סערה מתמטית: האם סוכני OpenAI פתרו ראשונים בעיה סבוכה?

הסיפור הבא הוא דרמטי, ואף גולש לדרמטיות טלנובלית של ממש, אבל הוא גם מטריד – חברת OpenAI יצרה שוב מהומה בתעשיית הטכנולוגיה, וזאת לאחר שהכריזה כי מערכת פנימית שלה הצליחה לייצר הוכחה מתמטית ממוחשבת לבעיית מנגנון הזרימה של נאבייה-סטוקס  (Navier-Stokes equations). בעיה זו, הנחשבת לאחת מ"בעיות המילניום" היוקרתיות של מכון קליי למתמטיקה (Clay Mathematics Institute) – שפרס של מיליון דולר לפותר תלוי ועומד לצידה – בוחנת האם משוואות המתארות תנועת נוזלים וגזים יכולות להגיע בנסיבות מסוימות לנקודת "קריסה", שבה המהירות הופכת לאינסופית.

לפי דיווחי החברה, המשימה הושלמה תוך 88 שעות בלבד, הודות להפעלה במקביל של "נחיל" של כ-10,000 סוכני בינה מלאכותית עצמאיים. החברה דיווחה גם שהבעיה אומתה רשמית באמצעות תוכנת האימות הלוגית Lean. ב-OpenAI הבהירו כי מטרת המחקר הייתה להציג את קצב ההתקדמות המדעית של הטכנולוגיה, וכי אין בכוונתם לדרוש את פרס מיליון הדולרים.

We’re sharing a solution to the Navier-Stokes Millennium Prize Problem, one of the deepest problems at the frontier of mathematics.

The proof was produced by a group of agents, using an OpenAI next-generation model significantly more capable than GPT-6 Astra.

The problem… pic.twitter.com/8zol3BPTL4

— OpenAI (@OpenAI) September 8, 2026

מהי בעיית נאבייה-סטוקס ולמה היא חשובה?

משוואות נאבייה-סטוקס נוסחו עוד במאה ה-19 כדי לתאר מתמטית כיצד נוזלים וגזים זורמים, והפכו בשנת 2000, כאמור, לאחת מ"בעיות המילניום" של מכון קליי. במשך כמעט מאה שנה ניסו מיטב המתמטיקאים והפיזיקאים בעולם לפצח האם המשוואות הללו תמיד מתנהגות באופן חלק וצפוי, או שמא זרימה עלולה להגיע לנקודת קריסה פתאומית. פתרון הבעיה אינו רק עניין תיאורטי: המשוואות הללו הן הבסיס לחיזוי מזג אוויר וסערות, לתכנון אווירודינמי של מטוסים ומכוניות, ולמידול זרימת דם בגוף האדם.

התגלית המקבילה והחשש מזליגת המידע

ואולם השמחה סביב ההישג העצום, לכאורה, מבית OpenAI התפוגגה במהירות בעקבות גילויים שחשף המתמטיקאי פרופ' טריסטן באקמאסטר מאוניברסיטת ניו יורק (New York University). באקמאסטר, כך נטען, עבד במשך כמעט שנה בשיתוף פעולה עם לבנט אלפוג'ה, חוקר מבית חברת הבינה המלאכותית המתחרה אנת'רופיק (Anthropic), והגיע יחד עימו לפריצת דרך מקבילה עוד באוגוסט, באמצעות שילוב מודלי שפה.

בעקבות שמועות שנפוצו בתחילת ספטמבר, פנה באקמאסטר ל-OpenAI כדי להבהיר שמדובר במחקר אישי ועצמאי. החשש המרכזי של החוקרים, כפי שדווח ב-גרדיאן וב-Decrypt, נבע מכך שקוד המחקר וטיוטות העבודה שלהם נשמרו במודל Codex של OpenAI – דבר שהעלה תהיות האם המידע הפרטי שימש לאימון או להכוונת המודלים הפנימיים של החברה.

 

Post by @[email protected]

View on Mastodon

 

השיחה הלילית, האיומים ומאבק הקרדיטים

לפי הצהרתו של באקמאסטר, יומיים בלבד לאחר פנייתו הוא ניהל שיחה מתוחה עם סבסטיאן בובק, חוקר בכיר ב-OpenAI. במהלך השיחה חשף בובק כי המודל של OpenAI הפיק הוכחה בת 100 עמודים בגישה ספציפית ומצומצמת שכמעט ולא הייתה בשימוש בתחום – אותה גישה בדיוק שבה נקטו באקמאסטר ואלפוג'ה. 

באקמאסטר טען כי בובק העמיד בפניו אולטימטום: לפרסם את המאמר באופן שמשמיט את שמו של אלפוג'ה, בשל שיוכו לחברה המתחרה – החברה האם של קלוד – או להסכים לפרסום של OpenAI. כשהבהיר באקמאסטר שבכוונתו לפנות לציבור, הטיח בו בובק לפי הטענות: "למה שתהרוס את הקריירה שלך?" והוסיף: "אם אתה לא רוצה שאהיה נחמד, אני לא חייב להיות נחמד".

A series of false and inflammatory allegations against me are currently circulating on social channels. To clarify, I came into the discussion following academic norms, and I'm disappointed that it has come to this. Anyone who knows me knows that academic standards are of the…

— Sebastien Bubeck (@SebastienBubeck) September 8, 2026

תגובת OpenAI והודאה במורכבות הנתונים

הנהלת OpenAI ו-בובק דחו בתוקף את טענותיו של באקמאסטר. אלא שבובק פרסם בחשבון ה-X שלו צילומי מסך של התכתבויות והבהיר כי פעל ביושרה ובכוונה מלאה לתאם פרסום משותף, תוך הדגשה כי "מעולם לא ביקשתי להסיר את שמו של לבנט (אלפוג'ה – ג"פ) כמחברה של העבודה שלו". 

מנכ"ל OpenAI, סם אלטמן, גיבה את העובד שלו וציין כי בובק וצוותו "פעלו ביושרה ובנדיבות לאורך כל הדרך". עם זאת, לצד ההכחשה הגורפת של קריאה ישירה בטיוטות הפרטיות, OpenAI הודתה באופן רשמי כי אינה יכולה לשלול לחלוטין שנתוני השימוש והאינטראקציות של החוקרים עם מוצריה סייעו בשיפור המודלים הפנימיים שלה.

אימות כפול והשלכות על תעשיית הבינה המלאכותית

בסופו של דבר, שני הצדדים שחררו במקביל מאגרי קוד פתוחים המכילים את אימותי Lean 4 הממוחשבים. בדיקה שערך כלי התקשורת Stanford Tech Review אישרה כי שני מאגרי הקוד תקינים לחלוטין ומכילים יחד כ-2.3 מיליון שורות קוד שנבדקו אלגוריתמית.

המתמטיקאי הבלתי תלוי וזוכה מדליית פילדס, טרנס טאו, שיבח את עבודתם של באקמאסטר ואלפוג'ה וכינה אותה "הישג יוצא דופן". 

לסיכום ניתן לומר שעל אף שהמחשב הצליח לאמת את נכונות הטענות המתמטיות מעל לכל ספק, הסכסוך הנוכחי מעמיד במרכז הבמה את סוגיות הקרדיט, פרטיות המידע והתחרות הדורסנית בעידן שבו ענקיות ה-AI נאבקות לא רק מסחרית אלא גם על יוקרה מדעית.