טור חדש: הכול ברור – בנושא בוררויות ודרכים ליישוב סכסוכים עסקיים

והפעם: סיפור שקרה, או שיכול היה לקרות, ובטבורו הסכם, או אם תרצו חתונה, בין חברת ביטוח לספקית תוכנה, ומה שהתרחש בקשר אחרי תום ירח הדבש

26/07/2020 15:54
יחיאל גפנר, יועץ בנושאי IT, בורר מוסמך ומגשר מוסמך. צילום: פרטי

בשבוע שעבר יצאנו לדרך עם הטור החדש בנושאי בוררות ויישוב סכסוכים. לפניכם פרק נוסף בסדרת הכתבות בנושא

חברת הביטוח המבצר כרתה הסכם עם ספקית התוכנה Perfect לבניית מערכת מידע לניהול סוכנים. ההתקשרות נעשתה לאחר עריכת מכרז.

עלות הפרויקט נקבעה ל-8.5 מיליון דולר, ולוח הזמנים להשלמתו נקבע ל-20 חודשים, החל ביום 1.8.2016, היום בו נחתם ההסכם בטקס חגיגי, מתוקשר ושופע חיוכים. שני הצדדים אהבו את החשיפה התקשורתית ואת התדמית המקצועית בהן זכו: המבצר הצהירה שפניה לבניית קשר דיגיטלי חכם עם סוכניה, מערכת שתקנה להם גמישות מירבית בבניית הצעות ביטוח ללקוחות בזמן אמת, ותשפר באופן ניכר את תהליך הזמנת הפוליסה. Perfect מיצבה את עצמה כשותפה ליישום טרנספורמציה דיגיטלית בליבת עסקי הביטוח. התחלה שהיא ממש חתונה וירח דבש.

אופס, בעיה…

לאחר שנה וחצי, מעט לפני המועד המתוכנן לפריסת התקנות הפיילוט, הודיעה Perfect על עיכוב בפרויקט, ועל דחיית לוח הזמנים בחצי שנה.

גם מועד זה חלף, ושוב הודיעה Perfect על דחייה נוספת, הפעם בלי לקבוע לו"ז צפוי חדש.

המבצר בישרה על הפסקת הפרויקט, בגלל הפרת ההסכם מצד Perfect, ותבעה מ-Perfect השבת 6 מיליון דולר ששולמו במהלך הפרויקט, בתוספת 2.5 מיליון דולר הוצאות ישירות, שנגרמו לה במהלך הפרויקט עד כה, ועוד 10 מיליון דולר בשל נזקים תוצאתיים של נטישת סוכנים מאוכזבים, אובדן הכנסות צפויות ופגיעה במוניטין החברה.

Perfect מצידה טענה לאחריות בלעדית של המבצר להתארכות הפרויקט. לדבריה, המבצר סיפקה אפיוני מערכת שאינם שלמים, שינתה את דרישותיה המקצועיות חדשות לבקרים, ואנשיה גילו חוסר זמינות בלתי סביר לדיונים ולמענה לשאלות צוות הפרויקט. היא תבעה מהמבצר את הסכמתה להמשך הפרויקט, תוך תשלום תוספת של 5 מיליון דולר לעלותו המקורית, ושלושה מיליון דולר על נזקים נוספים שנגרמו לה.

איך יוצאים מהברוך?

יועציהם של הצדדים העלו שלוש דרכים אפשרויות: גישור, תביעה משפטית או בוררות.

כל צד יכול לממש את זכותו לתביעה משפטית אם ברצונו לעשות כן, ללא תלות בעמדת הצד השני. לעומת זאת, פתיחה בהליך גישור, כמו גם בהליך בוררות, דורשת הסכמות בין הצדדים (או קיום של סעיף מחייב בהסכם ההתקשרות הקיים ביניהם). במקרה שלפנינו הצדדים לא סיכמו מראש, במסגרת ההסכם שכרתו ביניהם, את הדרך ליישוב סכסוכים בפרויקט. בחירה בגישור או בבוררות תדרוש הסכמת שניהם.

הצדדים הסכימו לדון בבחירת הדרך ליישוב הסכסוך.

בוררות בסכסוכים עסקיים. צילום אילוסטרציה: BigStock

על פניו נראה שהליך הגישור הוא המועדף. בהליך זה מתנהלת הידברות אקטיבית בין הצדדים בהנחייתו של המגשר, ואופי התהליך הוא מעין משא ומתן מודרך. יישוב הסכסוך בהידברות ובהסכמה עדיף ללא ספק, אך בהליך גישור גם התוצאה מחייבת את הסכמת שני הצדדים. בהיעדר הסכמה משותפת לתוצאת הגישור –  ההליך נכשל.  

בסכסוך בין המבצר לחברת Perfect הערכת הצדדים הייתה שהפער בין העמדות הוא גדול מדי, הסבירות להשגת פשרה מוסכמת הוא נמוך, והזמן שיארך הליך גישור עקר רק יגדיל את נזקי הצדדים. לכן, נפסלה אופציית הגישור, וההתלבטות נותרה בין הסכמה על קיום הליך בוררות לבין תביעות לבית המשפט.

קיימים יתרונות בולטים לפנייה לערכאה משפטית. היא איננה דורשת הסכמת הצד השני ואיננה מצריכה כל תיאום עמו. לעורכי הדין יש ניסיון רב בהליכים המשפטיים. קיים צורך בתשלום אגרה לבית המשפט, אך שיעורה קבוע, כשגובה התשלום נגזר מגובה התביעה. שופטים הם משפטנים מנוסים, החוקים והתקדימים המשפטיים הרלוונטיים ידועים ברבים, הליכי הדין ודרכי בחינת העדויות והראיות גובשו בחקיקה ומבטאים ניסיון מצטבר של שנים רבות.

החשש העיקרי של הצדדים מההליך המשפטי נגע למסגרת הזמן שההליך יידרוש, דבר שאינו בשליטתם, בעיקר אם יחליט אחד הצדדים לערער בסוף ההליך לערכאה שיפוטית גבוהה יותר.

חשש נוסף נגע לזהותו של השופט שייקבע, ולמידת הבנתו בעולם המקצועי של ביצוע פרויקט בתחום מערכות המידע.

הצדדים גם החלו חשים את תגובות השוק לאירוע, והבינו כבר בשלב זה שהעיסוק הפומבי בעניין איננו תורם לעסקיהם. פניה לבית המשפט משמעה חשיפת הסכסוך לציבור, כי הדיונים בבתי המשפט הם פומביים על פי החוק.

אפילוג

הצדדים בחרו באפשרות השלישית, והחליטו על קיום הליך בוררות בסכסוך שביניהם. הם כרתו ביניהם הסכם בוררות שהגדיר את מהות הסכסוך ואת ענייני המחלוקת בהם יפסוק הבורר, והחליטו על זהות הבורר – איש מקצוע מוכר ומנוסה בתחום, שהיה מקובל על שניהם במקצועיותו ובתכונותיו האישיות.

הצדדים הגבילו בהסכם את משך הליך הבוררות לארבעה חודשים, וההסכם חייב את הצדדים לחיסיון מוחלט של תוכן הדיונים, של פסק הבורר, ואפילו של עצם קיום הליך הבוררות.

הערכת הצדדים הייתה שבנסיבות אלה גם הוצאותיהם הישירות בגין ההליך, וגם הנזקים שייגרמו להם בגלל פרק הזמן הנדרש להשלמתו – יקטנו באופן משמעותי בהשוואה לדיון המשפטי.

איך הסתיים סיפור הסכסוך בין המבצר לבין Perfect? על כך – באחד הטורים הבאים.

* הטור עוסק בתוכן עיתונאי, ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.
הכותב הוא בורר מוסמך ומגשר מוסמך, וכמו כן הוא יועץ בנושאי IT. בעברו היה מנמ"ר שירותי בריאות כללית, וניהל מספר חברות לאספקת טכנולוגיות ושירותי IT

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים