רוצים לשפר את מעמד המורים? תנו להם את הכלים

מעמדו הנמוך של המורה הישראלי הוא דבר לא חדש, אבל סקר בינלאומי שפורסם בסוף השבוע מראה עד כמה: המורים שלנו הגיעו למקום האחרון מכלל המדינות שנסקרו. במקומות הראשונים ניצבות סין, יוון, טורקיה ופינלנד, וישראל ממוקמת מיד אחרי ברזיל וצ'כיה.

אפשר להניח שחלק גדול מתוך 120 אלף המורים בישראל שיתוודעו לתוצאות הסקר לא ייפלו מהכיסא. הם חיים את זה יום יום כבר שנים. גם אזרחי ישראל לא צריכים להיות מופתעים יותר מדי. כל הורה יודע שהמורים נתפסים כיום במקרה הטוב כבייביסיטר לאומי, שתפקידם לקבל את הילדים בשעות הבוקר ולשמור עליהם עד אחר הצהריים, עדיף כמה שיותר מאוחר. אם בזמן הזה הם גם מלמדים משהו – מה טוב. הורים שרוצים לתת חינוך עם ערך מוסף לילדיהם פונים לסקטור הפרטי, שפורח בזכות המדיניות המכוונת של הממשלה להפריט כל דבר שזז. ברור שהיכולת ללכת לחינוך משלים-פרטי היא נחלתן של שכבות מסוימות באוכלוסיה והיתר נותרים בחוץ – מה שמרחיב עוד יותר את הפערים הרחבים ממילא. המסר הזה מחלחל היטב לילדים, והם מבטאים זאת באופי ההתנהגות שלהם, בזלזול שלהם במורים ובחוסר משמעת.

השיח סביב מעמד המורה מתרכז בעיקר בנושא השכר. אין ספק שהתגמול הנמוך תורם למעמד הלא טוב של המורה, אבל לא רק. מערכת החינוך, על כל אנשיה, מצויה כיום בפיגור טכנולוגי אדיר בכל מה שקשור לשימוש באמצעי הוראה. הלוח והגיר עדיין מהווים האמצעים הטבעיים בחלקים נכבדים של מערכת החינוך, אצל מרבית המורים בארץ.

אנשים טובים באמצע הדרך
למזלם של החברה הישראלית ושל משרד החינוך, יש גופים ויזמים שנושא החינוך בוער בעצמותיהם והם החליטו לעשות מעשה ולא לסמוך על הממשלה. העשייה שלהם מעוררת השראה, הגם שהם לא ממהרים לחשוף את עשייתם, מתוך רצון להיות ממוקדים במטרה: תרומה לקהילה.

דוגמה אחת מני רבות היא זו של קרן אתנה. הקרן הוקמה ב-2006, ביוזמתו של אורי בן ארי, לשעבר סגן נשיא נס טכנולוגיות וכיום איש עסקים ויזם. היא שמה לה למטרה דבר מאוד פשוט לכאורה, שאז התקבל בספקות: מתן מחשב נייד לכל מורה. בכך תורמת אתנה במקצת לשיפור מעמדו של המורה בעיני התלמידים וההורים, ונותנת לו כלי בסיסי, שממנו הוא יכול להתחבר לעולם המודרני, למאה ה-21, כדי לחנך את הדור הבא של המדענים והמפתחים של ישראל.

הרציונל הבסיסי שעמד לנגד עיניהם של בן ארי וחבריו היה שכיום, אין פקידה מתחילה שתסכים להיכנס למשרד כלשהו אם אין בו מחשב ברמה סבירה. לא יעלה על הדעת שמורה בישראל לא יקבל כלי עבודה בסיסי כמו מחשב, איתו יוכל לעבוד גם בבית ולא להמתין לחסדים של הילדים או הבעל, שלכל אחד מהם יש מחשב משלו.

