סימפטום לשבריריות של הדמוקרטיה, שהיא תוצר ישיר של השסע החברתי.

שורה תחתונה: אם לא נדע לעצור בזמן את המקורות שמשפיעים על אותו שסע חברתי שראש השב"כ מתריע מפניו ואם לא נדע לרסן אותו, הוא יהיה בכל רחוב ובכל פינה בארץ. תרגיעו בבקשה.