"הבינה המלאכותית חוסכת זמן – ובמקביל מגבירה את הסטרס"

לבינה המלאכותית יש השפעה חיובית ניכרת על החיים שלנו – הן בעבודה והן בחיים הפרטיים, אבל גם השלכות שליליות. ברמה המדינתית-חברתית, היא מסייעת להאקרים ומשכללת את מתקפות הסייבר, עוזרת מאוד להפצת פייק ניוז ודיפ-פייק, ומביאה לפיטורים של אלפים רבים של עובדים. ברמה האישית, היא עלולה לנוון מיומנויות יסוד כגון חשיבה ביקורתית, ולגרום לבדידות ולניכור. אלא שיש לה עוד השפעה בולטת: על הזמן שלנו. היא גוזלת מאתנו עוד יותר זמן, שהולך למסכים, ויש לזה לא מעט משמעויות.

ד"ר אביטל בק היא חוקרת מדעי המוח ומומחית לביו-טכנולוגיה. היא מדענית ובעלת תואר ממכון וייצמן על עבודתה בנושא ביולוגיה מולקולרית של התא. ד"ר בק חולקת את זמנה בין יזמות, מחקר בעולם של ריפוי מוח-גוף וניהול בהיי-טק. היא הרצתה היום (ג') על "ניהול זמן בעידן ה-AI – טכניקות ממדעי המוח לתכנון זמן ואפקטיביות" בכנס של PMI ישראל, העמותה לניהול פרויקטים. הכנס, שהופק על ידי אנשים ומחשבים, נערך בלאגו בראשון לציון.

לדבריה, אם עד עכשיו אפשר היה לפתור את בעיית חוסר הזמן בקימה מוקדמת יותר, שמאפשרת להספיק יותר, הבינה המלאכותית מציבה אתגרים חדשים גם בהיבט זה: "היא מביאה איתה שלל בעיות חדשות, של אינסוף טריגרים והסחות דעת לאורך כל היום. יש הרבה יותר מידע, יותר השוואות, יותר זמינות ויותר החלטות – וכל אלה מעניקים למוח הרבה פחות שקט. הבינה המלאכותית חוסכת זמן, אך במקביל גובה וגוזלת אנרגיה וקשב, ומגבירה את הסטרס".

ריבוי הסחות וטריגרים

"חלק מהבעיה", הסבירה החוקרת, "הוא שאנשים מתחילים במשימה ולא משלימים אותה – מה שכשלעצמו יוצר לחץ. פעילות במחזור הפעולה, ללא סיום ובלי התאוששות, מביאה למצב של הפעלה מתמדת, וזו יוצרת שחיקה, שממנה יש להימנע, משום שכשיש שחיקה יש גם סטרס, ומבחינים בו על הפנים. הגוף מזדקן. עלינו לא להגיע למצב שבו יש שחיקה ולחץ מתמשכים. מבחינה אבולוציונית, אנחנו צריכים להשלים את מחזור ביצוע המשימות. כך יבוטל הלחץ ונגיע לחוף מבטחים".

לדברי ד"ר בק, "ריבוי הסחות הדעת והטריגרים מביא אותנו לדריכות, להיות במצב של 'היכון' תמידי, ואנחנו לא מגיעים לסיום ולהתאוששות: כל משימה פתוחה דורשת אנרגיה – וכל משימה סגורה מטעינה ומחזירה לנו אנרגיה. ניהול זמן הוא בעצם ניהול אנרגיה: האנרגיה היא המשאב שיש לשמור עליו".

בינה מלאכותית. איזה לחץ… צילום: ג'מיני

היא פירטה סוגים של טריגרים והסחות, בפרט בעבודה, שחלקם תוצאה של בינה מלאכותית: ישיבות צוות שבהן מתדיינים ללא משימות לביצוע ופתרונות; הטלפון כגורם שמייצר לחץ; מחזור התראות של ווטסאפים שאינם נגמרים; אינפלציה של תוכן, והסטרס שזה מייצר, ועוד. לדבריה, "אחד הפתרונות למשימות שלא הושלמו הוא שימוש בגוף: הגוף יודע לשרוף הורמוני סטרס. פעילות גופנית מסיימת את תגובת הסטרס".

"המטרה: סגירת מעגל המשימה"

החוקרת הסבירה כי "המטרה היא סגירת מעגל המשימה, ויש לעשות זאת בכמה דרכים: אם המשימה קצרה, של עד שתי דקות – עשו אותה על המקום. סגירת המשימות תביא לתחושת אושר בגוף; סיגרו לשוניות במחשב או בטלפון אחרי השימוש; הגדירו זמן לסיום משימות, ומה שטרם הספקתם – רשמו כמטלה. אל תשאירו דברים לא סגורים במוח; סיימו כל מפגש במשימות לביצוע; האצילו סמכויות; ועשו פעילות גופנית".

"הלחץ הוא לא האויב"

ד"ר בק המשיכה באמירה שיכולה להרים כמה גבות, אבל כזאת שההבנה שלה יכולה גם לעזור להתמודדות עם הלחץ: "הסטרס איננו האויב". היא הסבירה ש-"הגוף שלנו לא נבנה כדי להימנע מסטרס, אלא כדי להגיב אליו".

"ישנם ארבעה מסלולי מניעת לחץ: הילחמו, בירחו (נוסו), קפאו, וכעת נוספה דרך חדשה: Fawn – לרצות. להשיב כל הזמן ב-'כן' – מה שיוצר תגובת סטרס", אמרה.

לסיכום ציינה ד"ר בק כי "המתח גורם לתמותה, ויש לזהות את מקורותיו. צריך למסגר מחדש את הלחץ – הוא לא חזות הכול, אלא איך מפרשים אותו. בפרשנות חיובית של הסטרס נוכל לייעל אותו לטובתנו. הגוף לא מבדיל בין התרגשות, אומץ ושמחה לבין סטרס שממוסגר נכון וממונף לפעילות. עלינו לקחת את הלחץ, 'לסגור' מעגלי פעילות ולעשות לו מסגור נכון. ככה נקבל כוח – והוא יעבוד לטובתנו".