עתיד הבנקאות הדיגיטלית בישראל – לא מזהיר

הודעת משרד האוצר על דחייה בהגשת מסמכי המכרז להקמת לשכת שירות IT לבנקים דיגיטליים חדשים מאירה סוגיה רחבה יותר: האם הבנקאות הדיגיטלית תביא את השינוי שכולם ציפו לו – צמצום הריכוזיות במערכת הבנקאות?

מאז שנות ה-70 לא קם בישראל ולו בנק חדש אחד, כאשר אחת הסיבות לכך היא עלויות התפעול והתחזוקה של מערכות המחשוב והמידע. כיום, יותר מתמיד, אין בנק שיכול להתנהל ללא תשתית טכנולוגית רחבה, יעילה ומאובטחת. המערכות האלה עתירות כוח אדם ואפשר לראות זאת בדוגמאות של הבנקים הגדולים – הפועלים ולאומי, וגם הגדולים פחות, כמו דיסקונט, מזרחי-טפחות ואגוד.

במשך העשור האחרון, משרד האוצר ובנק ישראל עשו מאמצים לעודד הקמת בנקים חדשים ולחזק בנקים קטנים, בין היתר באמצעות זה שהכריח אותם להיות עצמאים מבחינה מחשובית ולהתנתק מתלות בבנקים הגדולים. הדוגמה המוצלחת של יציאה לעצמאות היא זו של בנק יהב, שהקים את כל תשתיות המחשוב שלו מחדש, בעזרת חברת התוכנה ההודית טאטא, שהשקיעה בפרויקט 400 מיליון דולר. אבל הדוגמה של בנק יהב היא בינתיים בודדת. בנקים אחרים לא הלכו בדרכו. בנק אגוד ניסה, אבל המכרז תקוע בגלל הליכי המיזוג עם בנק מזרחי-טפחות.

הדבר הוביל את משרד האוצר לצאת למכרז שמטרתו לעודד הקמת בנקים דיגיטליים, כדי שיתחרו בבנקים הוותיקים, ובניגוד אליהם יהיו מבוססים על לשכה שתיתן להם את השירותים, ובכך תוזיל מאוד את עלויות הקמת הבנק. את לשכת השירות אמורה להקים אחת מחברות שירותי ה-IT הגדולות בענף שתזכה במכרז. שמות שמוזכרים בהקשר זה הם מטריקס, נס, אמן וחברות אחרות. גם שמו של מריוס נכט, ממייסדי צ'ק פוינט, עלה כחבר בכיר באחת הקבוצות. האוצר אף הגדיל ראש והודיע שהקבוצה שתזכה במכרז תקבל מענק של עד 200 מיליון שקלים.

המכרז אמנם עורר עניין רב בשוק ה-IT ובמגזר הפיננסי, ויש מספר קבוצות שמתארגנות ובוחנות אפשרות לגשת למכרז. אולם עיון מעמיק במסמכי המכרז גרם לרוב החברות והקבוצות הפוטנציאליות לקחת שני צעדים אחורה ולשקול שוב את מהלכיהן, בגלל מספר סעיפים שכלולים בו והפכו אותו לבלתי אפשרי.

צריך להבין שמדובר כאן בשני מהלכים מורכבים: מצד אחד, ספק ה-IT צריך לבצע את כל ההשקעות כדי להקים את לשכת השירות ומצד שני, הוא תלוי בשותף הפיננסי שלו, זה שרוצה להקים בנק דיגיטלי. אולם המציאות היא שקבלת אישורים רגולטוריים להקמת בנק בישראל, בין אם דיגיטלי או לא, לוקחת זמן רב מאוד ואיש לא יכול לערוב שהם אכן יינתנו. השאלה היא מה יקרה אם אותו שותף פיננסי לא יצליח לעבור את כל משוכות הרגולציה – האם מישהו יכול להבטיח פיצוי לחברה? באוצר עשו מאמצים להשיב על כל השאלות ומנסים ללכת לקראת המתמודדים. גם הם יודעים שהתסריט הגרוע מבחינתם הוא שהמכרז יישאר ללא מענה.

האם כל זה בכלל נחוץ?

אולם, גם אם התשובות לשאלות אלה ירגיעו את המתמודדים במכרז, עדיין תלויה ועומדת השאלה: האם בכלל יש מקום ליותר מבנק דיגיטלי אחד בישראל? אסור לשכוח שהבנקים הגדולים כבר מושקעים עמוק במה בבנקאות הדיגיטלית, ומתחרים ביניהם מי יסגור יותר סניפים ויעמיד שירותים מקוונים ללקוחות. בנק לאומי הלך כמה צעדים רחוק יותר והקים את פפר, שמקפיד לבדל את עצמו מהבנק האב ומגדיר את עצמו כבנק לכל דבר – כזה שפועל על בסיס תשתיות דיגיטליות.

יש במכרז הזה אתגר נוסף: הרעיון מאחורי הוזלת העלויות לתפעול הבנק הדיגיטלי מבוסס על כך שיקומו לפחות שני בנקים, שהרי אם לא, כל העלויות התפעול של לשכת השירות ייפלו על הבנק היחיד שיוקם בעקבות המכרז, ומכאן שהיתרון של חלוקת ההוצאות בין כמה חברות ייעלם. האם יש סיכוי שבמציאות הנוכחית יקומו פה שני בנקים במקביל? לא צריך להיות מומחה לפיננסים כדי להעריך שהסיכוי לכך קלוש. האם זה יביא להוזלת עלויות ללקוחות? גם כאן אפשר להביע ספק. שהרי הדיגיטל כבר מהווה נתח משמעותי בפעילות הדיגיטלית של הבנקים הגדולים ולמרות זאת, העמלות לא יורדות, התחרות נשארת באותה רמה לא תחרותית במיוחד, ויש האומרים שהיא כלל לא קיימת. המסקנה היא שכדי לחולל שינוי בעולם הבנקאות בישראל צריך הרבה יותר מלשכת שירות משותפת לבנקים חדשים.

ובסוף בסוף: בעוד קצת יותר מחודש יתקיימו הבחירות הכלליות, ויש סיכוי טוב שלאחריהן יהיו חילופי שרים במשרד האוצר – בין אם בנימין נתניהו יהיה שוב ראש הממשלה ובין אם לאו. האם השר החדש יהיה מחויב למכרז? האם הממשלה החדשה תמשיך בקו שהתווה השר הנוכחי, משה כחלון? השאלות הללו מוסיפות עוד נדבך לאי הוודאות הגדולה השוררת סביב מכרז זה.