לעשות פרויקט ולנוח

על הקשר שבין אלת המזל פורטונה, תכנון עמודי חדשות בעיתון יומי ומימוש פרויקט "רכבת השמיים" בבנגקוק ● אזהרה: המדור אינו קשור ל-IT בצורה כלשהי

יש המחלקים את העולם לסוגרי מברשת השניים באמבט – ולאלו שלא. אני, לעומתם, מחלק את אוכלוסיית תבל למתכננים ולספונטנים. למרות שהתכנון אינו מושלם אצלי, אני מתעב למדי את ה-"הם". הם (והן), אשר נוסעים על טיפות הדלק האחרונות במכוניתם, שבארנקם אין שקל, וגם את פנקס הצ'קים שכחו. ומעל לכל – אני רוגש ורוגז כאשר ההתנהלות שלהם בעולם מצליחה, מה שקורה לא מעט, יש להודות.

תכנון איננו מן הצדדים החזקים במימוש בקרב יושבי ארצנו הקטנטונת. פעם, במילניום הקודם, עבדתי תחת עורך בעיתון יומי. תכונותיו השליליות היו רבות: באשתו לא נהג בכבוד, לא עלינו; בעשרות כתביו, משכתביו וצלמיו רדה, משל היו בני ישראל במצרים; את הסובבים אותו עלב – בלא להפלות בין שר ונהג מונית, בין בנקאי חשוב ומוכר הפלאפל הפינתי. אבל דבר אחד היה מקודש אצלו, וזאת הקפיד לעשות שש פעמים בשבוע: כל יום (למעט יום ששי), היה קובע מראש את סדר הופעת הידיעות בעיתון של יום המחרת. מה שמכונה בעגה המקצועית "layout". היה מתכנן את העמודים בקפידה, עד רמת האינצ'ים, תוך פירוט גודל התמונות הרצוי.

הסובבים אותו בדסק החדשות היו צוחקים עליו: וכי מה, לא יהיה, חלילה, פיגוע טרור למחרת, או "רק" תאונת דרכים? וכי איזה פוליטיקאי לא יאמר דבר הבל, או ראש רשות מקומית לא יתגלה במלוא קלונו עם מעשה שטות שעשה? הרי כל יום מביא להרס תכנון העמודים המקודש ומשבש את הסדר שנקבע מראש. מכיוון שאותה עת הייתי כתב פלילי, תחום דינמי למדי בעולם העיתונות, נהגתי להצטרף אל המקטרגים והמלגלגים. אולם העורך – בשלו. כך המשיך בתכנון, משך שנים רבות, עד יומו האחרון בתפקיד. צחוק הלועגים לא הזיז לו.

ברבות השנים הצלחתי לראות ולהבין את הערך שבתכנון, אף אם עמד במבחן המציאות רק באורח חלקי. התכנון היה שלד, יסודות, והמציאות – נו, זו יש לומר, הפריעה לעיתים לתכנון.

השבוע נזדמן לי לסקר את כנס העמותה לניהול פרויקטים, PMI. מאות רבות של אנשים טובים באמצע הדרך, שילמו ממיטב כספם בימים לא קלים אלו, וטרחו והגיעו לכנס. הם מאמינים כי יש חשיבות לאפיון פרויקט בטרם מימושו, ולביצוע בקרה במהלכו. הם דבקים בשיטה הלא מקובלת אצלנו, כי יש לקבוע לוחות זמנים ותקציב – ורצוי שלא לחרוג מהם.

אחד המשתתפים בכנס הזכיר לי סיפור מפורסם על ניהול מוצלח של פרויקט: רכבת השמים שמו, "סקייטריין", שהושק בבנגקוק, בירת תאילנד, בתחילת העשור. מטרתו הייתה לטפל בצורה יעילה בפקקי התחבורה הרבים בעיר. הפרויקט הגיח לאוויר העולם, לאחר שפרנסי העיר הבינו, כי שלושה מיליון מכוניותיה סותמות את הרחובות וממלאות את אווירה בגזי פליטה מסריחים וברעש צפירות הצופרים. מתכנני העיר חישבו ומצאו, כי האזרח המצוי בבירה מבזבז 44 ימים בשנה בפקקי תנועה. הנזק לכלכלת המדינה, עקב אובדן זמן עבודה, נאמד בשניים עד שלושה מיליארד דולרים בשנה.

הפרויקט בוצע תחת אילוצים של מינימום הפרעה לתנועה. תלו רכבת על עמודים. בנו מעין כביש עילי, שעליו תלו רכבת. כעת יש לתושבי העיר רכבת נעימה, קלה, זריזה וזולה. הפרויקט התחבורתי כולל 35 רכבות, הדוהרות במעין אמבטיות בטון מוארכות בגובה של 12 מטרים מעל לכבישים של בירת תאילנד.

כעוכר שמחות מקצועי, הזדרזתי "להשיב" לבן שיחי בשני פרויקטים בלתי מוצלחים. האחד, שכבר הסתיים, הוא בניית נמל התעופה בן-גוריון, אשר חרגה בשמונה שנים מהמועד המתוכנן להשלמתו. והשני, שאיני יודע האם ניתן בכלל לכנותו פרויקט, כי טרם החל – הרכבת התחתית בתל אביב.

בן שיחי הסביר לי מדוע לרוב לא מטופלים הסיכונים בפרויקט כהלכה: "העדר זמן, קושי בחיזוי, העדר תגמול על מניעת סיכונים, תחושה שאנו כבר יודעים את הכל על הפרויקט, רצון לגלות אופטימיות ולהימנע מעיסוק בדברים שאינם דורשים מענה מיידי, וגורמים רבים נוספים ומשתנים".

ומעל כל אלה, כפי שקבע מקיאוולי בספרו "הנסיך", ניצבת לה מן הצד ומתבוננת פורטונה, אלת המזל. היא בזה לה לעיתים על התכנונים ועל המתכננים. וכטוב ליבה – הורסת אותם בלא כל התחשבות בתכנונים, באפיונים, בתיקצוב, ובלוחות הזמנים. לך תריב עם אלה כל-יכולה.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים