שוברי המכונות של 2026: למה הקרב נגד הקידמה אבוד?

ב-11 במרץ 1811, בכפר ארנולד שליד נוטינגהם שבאנגליה, פרצה קבוצת פועלים למפעל גרביים וניפצה מכונות סריגה חדשה שאיימה על פרנסת חבריה. תוך שלושה שבועות נהרסו למעלה מ-200 מכונות באזור על ידי הלודיטים: פועלים שמחו באנגליה נגד השינויים שהביאה המהפכה התעשייתית, בין היתר באמצעות הריסת מכונות. הלודיטים האמינו שהשמדת המכונות תציל את הפרנסה. הם הפסידו, כי קשה מאוד לעצור טכנולוגיה וקידמה.

מאז ועד היום נכנסו לחיינו עוד טכנולוגיות רבות, שקורצות למעסיקים, אך מאיימות שוב ושוב על העובדים.  

ה-AI מהווה בשנים האחרונות את האיום החדש, והוא מפחיד יותר מבעבר משום שהוא מחולל שינוי ושיבוש בתחומים רבים: מעצבים גרפיים, צלמים, סוכני שירות ומכירות, נהגים, אנליסטים ועוד. אם סוכן קולי מטפל בפנייה בשקלים בודדים, הוא ייתר חלק ניכר מעבודת נציג השירות; אם פענוח MRI באמצעות בינה מלאכותית זול, מהיר ומדויק יותר, הוא ייקח נתח מעבודת הרדיולוג. השאלה היא לא אם התפקידים ישתנו – הם כבר משתנים – אלא מי יגיע ליום שאחרי עם כלים ביד ומי בלי.

אני רואה את זה בשטח: לקוחות שהטמיעו אוטומציה בשירות לא סגרו מחלקות, הם פתחו קווי מוצר חדשים או ייעלו את הקיימים

לאחרונה הודיע ועד העובדים של אחת מחברות הביטוח הגדולות בארץ על סכסוך עבודה, בין היתר בגלל פיילוט שבו כלי AI דימו את עבודת עובדי מרכז השירות והמכירות – חלק ניכר מכוח האדם של החברה. מהלכים כאלה קורים כיום גם בענפים אחרים. במסגרת תפקידי אני יושב מדי שבוע מול הנהלות בבנקאות, ביטוח, בריאות, תעשייה וקמעונאות. ואותה שיחה חוזרת בכל חדר – בדיקת היתכנות להחליף אנשים בסוכני AI. 

78 מיליון משרות חדשות עד 2030

הנחת היסוד של העובדים היא שכמות העבודה בעולם קבועה, ושכל משימה שעוברת למכונה נגרעת מבני אדם. אלא שזו טעות.

לדוגמא, AI מורידה דרמטית את עלות פיתוח התוכנה ולכן נבנית הרבה יותר תוכנה; יותר תוכנה מייצרת יותר מוצרים, יותר ערוצים ויותר עסקים; ויותר עסקים דורשים, בסופו של דבר, יותר אנשים. אני רואה את זה בשטח: לקוחות שהטמיעו אוטומציה בשירות לא סגרו מחלקות, הם פתחו קווי מוצר חדשים או ייעלו את הקיימים. 

הנתונים תומכים בזה. דו"ח Future of Jobs 2025 של הפורום הכלכלי העולמי חוזה כי עד 2030 ייווצרו כ-170 מיליון משרות חדשות, מול כ-92 מיליון שייעלמו – נטו כ-78 מיליון משרות נוספות, לצד שיבוש של כ-22% משוק העבודה. מחקר טרי של נומורה על שוק העבודה באסיה, מצא כי הגיוסים שמונעים מ-AI עלו על הפיטורים: כ-130 אלף משרות שנוצרו מול כ-60 אלף שנגרעו.

יש מצב של אבטלה שמגיעה, אך גם יש מצב של חילופין – והחילופין אכזרי במיוחד למי שממתין ולא מבין שהגבינה זזה. 

תקציב הכשרה לכל עובד 

מאבק להקפאת הטכנולוגיה הוא בזבוז של ההון הפוליטי היקר ביותר שיש לעובדים. אותו כוח ארגוני שווה הרבה יותר אם הוא מופנה לדרישות אחרות: תקציב הכשרה מחדש לכל עובד, שעות למידה בתוך שעות העבודה, מסלולי מעבר מוגדרים מראש מנציג שירות למנהל חוויית לקוח, ותפקידים חדשים כגון בקרת איכות אנושית של סוכני AI, מאמן ידע ואנליסט תהליכים. אלה מקצועות אמיתיים, קיימים כבר היום, ובחלקם משתלמים יותר מהתפקיד שהוחלף.

סעיף כזה של הכשרות והתאמות בהסכם קיבוצי שווה יותר מכל סעיף שמנסה לעכב טכנולוגיה. גם אנו בחרנו בדרך הזו: בעידן שבו קל לוותר על אנשים, אנחנו מכשירים אותם מחדש. 

ולהנהלות מגיעה כאן חצי מהאחריות. ארגון שמכניס AI בלי לומר לעובדים מה קורה לתפקיד שלהם ביום שאחרי, יקבל התנגדות. שקיפות על היקף ההשפעה, השקעה בהסבה, ומעבר מדוד – הם תנאי להצלחת ההטמעה. הטכנולוגיה כבר כאן. הבחירה היחידה שנותרה היא אם משקיעים את האנרגיה בשבירת הנול או בלמידת המקצוע הבא. 

כותב המאמר הוא EVP בחברת אברא, העוסקת בהטמעת פתרונות ותהליכי AI בארגונים