תוכן פרסומי
ראשי » דעות וניתוחים » זעקת תעשיית האירועים: האם הממשלה רוצה 200 אלף אסונות?
דליה פלד, מנכ"לית משותפת של אנשים ומחשבים. צילום: דרור ארצי

זעקת תעשיית האירועים: האם הממשלה רוצה 200 אלף אסונות?

מרבית ענפי המשק חזרו לעבודה סדירה, חלקם כבר מזמן, אבל הממשלה שכחה את ענף התרבות והאירועים מאחור, ועלולה להביא אסון כלכלי ליותר מ-200 אלף משפחות ● יש לקוות שבירושלים יקשיבו לזעקה הזאת, שיוצאת מהלב

מאת 14 ביוני 2020, 17:07 א+ / א- הדפסה הדפסה
פייסבוק טוויטר ווטסאפ פינטרסט לינקדאין דוא״ל

אם הממשלה החליטה שניתן לקיים אירועים כגון חתונות ובריתות עד 250 איש, למה אסור לקיים כנסים ומופעים? מה בדיוק ההבדל? ולמה פתחו את הקניונים והחנויות, על מנת שהמשק לא יקרוס, אבל את 200 אלף המשפחות שמתפרנסות מענף התרבות והאירועים היא משאירה מדממות?

זהו. היום החלטתי שאיני יכולה לשתוק עוד. הזעקה של תעשיית התרבות והאירועים בעקבות השבתתה עקב נגיף הקורונה צודקת וזועקת לשמיים. אם מקבלי ההחלטות לא יתעשתו, יתחוללו בארצנו אסונות. התעשייה נסגרה בתחילת חודש מרץ ועדיין לא רשאית לחזור לפעילות, בניגוד לרוב ענפי המשק – שכבר חזרו. המדינה היא שאוסרת לקיים אירועים ולכן, חובה עליה לתת לעובדים ולחברות בתעשייה כלים כלכליים לשרוד את התקופה ולמנוע התמוטטות כלכלית. עולמות התרבות והאירועים מפרנסים יותר מ-200 אלף משפחות, כאשר לפחות רבע מהעובדים הם עצמאים והיתר – שכירים.

אני מלווה את המאבק של העוסקים בתרבות ובאירועים, הכולל את כלל האירועים הפרטיים, ההופעות, אירועי התרבות וחגיגות הרחוב – אבל לא רק. המאבק משותף גם לאירועים העסקיים: הכנסים, אירועי החברות, אירועי השיווק, התערוכות והכנסים הבינלאומיים.

כבר למעלה מחודשיים, ימים כלילות, שהמאבק מנוהל על ידי קבוצה מובילה של מפיקים וספקים בתחום. הוא החל בהפגנות שקטות בתל אביב בימי הסגר, קריאות למקבלי ההחלטות, פגישות, מחאת החופות השחורות, מחאת אנשי הסאונד עם זרי אבל לענף, ההפגנה בירושלים, שהסתיימה באלימות ובאשפוזו של המפיק ג'קי בכר, ועוד אירועים.

בממשלה שומעים – אך לא מקשיבים

אבל, שם למעלה, בירושלים, האטימות זועקת לשמיים. בממשלה אמנם שומעים – אך לא מקשיבים. מבטיחים – אך לא מבצעים. באמת שלא ברור לי למה. מה, הם לא מבינים שהולך להיות כאן משבר נורא ואיום?

המאבק שלנו אינו אישי. הוא עבור התעשייה כולה. הוא עבור כל אותם ספקים שפועלים מאחורי הקלעים של כל אירוע. אלה הם לרוב האנשים המכונים "השקופים". כדי שדנה פלד או נטלי גבאי, יעל מסר או חגית קדם, בן פלד או גיל אור נר, המפיקים ויוצרי הכנסים המדהימים שלנו, יוכלו להפיק עבורכם, החברות והלקוחות, את הכנסים הטובים בענף ואת אירועי הלקוחות הייחודיים, אנחנו צריכים את עזרתם של עוד אנשים רבים. בלעדיהם זה לא היה קורה. אלה הם יועצי התוכן, המעצבים, הסאונדמנים, התאורנים, בוני הבמה, בוני התערוכות, בעלי האולמות, הקייטרינג, הטבחים והמלצרים, מנהלי הרישום, הדיילות, יוצרי הקליפים המהממים, מנהלי הקונסולות, המנחים, המתרגמים, הצלמים והכתבים, השחקנים והרקדנים, המוזיקאים, מעצבי הפרחים, השליחים, הדפסים, המובילים, מנהלי הבטיחות ועוד. כן, זו תעשייה שלמה שמתפרנסת בדרך כלל בכבוד, וכל עובדיה ויזמיה כבר מושבתים – ארבעה חודשים ללא פרנסה.

הם, יחד איתנו, באנשים ומחשבים, מצליחים להפיק ללקוחותינו את האירועים העסקיים הטובים ביותר עבור חברות בהיי-טק הישראלי. כנסים שמקדמים את עסקיהם, שמצליחים לחבר בינם לבין לקוחותיהם. הכנסים והאירועים העסקיים הבינלאומיים שמהווים שופר לחברות ההיי-טק בישראל ולסטארט-אפיסטים להציג את הרעיונות שלהם לכל העולם. הם מסייעים לקדם את ענף ההיי-טק, שראש הממשלה שלנו כה מתגאה בו. הוא וחבריו לממשלה שמחים להגיע לתערוכות ההיי-טק ולהתגאות בקידום הטכנולוגי הישראלי, שמיוצא לכל העולם, ומכניס הרבה כסף למדינה. אבל איפה הם עכשיו? איפה הם כדי להגן על הספקים, שמרביתם הן חברות עצמאיות שמעסיקות עובדים או פרילנסרים?

המאבק הצודק של תעשיית התרבות והאירועים. האם בממשלה ייעתרו לזעקה? צילום: בן פלד

המאבק הצודק של תעשיית התרבות והאירועים. האם בממשלה ייעתרו לזעקה? צילום: בן פלד

גם לעסקים הגדולים בתעשיית התרבות והאירועים מגיע

משרד האוצר הוא שותף שלנו כל השנים. הוא גובה מאתנו מיסים ואנחנו משלמים, כי כך לימדו אותנו וכי כך אומר החוק. שילמנו כל השנים גם ביטוח לאומי. אך דמי אבטלה לעצמאים – אין. העצמאים שאינם בעלי חברות קיבלו פעימות ראשונה ושנייה, סוג של פיצוי – דמי אבטלה לחודש וחצי, וזהו. בעלי העסקים הקטנים קיבלו את הפעימה השלישית, שמספיקה להם לשרוד ולשלם את ההוצאות הקבועות לחודש-חודשיים בלבד. חס וחלילה לא דמי אבטלה מתמשכים, כמו שכל אדם ראוי לקבל אם המדינה עצרה אותו מלעבוד ולהתפרנס. אבל מה עם העסקים הגדולים, שמעסיקים את מרבית העובדים השכירים בתחום? הם לא קיבלו כלום.

בעלי העסקים בתעשיית האירועים לא מבקשים נדבות, אך כן דורשים שאם הממשלה החליטה שהם לא יכולים לעבוד – אזי שתשלם להם מענק, עד שיוכלו לחזור להתפרנס בכבוד. ראוי שהממשלה תחזיר להם לפחות חלק מהמיסים שהם שילמו כל השנים, כמו שעשו בגרמניה ובעוד מדינות רבות. שם הממשלה הזרימה למשק ולענף התרבות מיליארדי יורו. מי שמעסיק עובדים ונאלץ להוציאם לחל"ת – על הממשלה להאריך את מועד החל"ת ולתת את מענק החזרה ממנו בכל עת, כדי שהעסקים הללו יוכלו להחזיר את העובדים לעבודה. כעת אין למה להחזירם לעבוד.

תסבירו לי: אם הממשלה החליטה שניתן לקיים אירועים כגון חתונות ובריתות עד 250 איש, למה אסור לקיים כנסים ומופעים? מה בדיוק ההבדל? ולמה פתחו את הקניונים והחנויות, על מנת שהמשק לא יקרוס, אבל את 200 אלף המשפחות שמתפרנסות מענף התרבות והאירועים היא משאירה מדממות?

התעשייה זועקת – ואין תשובות

דווקא עכשיו, כשעובדי ענף התרבות והאירועים זועקים, הם אינם זוכים לתשובות. נכון, כולם נפגעו, אך מלבד ענף התיירות, אין עוד דוגמה לענף כשלנו, שחלקו הגדול לא יחזור לעבוד, כנראה עד אחרי החגים. עובדי ויזמי תעשיית התרבות והאירועים הם הראשונים להפסיק לעבוד – והאחרונים לחזור.

מחר (ב', ה-15 ביוני) יהיה יום הזעם של התעשייה. אני קוראת לכולכם לעלות לירושלים ולהפגין אתנו, ואם אתם יכולים לתמוך במאבק הכל כך צודק שלנו, בפוסטים ברשתות החברתיות ובכל דרך אפשרית אחרת – תבורכו.

כמו כן, המאבק הממושך דורש משאבים כספיים – שלטים, חולצות, יח"צ, לובינג ועוד. מטה המאבק הגיע למיצוי כל התקציבים שגויסו עד כה ואנחנו זקוקים לתרומות נוספות. אנא עשו מאמץ ותירמו בין 100 ל-500 שקלים, כל אחד ואחת על פי יכולתו.ה. ניתן להעביר תרומות באמצעות אפליקציית ביט לטלפון 053-4985744. בעת העברת התרומה אנא ציינו את שם התורם, כדי שנוכל להוציא קבלה כחוק. אם אתם רוצים להעביר את התרומה באמצעות העברה בנקאית, אנא עשו זאת ל: בנק דיסקונט, סניף 147 לב דיזינגוף, חשבון 717707, על שם איגוד האמרגנים ומפיקי אמנויות הבמה בישראל. תודה רבה על כל תרומה.

אסור לתת לענף התרבות והאירועים לקרוס. זיכרו את הכלל: הנשמה או מלחמה!

הכותבת היא מנכ"לית משותפת של אנשים ומחשבים.

זעקת תעשיית האירועים: האם הממשלה רוצה 200 אלף אסונות? Reviewed by on . זהו. היום החלטתי שאיני יכולה לשתוק עוד. הזעקה של תעשיית התרבות והאירועים בעקבות השבתתה עקב נגיף הקורונה צודקת וזועקת לשמיים. אם מקבלי ההחלטות לא יתעשתו, יתחוללו זהו. היום החלטתי שאיני יכולה לשתוק עוד. הזעקה של תעשיית התרבות והאירועים בעקבות השבתתה עקב נגיף הקורונה צודקת וזועקת לשמיים. אם מקבלי ההחלטות לא יתעשתו, יתחוללו Rating: 0

הגיבו