משעמם

מה את/ה עושה כשמשעמם לך? שואל/ת חברים וחברות ברשתות החברתיות "מה את/ה עושה?" ● לא עדיף לוותר על השאלה הבנאלית, שתוביל לתשובה הצפויה לא פחות: "אני בעבודה/בבית ולא עושה דבר"? ● אז זהו, שיש כאלה שלא חושבים כך ● מצורף שי מקורי לחג: קללה סינית עתיקה עם איחול ליום הכיפורים

מיד עם תום מלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991, אצתי רצתי וטסתי להודו. התחנה הראשונה במסעי הארוך והקסום במזרח הרחוק, שנמשך שנה, הייתה העיר הקדושה ורנאסי. ככל תייר, נמשכתי כבמטה קסם לשפת נהר הגנגס, שם נערכו מדי ערב טקסי שריפת גופות. כבן לעם היהודי מחד, כמו גם דור שני לניצול שואה מאידך, היה לי קושי עם המחזה המרתק-מגעיל של השריפה. אולם במהירות התרגלתי למראות, כי הסקרנות שלי גברה, ומצאתי עצמי מגיע למרגלות הנהר הקדוש מדי ערב.

בחלוף ימים אחדים, הבחנתי כי לצדי יושב, כל יום, כל היום והלילה, סאדו. הסאדו הוא איש קדוש, שמתנזר מחיי היומיום, לא מקים משפחה, ומסגף את עצמו, כדי להגיע לשחרור מכל הבלי העולם הזה. פניו וגופו צבועים, והוא חובש טורבן על ראשו, כשמתחתיו כרוך שער ארוך, כיוון שנאסר עליו להסתפר. כמו נזירים-קדושים רבים, גם הוא היה נטול רכוש ומלוכלך. עיסוקיו העיקריים, כשאר הקדושים, היו תפילות, ישיבות לוטוס תוך התבוננות פנימית, ועישון חומרים אסורים. מפה לשם התיידדנו, למרות מגבלות השפה: ההינדית אינה שגורה בפי, ואילו האנגלית שלו הייתה הרבה פחות מבסיסית. במהלך ה-"דיאלוגים" בינינו, שהיו מבוססים בעיקרם על תנועות ידיים והעוויות פנים – נושא אחד הטריד אותי ועל כן שאלתיו פעמים רבות: "האם לא משעמם לך?". תמיד הסאדו השיב בשלילה, כשחיוך רגוע נסוך על פניו.

נזכרתי בסאדו הזה, בעקבות ידיעה על מסקנה לא מפתיעה שפורסמה השבוע. מכון הלסינקי לטכנולוגיית מידע, עומד לפרסם מחקר, שכותרתו היא "מיקרו-בלוגרים ממש משעממים". מכון המחקר הנכבד מצא, כי רוב המידע והעדכונים אותם חולקים הגולשים במסרים שהם שולחים לחבריהם וחברותיהם במרחב הקיברנטי, הם פשוט "שגרתיים, יומיומיים ובנאליים".

באופן מסקרן, שסיבתו אינה ידועה, המכון הפיני בחר לבחון את המסרים ואת תוכנם בפלטפורמת ג'איקו (Jaiku), ולא בטוויטר (Twitter). ג'איקו היא פלטפורמת מיקרו-בלוגינג שנרכשה על ידי גוגל (Google) ואינה פופולרית כטוויטר. הסתבר, כי מבין 400,000 המסרים שנבדקו, ברובם היו כמה מילים נפוצות: "עובד/ת", "בית", "עבודה", "ארוחת צהריים" ו-"ישן/ישנה".

מוקדם יותר השנה, פרסם המכון ללימודי תקשורת של אוקספורד (Oxford), מחקר שבחן מהם המילים הפופולריות בקרב המצייצים. המחקר ניתח 1.5 מיליון ציוצים, והעלה כי מעבר למילים שברור שהן נפוצות, כגון "ה", "ו", "ל-" ו-"זה", הרי המילים "עובד/ת" ו-"עבודה" היו בין הפופולריות ביותר – נתון זהה לזה שבמחקר של מכון הלסינקי. המילה "לרוץ", לעומתן, הייתה בין המילים הפחות נפוצות במסרים של המצייצים.

אמנם, הסבירו עורכי המחקר, פלטפורמות המיקרו-בלוגינג ממשיכות לפעול בגלל השליטה המוחלטת שיש למשתתפים בהן על מה שנמסר בפוסטים, "אבל זהו תחביב שדורש השקעה משמעותית של זמן, שרבים אינם יכולים להרשות אותה לעצמם". נראה כי המצייצים למיניהם לא ממש מקשיבים לכללים המומלצים עבורם, לפיהם: "אל תעשו לאחרים מה ששנוא עליכם. דמיינו שטוויטר הוא שיקוף של העולם האמיתי…אל תשלחו הרבה טוויטים…אל תכתבו שטויות ודברים משעממים: למרות שהשאלה המרכזית עליה טוויטר רוצה שתענו היא 'מה אתה עושה?', הרי שאף אחד לא באמת רוצה לדעת שברגע מסוים אתם שותים, ישנים או מדליקים את האור. היו מקוריים".

ואילו לי נדמה, כי גם לחוקרים במכון הפיני המכובד, משעמם קצת בעצמם. אני תוהה: האם לא עדיף למצוא מושאי מחקר מרתקים יותר? ואולי כדאי שהם פשוט יספרו כבשים ויילכו לישון? ונסיים בקללה סינית עתיקת-יומין: "שיהיו לכם חיים מעניינים".

גמר חתימה טובה.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים