פסיקה: מנהל קבוצת פייסבוק אחראי לתכנים כמו אמצעי תקשורת

לפני ימים אחדים פסק בית משפט באירופה שמנהל אתר לא אחראי משפטית לטוקבקים שמפרסמים הגולשים. בארץ הגיע בית משפט למסקנה שונה: מנהל קבוצת פייסבוק (Facebook) אחראי לתכנים שעולים אליה, גם אם הוא לא העלה אותם בעצמו. הפלטפורמה שונה, אבל הרעיון דומה.

השופטת רנה הירש מבית משפט השלום ברחובות פסקה בתביעת לשון הרע שהגיש ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה, מאיר דהן, נגד שלום קמיל, בגלל תכנים שעלו לפייסבוק. בחלק מהמקרים מדובר בתכנים שפרסמו אחרים בקבוצות שהוא מנהל ברשת החברתית.

בתביעה הוזכרו חמש קבוצות פייסבוק המיועדות לתושבי מזכרת בתיה, בהן המושבה ובחירות למועצת מזכרת בתיה. לטענת דהן, קמיל פרסם בקבוצות הללו שהוא (דהן) לא אומר תמיד את האמת, מטייח, לא משלם ארנונה ומתייחס אל תושבי המועצה שבראשה הוא עומד "כאל אוויר". באחד המקרים מדובר בתמונה שבה נראה אדם לובש חולצה שנכתב עליה: "ראש המועצה שונא אתיופים".

לדברי דהן, העובדה שהפוסטים האלה פורסמו באינטרנט רק החמירה את הדיבה שקמיל הוציא נגדו.

מנגד, טענת הנתבע הייתה שזוהי תביעה פוליטית ומטרתה להרתיע אותו מלמתוח ביקורת נוספת על דהן. הוא ציין כי לא נגרם לדהן כל נזק כספי וכי מדובר בביקורת לגיטימית.

השופטת פסקה כי רק במקרה אחד מדובר בהוצאת דיבה: פרסום התמונה ועליה הכיתוב הנוגע לאתיופים. לדבריה, גם הפוסט בו נטען שראש המועצה מאחר בתשלום ארנונה על הבית שבו הוא מתגורר יכול להיות הוצאת דיבה, אלא שהוא נופל בהגדרה של "אמת לשעתה", ועל כן היא דחתה את התביעה בעניין זה.

"הדפסה וירטואלית"

לאחר מכן עברה השופטת לדון בשאלה האם דין קבוצת פייסבוק כדין "עיתון" כהגדרתו בחוק לשון הרע. היא ציינה ש-"הזמנים השתנו" וש-"גם 'הדפסה וירטואלית' מהווה הדפסת עיתון". על פי הפסיקה, גם קבוצות פייסבוק הן "הדפסות וירטואליות", במקרים שבהם מדובר בקבוצות שמטרתן להפיץ חדשות וידיעות בציבור – כמו אלה שמוזכרות בתביעה.

השופטת הירש קבעה כי "על בסיס האמור, יש לראות בפוסטים בקבוצת פייסבוק כפרסום באמצעי תקשורת, ולפיכך הנתבע אחראי בעוולה של לשון הרע, גם במקרה שבו פרסום מסוים הועלה על ידי אדם אחר, כי הוא יכול לקבוע אם פוסט כלשהו ייוותר באינטרנט או יוסר ממנו".

דהן תבע מקמיל פרסום התנצלות וסכום של חצי מיליון שקלים. השופטת פסקה לטובתו, ולחובתו של דהן, 20 אלף שקלים, מתוכם 3,000 שקלים עקב הפרסום והשאר בגין הוצאות משפט.