בעבודה מאומצת, שכוללת גיוס תרומות ותיאום כמעט בלתי אפשרי בין הגורמים השונים, העניקה כבר הקרן, ביחד עם הסתדרות המורים ובנק מסד, מחשבים ניידים ל-7,700 מורים. כל אחד מהמורים המשתתפים בפרויקט מקבל בנוסף קורס בהיקף של 120 שעות, בו ניתנים לו ידע בסיסי בהפעלת המחשב והדרכה לגבי מיומנויות דיגיטליות, שילוב מחשב בהוראה פרונטלית, שימוש במידע נגיש באינטרנט ועוד. הקורס מועבר על ידי מדריכים ממשרד החינוך.

מורים שהשתתפו עד כה בפרויקט דיווחו כי חלה עלייה משמעותית ברמת הקשב בכיתות וכי הם קיבלו ידע במקורות חדשים בסביבה מתוקשבת וביכולת הקנייתו לתלמידים. בנוסף, המחשבים העניקו בעיקר תרומה חשובה לשיפור מעמד המורה: הם נתנו לו כבוד.

כאן בדיוק הנקודה המתחברת לסקר. מורה שנכנס לכיתה צריך להיתפס בעיניים החדות של 40 התלמידים הממתינים לו כסמכות, כדמות שהם תופסים שיש לה מה להציע להם. אותם ילדים עזבו חצי שעה קודם את ביתם, שם בילו את שעות הבוקר, עד ליציאה לבית הספר, מול הטלפון החכם, מחשב הלוח או האינטרנט. דמות המורה אותה הם רואים בכניסה לכיתה, זה עם הגיר והלוח, יוצרת אצל רבים מהם משבר אמון, שגורם להם לערער על הסמכות החינוכית של המורה.

7,700 מורים הם טיפה בים. עדיין, מרבית המורים בישראל באים לכיתה מבלי שיינתן להם כלי העבודה הבסיסי ביותר כיום וכאמור, מלמדים את הילדים עם הלוח והגיר הוותיקים. את המצב הזה יש לתקן.

מחשב נייד לכל מורה הוא רק דוגמה אחת. באחרונה קמה קואליציה של חברות רב לאומיות שפועלות בישראל, בהן אינטל (Intel), סאפ (SAP) ומיקרוסופט (Microsoft), שמטרתה לשלב ידיים ולקדם את הרמה החינוכית טכנולוגית של ילדי הארץ. בדיעבד, זה תורם גם לשיפור מעמד המורה.

במסגרת פרויקט זה נכנסים לכיתות מהנדסים ואנשי היי-טק שמלמדים לצד המורים את הדברים שבאמת מעניינים את הילדים. התוצאות מגיעות בטפטוף, החברות הללו פועלות בזהירות ומקפידות שלא להחליף את הממשלה. והן צודקות. הבעיה היא שהממשלה לא רואה את הנושא באותה רמת חומרה שרואים אנשים כמו מולי אדן, נשיא אינטל ישראל. לדעת אדן, בתוך 15 שנים לא יהיו מספיק בוגרי חינוך טכנולוגי שישתלבו בצה"ל ואחר כך בתעשייה.

הכתובת רשומה על הקיר, אולם שרי החינוך והפוליטיקאים האחרים לדורותיהם לא רוצים לראות את האופק מעבר לארבע שנות הקדנציה. הם מעדיפים לגזור סרטים ולחלק מחמאות לחברות הבינלאומיות ולאנשים הטובים שתורמים, אבל לא לייצר שינוי של ממש במערכת החינוך – שינוי שאחד התוצרים שלו הוא שיפור מעמד המורה. כל עוד המצב הזה לא ישתנה מהיסוד, עם כל הכבוד וההערכה שיש למה שכבר נעשה, במיוחד באגף למינהל וטכנולוגיה במשרד החינוך, מקומנו בטבלת הערכת מעמד המורה יישאר כה נמוך.