הצד האנושי של ה-IT

הרבה דמעות של עצב ניגרו בימים האחרונים בעקבות מותו הטרגי של נוח אפלויג ז"ל – מנמ"ר HP ישראל לשעבר, ששם קץ לחייו בביתו שברעננה.

אפלויג נמנה על דור המייסדים של HP ישראל על גלגוליה השונים. כאשר החל לעבוד בה, היא עדיין היתה CMS – שהפיצה אז את מוצרי HP בארץ. כשהוקם הסניף של הענקית האמריקנית בארץ, נשאר אפלויג בחברה דרך כל המיזוגים שנערכו בה: דיגיטל (Digital), קומפאק (Compaq), מרקורי (Mercury) ו-EDS. באופן טבעי, לא כל מי שעבד עם אפלויג בתחילת הדרך ב-CMS, המשיך לעבוד איתו כל אותן שנים ב-HP – אבל כזה הוא היה: נאמן לבית ולמקום שכל כך אהב.

במקום עבודתו נחשב לאדם אהוב ומוערך – הן בזכות הידע שלו והן בזכות אישיותו המיוחדת. הוא היה מנמ"ר בכל רמ"ח איבריו. הוא הכיר את הטכנולוגיות השונות והקפיד להיות בקיא בכל בחידושים. הוא השתתף באירועים רבים שנערכו בקהילת ה-ICT הישראלית, והיה אחד החברים הוותיקים בפורום הבכירים C3 של אנשים ומחשבים.

בשנה שעברה לקח חלק בפעם הראשונה בכינוס המנמ"רים השנתי, שנערך בוורנה שבבולגריה. במהלך האירוע נחשפתי לאדם מרתק, בעל ידע בתחומים רבים ומגוונים. ניכר שהיתה בו חוכמת חיים רבה ואהבת אדם.

השנתיים האחרונות לא היו קלות עבור ענף ה-IT המקומי. המציאות חייבה ארגונים רבים לבצע שינויים – חלקם כואבים. בכלי התקשורת השתרש הניסוח "בוצעו התאמות בכוח אדם" – דרך מכובסת לומר פיטורים. מכונות הענק הבינלאומיות מבצעות את הליך הפיטורים באופן רציונאלי, אבל תמיד נשאלת השאלה: עד כמה המכונות האלו יודעות גם להרגיש את האדם שמאחורי מכתב הפיטורים?

זהו הצד האנושי של קצב החיים המטורף בו אנו חיים, ואין כמו ענף ההיי-טק כדי לבטא את קצב החיים זה. האנושיות אינה מתבטאת רק בחלק הפורמאלי – סביר להניח שגם למנהל האחראי, ההודעה על סיום עבודתו של אדם אינה הליך קל. מאחורי כל מכתב יש משפחה, חברים ובעיקר אדם – שלא רק שאיבד מקור פרנסה, אלא גם איבד חלק מכבודו העצמי. אף מצגת או גרף עם נתונים על מגמות כוח אדם לא יכול לתאר את מה שעובר על מפוטרים. אך האנושית לא נגמרת אצל המעסיק. לפעמים שיחה קצרה בהפסקת צהריים, מילה טובה, התעניינות בחיים שמעבר לעבודה וניסיון להקשיב באמת יכולים לעשות פלאים.

כל מי שהכיר את נוח אפלויג יודע שהוא אהב את החיים. הוא עסק בספורט ושידר תמיד רוגע ושמחת חיים. מותו הוכיח לרבים מאיתנו, שאולי לא הכרנו אותו מספיק טוב.

חשוב לומר שאיש אינו יודע כרגע מהי הסיבה להתאבדותו של אפלויג והאם לסיום עבודתו ב-HP ישראל היה קשר כזה או אחר למעשה. המסקנה שניתן להסיק מהמקרה הזה, היא שלכל אחד מאיתנו יש את הסיפור שלו, ולעולם אסור לנו לחשוב שאנו יודעים הכל על חברינו לעבודה. בפעם הבאה שנפגוש אותם, כדאי שנקדיש עוד דקה לשמוע מה יש להם לומר. לפעמים ההקשבה הזו היא שעושה את ההבדל.