נשים ומחשבים: שיר חורב, דיפצ'קס מבית חץ ונצ'רס

שם ותפקיד: "שמי שיר חורב, ואני מייסדת שותפה וסמנכ"לית טכנולוגיות (CTO) ב-דיפצ'קס (Deepchecks), חברת פורטפוליו של חץ ונצ'רס".

ותק בתפקיד: "מאז 2020".

השכלה ושירות צבאי: "שירתי במסגרת תוכנית תלפיות, ובהמשך הובלתי עיסוק טכנולוגי-מחקרי בעולמות AI וסייבר, בצבא ובמשרד ראש הממשלה".

מה הביא אותך לתחום הטכנולוגיה? "משכה אותי היכולת לקחת בעיות מורכבות ולהפוך אותן למערכות שעובדות במציאות, לא רק על הנייר. בעבודה עם מערכות AI ראיתי עד כמה קל לייצר 'קופסה שחורה' שקשה לסמוך עליה, ועד כמה זה מסוכן כשמערכות נכנסות לפרודקשן בלי מדידה אמינה של איכות, הטיות ושקיפות. לכן השותף שלי ואני הקמנו את דיפצ'קס – במטרה לבנות שכבת אמון שמאפשרת לארגונים לבדוק, לנטר ולתקף מערכות AI באופן רציף, כדי להפוך מערכות AI מ'קופסה שחורה' לתהליך שקוף, מדיד ובר-ביקורת – כולל איכות, אמינות והוגנות".

האם את חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשייה? "כן. גם כשאין אפליה גלויה, קיימות הטיות מובנות שמתבטאות באופנים עדינים אך עקביים – בסוג השאלות שנשאלות, באופן שבו מעריכים סיכון, ובהנחות מוקדמות לגבי יכולת להוביל טכנולוגיה עמוקה ולבנות חברה גדולה.

מעבר לכך, נשים לעיתים מתבטאות ומעריכות את עצמן אחרת מגברים. זה משהו שגם אני חוויתי לאורך הדרך ורואה משני הצדדים. תעשייה שנבנתה ומונעת לאורך שנים בעיקר על ידי גברים לא תמיד יודעת 'לקרוא' את הסגנון הזה נכון, מה שיוצר פער שלא בהכרח נובע מחוסר יכולת, אלא מאי-הלימה בין סגנונות תקשורת, ביטחון עצמי ונורמות קיימות.

המצב משתפר ככל שיש יותר נשים בעמדות השפעה, וזה משפיע לטובה על התרבות, על קבלת ההחלטות ועל הגדרת הצלחה. ועדיין, הדרך לשוויון אמיתי עוברת בהכרה בהטיות וביכולת של המערכת להתרחב ולהכיל סגנונות הנהגה וחשיבה מגוונים יותר".

האם נתקלת אישית באפליה נגדך בתעשייה על רקע היותך אישה? "לשמחתי, לא חוויתי אפליה ישירה או 'חוסמת', אבל כן נתקלתי בהטיות עדינות ושכיחות, כמו הנחות מוקדמות לגבי התפקיד שלי – למשל, לחשוב שאני ב-HR או להניח שאני המזכירה של השותף שלי.

אומרים שאישה 'צריכה להצטיין פי שניים כדי להיות חצי מוערכת', ואני חושבת שזה רבע נכון. החלק המשלים הוא שכשאת מדייקת את המסגרת והנרטיב, ומובילה את הדיון על בסיס נתונים, עומק מקצועי ותוצאות – את מרחיבה משמעותית את מרחב ההשפעה שלך.

כיזמת, שיש לה שליטה גבוהה יותר על המסגרת מאשר בתוך ארגון גדול והיררכי, הרגשתי שאפשר להפוך את ההתמודדות הזו לפחות משקולת ויותר מנוף. כך למשל, כשהשותף שלי ואני נתקלנו בדפוס שבו הוא נשאל יותר שאלות 'בונות-צמיחה', ואני יותר שאלות 'מונעות-סיכון', התגובה שלי הייתה להיות מקצועית, ולהבהיר במעשים – אני היא מי שאתם צריכים. כמובן – יכולתי להיעלב או להסתגר או לסגת, אבל זה רק הניע אותי ליותר פעולה.

במילים אחרות, יש כאן בחירה: ברור שקיימת אפליה מוסדית ומובנית, וקריטי להכיר בה ולהתמודד איתה ברמה המערכתית, אבל לא פחות חשוב להחליט איך מתמודדים איתה ברמה האישית. אפשר להיעלב, ואפשר – ולדעתי עדיף, כמובן – להציף את הבעיה בזמן אמת, להציב גבול, להבהיר שזה לא מתאים, וכך להגדיל את המודעות של מי שבאים איתו במגע להטיות האישיות שלו ושל המערכת שבה אנחנו פועלים".