על ארגונים, פיטורים והתקלה בווטסאפ
מה הקשר בין "צום הווטסאפ" שחווינו היום (ג') למשך שעתיים, העלייה של ה-IT לקומת ההנהלה והצורך בהשקעות ממשלתיות?
תקלת הווטסאפ, שהלחיצה הבוקר (ג') חצי עולם בערך, הוכיחה שוב עד כמה אנחנו תלויים בטכנולוגיה ועד כמה הטכנולוגיה הפכה להיות דבר משמעותי בחיינו. עד כמה היא מניעה את העסקים ומעורבת בחיים הפרטיים שלנו, במיוחד כאשר מדובר באפליקציות מסרים מיידיים וברשתות חברתיות.
הווטסאפ קשור כמעט לכל היבט בחיינו: אם אלה קבוצות של מקום העבודה או הגן של הילדים, אם זאת התכתבות עם חברים ואפילו למטרות דייטינג – האפליקציה הזאת משמשת לכל הדברים האלה, ועוד. יש גם לא מעט סיפורים על לא מעט עסקאות גדולות שנסגרו בהתכתבויות בווטסאפ. אפשר לומר, וזה לא יהיה מרחיק לכת, שתקלה של כמעט שעתיים בווטסאפ, כפי שקרתה כיום, מביאה אתה פגיעה מסוימת בכלכלה.
מערכת יחסים הדוקה בין ה-IT להנהלה (גם דרך ווטסאפ)
גם בארגונים, רבות מההתכתבויות נעשות דרך ווטסאפ, כולל חילופי מסרים בין חברי ההנהלה. כולל בין מנהלי ה-IT לדרגים הבכירים האחרים בארגון. מערכת היחסים הזו, וההבנה של ההנהלות עד כמה הטכנולוגיה חשובה לארגון, הועמקו לאור הקורונה והמשבר הכלכלי שאנחנו חווים. יתרה מזאת, בן פסטרנק, מנכ"ל קבוצת אמן, אמר בראיון לפודקאסט אנשים ומחשבים, שפרסמנו היום, שהטכנולוגיה הפכה להיות נושא קבוע בסדר היום של ההנהלות. המנהלים מבינים שכדי להתמודד עם האתגרים של משבר שרשרת האספקה, ההאטה הכלכלית, ההשפעה של המלחמה באוקראינה על הכלכלה העולמית ועוד, הם צריכים להפנות משאבים ולהשקיע ב-IT – הרבה יותר מאשר בעבר.
זה מוביל לדיון בסוגיה ישנה-חדשה: עד כמה המשבר העולמי המתפתח, שלא פוסח על ענף ההיי-טק, יזלוג גם לישראל? בשלב זה, בשוק הארגוני אנחנו רואים ביקושים הולכים וגוברים ל-IT. הנהלות עדיין מונעות מהדרייב של משבר הקורונה, שהיטיב עם אותם ארגונים שנערכו מראש בכל מה שקשור לאוטומציה ודיגיטל, והלחיץ הנהלות שהבינו מהר מאוד שהארגונים שהן עומדות בראשם לא היו ערוכים. חלק מאותם ארגונים לא שרדו, במידה רבה בגלל אותו חוסר מוכנות טכנולוגית שלהם. עובדה זו מספקת אופטימיות באשר לשוק ה-IT והחברות הגדולות שפועלות בו בשנים הקרובות.
מהצד השני, יש חוסר יציבות – או, נכון יותר, חוסר ודאות – לגבי חברות ההיי-טק, הצעירות והוותיקות. בשבועות האחרונים דיווחנו על כוונות לפטר עובדים בכמה חברות גלובליות, כמו אינטל ויבמ, ובחברות שהחלו כסטארט-אפים ולא כל כך מזמן בשלו לחברות גדולות יותר. אתמול דווח על NCR, שעומדת לפטר 100 עובדים בישראל, והיום פורסם על פיטורים נרחבים ב-Vee ובפאנדבוקס, שנפרדת מכמעט מחצית מהעובדים שלה.
אמנם, מנהלים רבים בענף אומרים שהפיטורים האלה הם תיקון ושמרבית העובדים מצאו מקומות חלופיים, מאחר שהמחסור בעובדים בענף עדיין גדול ויש לא מעט משרות פנויות. אלא שכפי שהתבשרנו היום, מספר המשרות הפנויות בהיי-טק דווקא נמצא בירידה.
הצורך בהסתכלות רחבה על הענף ועל ההשקעות בהיי-טק כמשאב לאומי הולך ונעשה הרבה יותר דחוף, רגע לפני שהצונאמי העולמי יגיע גם אלינו במהירות כמו זו שלוקח לכתוב הודעה בווטסאפ – כשאין תקלה
חלק מהחברות המפטרות בישראל הן רב לאומיות. אולם, אינטל, יבמ והחברות הרב לאומיות האחרות יודעות היטב את סגולותיו של ההון האנושי הייחודי שיש בישראל, ושבמידה רבה ובמקצועות רבים אין לו תחליף. נכון שעלות העסקת מהנדס ישראלי כבר מזמן יקרה יותר מאשר ברבות מהמדינות האחרות, כולל מדינות מערביות, אבל התמורה שהוא נותן לא תסולא בפז.
אסור לנוח על זרי הדפנה
למרות מה שצוין לעיל, אסור לנוח על זרי הדפנה, ולהפוך את הנימוק של יתרון ההון האנושי שלנו לתעודת ביטוח. מדובר הרי בחברות עסקיות, ששורת הרווח היא זו שמהווה את הבסיס לקבלת ההחלטות שלהן. החמרה משמעותית במשבר הכלכלי עלולה להביא לשולחנם של המנכ"לים של אותן חברות את האופציה לצמצם את פעילותן בישראל, או, חלילה, לסגור אותה. כבר היו דברים מעולם, והם בהחלט יכולים לחזור.
האם אנחנו ערוכים לגל עזיבות של החברות הרב לאומיות?
כאן נשאלת השאלה: האם תעשיית ההיי-טק הישראלית והממשלה ערוכות לתרחיש אימים מעין זה? אין זה סוד שתמהיל מבנה ענף ההיי-טק בישראל מבוסס במידה רבה על הפעילות של החברות הרב לאומיות – הן מבחינת הנפח שלהן והן מבחינת תרומתן הכלכלית. כדי לאזן את התמונה נדרשות השקעות לאומיות. נדרשת תוכנית לאומית כללית, שרואה את ענף ההיי-טק לא כעוד מגזר במשק, אלא כתשתית לאומית חיונית, בדיוק כמו תשתיות אחרות, כגון גז, מים, חשמל ותחבורה. כמו שנכתב כאן לא אחת, ההשקעה הזאת צריכה להתחיל בחינוך: בלימודים בבתי הספר, בהכשרת דורות חדשים של מהנדסים ובהגדלת יכולת הקיבול של המוסדות האקדמיים המלמדים את מקצועת המדעיים.
צעד נוסף שעל הממשלה שתיכון כאן, בתקווה, אחרי הבחירות לעשות הוא להגדיל מאוד את תקציבי המו"פ, כדי שיותר ויותר חברות צעירות מקומיות יפרצו החוצה, לשווקים הבינלאומיים, יהיו חברות שלמות ולא ימכרו את הקניין הרוחני שלהן לחו"ל. שיבנו את עצמן כאן ולא יעשו אקזיט אל מעבר לים – מפתה ככל שזה יהיה.
יאיר לפיד, בנימין נתניהו ושאר ראשי המפלגות יודעים את כל הדברים האלה. הם מדברים לא אחת בשבחה של תעשיית ההיי-טק הישראלית, ובצורך בהגדלתה ובהבאתה לעוד אזורים ולעוד אוכלוסיות. אבל, למרבה הצער, הם עושים מעט. בכל מערכת בחירות בשנים האחרונות הפוליטיקאים מפזרים הבטחות על סיוע רב לתעשיית ההיי-טק, אבל במבחן התוצאה, נכון שהם מסייעים – אבל מעט מדי.
גם הפעם, הפוליטיקאים מפזרים הבטחות ומצהירים הצהרות. וגם הפעם, המבחן יהיה ביום שלאחר הבחירות והקמת הממשלה. אולם, בניגוד לפעמים הקודמות, הצורך בהסתכלות רחבה על הענף ועל ההשקעות בהיי-טק כמשאב לאומי הולך ונעשה הרבה יותר דחוף, רגע לפני שהצונאמי העולמי יגיע גם אלינו במהירות כמו זו שלוקח לכתוב הודעה בווטסאפ – כשאין תקלה.
שום סיוע לא נדרש לחברות הייטק. ההייטק הישראלי בוגר והגיע הזמן שיתחיל לנהל סיכונים כמקובל. משאבי המדינה אמורים להיות מושקעים בהתמודדות עם נושאי הביטחון הלאומי ועם שינוי האקלים - משק המים, משק האנרגיה, משק המזון ומשק הבריאות. ההייטק כמו גם שאר הענפים במשק לא ישרדו אם תנאי הבסיס שציינתי לא ייוצבו ולא ייסגרו הפערים מול הצרכים. הנושא היחידי שהמדינה צריכה להשקיע בו בתחום ההייטק הוא ההיערכות לכניסת מערכות מחשוב קוואנטיות, שיכולת החישוב שלהן עלולה לשבש את כל מערכות ההגנה והאבטחה של הארגונים במדינה. האינפלצייה ומיתון משמעותם פחות לקוחות למוצרים ומכאן פחות נכונות להשקעות, לכן לעצור את הצונאמי העולמי אי אפשר, הוא יגיע לכאן והכתובת הייתה על הקיר, הבועה כרגע מוציאה אוויר וטוב שכך, וכל ניסיון להתערב ממשלתית יגרום לפיצוץ שלה במקום להתאמה הדרגתית.