הכשל ההסברתי של ישראל: בכיינות אינה תחליף למדיניות

נציגי הממשלה מתלוננים על כך שההסברה הישראלית לא מצליחה, אבל לא עושים דבר כדי לשנות את זה ● על ראש הממשלה להיכנס לעובי הקורה - ולגבש תוכנית סדורה

ההסברה הישראלית: יש מה לעשות, אבל דרושים לשם כך משאבים. צילום אילוסטרציה: BigStock

שגריר ישראל בגרמניה, יעקב הדס-הנדלסמן, דיבר ביום ו' האחרון בפני פורום המנמ"רים והמנכ"לים C3 של אנשים ומחשבים, שהתכנס בברלין. שאלתי אותו כיצד מתנהלת ההסברה הישראלית בגרמניה, על רקע גל הטרור שפוקד את המדינה. הדס-הנדלסמן אמר כי הוא והצוות שלו עושים מאמצים רבים כדי להסביר את עמדת ישראל, בין היתר ברשת, ובפרט ברשתות החברתיות. עם זאת, הוא הודה שבהשוואה לשגרירויות אחרות, המשאבים שעומדים לרשות הצוות הישראלי בגרמניה מצומצמים. במילים אחרות, הוא רצה לומר שאילו היה מקבל יותר תקציבים ניתן היה לעשות הרבה יותר – ואפשר בהחלט להאמין לו.

התשובה של הדס-הנדלסמן לא נכונה רק לגרמניה, אלא מאפיינת את ההסברה הישראלית בכל העולם. המחדל ההסברתי של ישראל, כמו גם חוסר המודעות והנכונות להשקיע משאבים בפעילות ברשתות ובכלל, לא תורמות לצמצום התדמית השלילית של ישראל בעולם, בלשון המעטה.

באותו המפגש בברלין אמר השגריר כי ישראל נתפסת כמעצמת היי-טק ועיריית ברלין רוצה שהסטארט-אפים כחול לבן יעברו לגרמניה. ברלין אינה יחידה. במדינות רבות בעולם יש פער אדיר בין התדמית המדינית-פוליטית של ישראל לתדמית שלה כאומת הסטארט-אפ וכמובילה עולמית בהיי-טק. עד היום אף מומחה הסברה ישראלי לא הצליח לפצח את הקוד שייצור קישוריות בין הצד החיובי של ישראל בעולם, בכל מה שקשור לטכנולוגיה, לבין הצד הפוליטי-ביטחוני. המדינה כושלת שוב ושוב להשתמש בתעשיות המתקדמות המפותחות בה על מנת להסביר את ישראל טוב יותר, ומפקירה את הרשתות החברתיות ואת אמצעי התקשורת הממוסדים לטובת מסעות ההסתה של האויב.

למרות האזהרות: שום דבר לא משתנה

ח"כ ד"ר נחמן שי פרסם ב-2013 את ספרו מלחמדיה, המבוסס על עבודת דוקטורט שעשה בבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת בר אילן. דובר צה"ל בימי מלחמת המפרץ דן בספר בקשר שבין דיפלומטיה ציבורית ומודלים של תקשורת שעשויים לשפר את ההסברה הישראלית.

שי מתאר מודלים שונים של הסברה שקיימים בעולם – העכשוויים, שמיושמים ברשתות החברתיות, בגוגל (Google) וביוטיוב (YouTube), לעומת המודל המסורתי, שקרוי "מודל קול אמריקה", על שם תחנת הרדיו הוותיקה.

במודל הישן, הממשלה היא מקור הסמכות הכמעט בלבדי של המידע, התקשורת הקונבנציונלית היא המתווכת והציבור אמור לקבל את המסרים. המודל הזה היה נכון למאה הקודמת בעוד שבימינו, לדברי שי, נכון לשלב אותו עם המודלים העכשוויים. זה מהם שמייצג בצורה הנאמנה את המדיה החדשה הוא, על פי הכותב, המודל של גוגל. בדגם זה, הממשלה חדלה להיות מונופול באספקת המידע, והציבור ניזון ממקורות מידע עצמאיים – רשתות שידור ומדיות אונליין שעוקפות את הדגם המסורתי.

יצוין כי על פי שי, יש היזון חוזר בין המודלים הישנים והחדשים, והם מזינים אלה את אלה. המודל המסורתי מושפע מאוד מהרשתות החברתיות, וגם הן מושפעות מהאמצעים הישנים.

מאז ששי כתב את ספרו לא השתנה דבר. הממשלה ממשיכה לתקצב בסדר עדיפות נמוך את כל מה שקשור להסברה בתקשורת המקוונת. הנציגים הישראליים בחו"ל, כולל עובדי משרד החוץ, עושים פעולות הסברה שונות בהתנדבות או כמעט בהתנדבות, מתוך אמונה במטרה ובלא שהממשלה מספקת להם כלים אמיתיים להילחם מול ההסברה של האויב. במהלך השנים כבר חווינו כמה אירועים ביטחוניים קשים שבהם נחלנו מפלות הסברתיות בזו אחר זו, וגם הפעם נראה שידה של ישראל על התחתונה.

הטענה המוצדקת של ישראל היא שגל הטרור הנוכחי הוא תוצאה של הסתה פרועה ברשת. נציגינו מדקלמים את המסר הזה חדשות לבקרים, אבל הממשלה ושאר הגופים הרלוונטיים כמעט שלא עושים דבר כדי לצמצם את ההסתה הזו או לפחות לתת לה מענה סביר. יש לנו את האנשים הכי מוכשרים בתחום ואת מפתחי הפתרונות הטכנולוגיים המובילים בתבל, שלא יהססו להתייצב לדגל אם רק הממשלה תקרא להם. ניתן ורצוי להיעזר גם בקהילות היהודיות במדינות השונות, שכבר הוכח שהן מוכנות להתגייס למטרות הסברה אם רק מפעילים אותן. אבל אנחנו מעדיפים להתבכיין ולהתלונן. הגולשים ממלאים את קירות הרשת בדברי הסתה נגד ישראל, במקרים רבים לא בצורה ספונטנית – ואנחנו שותקים.

מן הראוי שבשעה קשה זו יזמן ראש הממשלה, שהוא גם שר החוץ ושר התקשורת, את המומחים בהסברה שפועלים בישראל, הן בצד התוכני והן בצד הטכנולוגי, ויגבש תוכנית חירום להסברה. זה חלק בלתי נפרד מהמאמצים להדביר את גל הטרור שאנחנו חווים בשבועות האחרונים.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים