ההיי-טק הישראלי צריך ללמוד מהמגזר השלישי על התנהלות בחירום

מגבלות החירום שהוטלו בעקבות מבצע "שאגת הארי" יצרו מציאות כלכלית מורכבת, המתבטאת באובדן תוצר שבועי בהיקף של כ-9.4 מיליארד שקלים, בשל ההשבתה הרחבה של הפעילות העסקית וגיוס המילואים המאסיבי. לעומת זאת, היקף גיוסי ההון בהיי-טק בשנת 2025 עמד על כ-15.6 מיליארד דולר, ועם זאת מתברר כי המשאבים הפיננסיים לבדם אינם מספיקים כדי לקדם את הליכי הפיתוח. כאשר אין אנשים והלוגיסטיקה נפגעה – יש צורך לחפש מודלים ניהוליים חלופיים המסוגלים לתפקד בתנאי קיצון.

לעומת ההיי-טק, המגזר השלישי מתנהל בשגרת חירום לאורך כל השנה. בעוד שחברות טכנולוגיה רבות משקיעות חודשים בתכנון מוצר מושלם בסביבה סטרילית, ארגונים חברתיים פועלים במודל של פיתוח מענים קטנים וזמינים הנבחנים בשטח באופן מיידי. עמותות אלו מבינות כי אין ברשותן את כל המשאבים לפתרון בעיות בתוך הארגון פנימה, ולכן הן מתבססות על שימוש בתשתיות קיימות ובשותפויות אסטרטגיות עם רשויות מקומיות וגופים ציבוריים. גישה זו מאפשרת גמישות מרבית ופעולה מיידית, ואימוץ של תרבות עבודה זו יכול לסייע להיי-טק לגשר על הפער.

המודל הקלאסי הנשען על הטבות ותכנון קריירה קורס באי-ודאות כזו. לעומת זאת, כאשר צוותים קטנים מקבלים אוטונומיה מלאה לפעול כ"יחידות סיוע" עצמאיות, העובד מפסיק להמתין למנהל שיחזור מהמילואים, יחד עם כל הצוות, והופך לגורם בעל משמעות אישית ומקצועית עמוקה

מודל המגזר השלישי בחברות הטק יסייע לבניית חוסן ארגוני אמיתי

הצורך בשינוי זה מתחדד כאשר בוחנים את העובדה שכ-15% מכוח האדם בהיי-טק, ובפרט בדרג הניהול הבכיר, משרתים כעת במילואים. היעדרותם של מייסדים וראשי צוותים יוצרת מחסור משמעותי בידע ובסמכות, ומובילה לעיכובים של חודשים ארוכים בשחרור גרסאות מוצר.

חברות הדיפ-טק והחומרה חוות פגיעה אנושה גם בשרשראות האספקה, עקב עלויות הביטוח הימי והאווירי שנסקו במאות אחוזים. חברות אלו נתקלות בקשיים מול ספקים זרים, המגבילים את יכולתן לשלוח אבות-טיפוס למעבדות ולעמוד בלוחות זמנים מול לקוחות גלובליים. קשיים אלו מחריפים בשל המבנה הארגוני המבוסס על תכנון רבעוני וסבבי אישורים מורכבים מול הנהלות בחו"ל – מודל שמתקשה לתפקד תחת תנאי חירום מתמשכים.

הטמעת המודל של המגזר השלישי בתוך חברות הטכנולוגיה הופכת לקריטית לצורך בניית חוסן ארגוני אמיתי. ארגון הלומד לפעול דרך שותפויות חוץ-ארגוניות ולבזר את הידע בקרב רשת רחבה של גורמים, הופך לפחות פגיע להיעדרות של עובד ספציפי או לשיבוש בנתיב שיווק יחיד. ביזור הסמכויות ויצירת פרוטוקולים לעבודה עצמאית של צוותים קטנים יכול לצמצם את התלות הקריטית במנהלים בכירים שנמצאים כעת בחזית. זהו שינוי פרדיגמה ניהולי הכרחי: מעבר מתכנון ארוך טווח בתנאים יציבים, לניהול דינמי בהפרעה מתמדת לשגרת העבודה והניהול, כנקודת מוצא תפעולית.

חוסן ארגוני כזה מאפשר גם להמציא מחדש את החוזה הפסיכולוגי עם עובדיו. המודל הקלאסי הנשען על הטבות ותכנון קריירה קורס באי-ודאות כזו. לעומת זאת, כאשר צוותים קטנים מקבלים אוטונומיה מלאה לפעול כ"יחידות סיוע" עצמאיות, העובד מפסיק להמתין למנהל שיחזור מהמילואים, יחד עם כל הצוות, והופך לגורם בעל משמעות אישית ומקצועית עמוקה. תחושת השליחות והערבות ההדדית מסייעת בשמירה על העובדים ומחליפה את החרדה התעסוקתית.

בנוסף, אימוץ מודל "המענים הזמינים" והבדיקה המיידית בשטח מאפשר לחברות הישראליות להציע ללקוחותיהן בחו"ל שקיפות מקסימלית. במקום לנסות להפגין עסקים כרגיל, למרות שאינם, החברה יכולה להציג ללקוח את תהליך הלמידה וההסתגלות שלה בזמן אמת. בעולם העמותות שקיפות היא ערך עליון, שבונה אמון עם משקיעים ולקוחות גלובליים. כך הם מבינים שהם קונים שותפות עם ארגון שיכול להסתגל, והחיסרון של המלחמה הופך ליתרון של איכות וגמישות עסקית חסרת תחרות.

בסופו של דבר, אם חברות טכנולוגיה, ובפרט תאגידים הפועלים בתוך מערכות גלובליות מורכבות, לא יאמצו את היכולת לפעול בתוך מציאות של שיבוש מתמשך, כפי שעושה המגזר החברתי, המשאבים הפיננסיים לבדם לא יהוו עבורן מענה מספק. במצבים של פגיעה בכוח אדם, שיבושי שרשרת אספקה ותלות בתהליכי אישור מרובי שלבים, דווקא היכולת לפעול מתוך מה שיש, לבזר ידע ולהתקדם באמצעות ניסוי וטעיה הופכת לקריטית.

במקרים מסוימים, לקוחות בינלאומיים עשויים לחפש יציבות תפעולית גבוהה יותר ולהעדיף חלופות, אך הסיכון המרכזי טמון בשחיקה פנימית של היכולת הארגונית לפעול כאשר המציאות אינה תואמת את התכנון. לכן, אימוץ עקרונות פעולה של המגזר החברתי אינו רק תגובה למשבר נקודתי, אלא תנאי לבניית חוסן תפעולי מתמשך בתעשיית הטכנולוגיה.

המשאב הקריטי ביותר של חברות טכנולוגיה אינו ההון שברשותן, אלא היכולת לפעול תחת שיבוש. ארגונים שידעו לנצל משאבים קיימים, לבזר ידע ולהתקדם דרך ניסוי וטעיה, יהיו אלו שישמרו על הרלוונטיות שלהם, גם כאשר התנאים מפסיקים להיות יציבים.

הכותבות הן מייסדות "יש עם מה", עמותה לפיתוח שיטות חדשניות למגזר השלישי