האם יש לאסור על ילדים להחזיק חשבונות ברשתות החברתיות?

בשבוע שעבר התקבל בבריטניה חוק חדש ומסעיר: ילדים מתחת לגיל 16 לא יוכלו לפתוח או להחזיק חשבונות בפלטפורמות מדיה חברתית כמו אינסטגרם, טיקטוק, יו–טיוב וסנאפצ'ט. ילד שבכל זאת יעשה זאת לא יוכנס לכלא, חלילה, אבל חברות הטכנולוגיה מחויבות מעכשיו לנקוט אמצעי בירור וזיהוי גיל לפני שהן מאפשרות פתיחת חשבונות וכניסה לחשבונות.

מי שמזלזל במהלך הזה בטענה ש"ילדים תמיד ימצאו דרך לעקוף" מחמיץ את הנקודה המרכזית. בעבר, הגישה הייתה שהילדים וההורים הם אלה שצריכים להישמר, ושמערכת החינוך צריכה ללמד אותם איך צורכים טכנולוגיה באופן זהיר ולאסור על הכנסת טלפונים לכיתות. החוק החדש מעביר את האחריות אל הפלטפורמות. כאשר ענקית טכנולוגיה יודעת שהיא עלולה לשלם קנסות של מיליארדים אם ילדים יצליחו להיכנס ולהשתמש בה, היא, בפשטות, תתחיל להשקיע בפתרונות. למשל, אנחנו צפויים לראות מערכות שבהן המשתמש יתבקש לחייך אל מצלמת הטלפון, בינה מלאכותית תעריך את גילו ואם תחשוב שהוא פחות מ-14, הוא ייחסם.

בריטניה אינה לבד. באוסטרליה נכנס לתוקף כבר בשנה שעברה חוק דומה. מדינת פלורידה בארצות הברית אוסרת גם היא על פתיחת חשבונות לילדים מתחת לגיל 14. מדינות נוספות באירופה מקדמות חקיקה דומה, והאיחוד האירופי עוסק בשאלה איך מקדמים מערכות לאימות גיל, שלא יפגעו בפרטיות הילדים. הסיבה פשוטה: בעולם הולכת ומתגבשת הכרה רחבה בנזקים שרשתות חברתיות עלולות לגרום לילדים. על השולחן עדיין נמצאות שאלות של סיבה ותוצאה, אבל כבר די ברור הקשר בין שימוש אינטנסיבי ברשתות לבין חרדה, דיכאון, פגיעה בדימוי גוף, הפרעות שינה, התמכרות, בריונות, חשיפה לתכנים מזיקים וקשרים עם זרים. נראה, שהוויכוח כבר אינו האם יש בעיה, אלא כיצד להתמודד איתה. מצד אחד ניצבים אלה המבקשים להרחיק ילדים מהפלטפורמות, ומצד שני ניצבים אלה הטוענים כי יש להפוך את הפלטפורמות עצמן לבטוחות יותר עבור ילדים.

כל זה חשוב, אבל חשוב גם לזכור שבמידה רבה התמודדות עם הסיכונים לילדים ברשתות החברתיות היא התמודדות עם המלחמה של אתמול. החקיקה על הגבלת גיל גישה חלה על רשתות חברתיות שיש בהן "פיד" ואלגוריתמים שמחליטים איזה תוכן יגיע לכל משתמש. אבל נתונים עדכניים של איגוד האינטרנט הישראלי מלמדים, שהשימוש ברשתות חברתיות בקרב צעירים נמצא בירידה של כמעט 20% בשנה האחרונה. לעומת זאת, השימוש בצ'אטבוטים כמו  ChatGPTזינק באופן מטורף. המהלכים הנוכחיים הם לפיכך רק התחלה של דיון רחב הרבה יותר על מוגנות ילדים בעידן של בינה מלאכותית: החשש מפני ניוון של יכולות קריאה, כתיבה והבנת המציאות כשהצ'אט עושה את כל העבודה, החשש מפני הסתגרות חברתית כי הצ'אט חנפן ונעים להיות איתו ולא להתמודד עם לחצים חברתיים בעולם האמיתי והשאלה מי משפיע ואפילו מרעיל את המידע שהצ'אט נותן לנו, ואנחנו לא יודעים מה מקורו.

ואצלנו? צרצרים. איך ייתכן שבבריטניה, באוסטרליה, בארצות הברית ובאיחוד האירופי מתקיים דיון ציבורי, פוליטי ורגולטורי סוער על עתיד הילדים במרחב הדיגיטלי, ובישראל זה נון-אישיו? כמה רעש וכמה מהומה מושקעים בשוק השידורים ובערוצי הטלוויזיה, ואין כל דיון לאומי מקביל על הפלטפורמות, הצ'אטבוטים והמערכות האלגוריתמיות שמולן מבלים ילדינו שעות ארוכות מדי יום.

אסור להמשיך להתייחס למרחבים האלה כאילו הם שוליים. ברשתות החברתיות, ולא פחות מזה בצ'אטבוטים, מתעצבים הבריאות הנפשית, היחסים החברתיים, הזהות, ההשפעה והכשירות האזרחית והדמוקרטית של המחר. הגיע הזמן שגם הנושא הזה יהפוך לנושא חם במערכת הבחירות הקרבה: איך יוצרים סביבה רוויית בינה מלאכותית שהיא גם מוגנת ושבה ילדים יכולים לצמוח, ללמוד ולהשתתף, מבלי שהחולשות ההתפתחותיות שלהם הופכות למודל העסקי של חברות ענק בינלאומיות.

הכותבת היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה וראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע.