אין מי שיכשיר את הדור הבא של ההיי-טק

הילדים של היום, כך נדמה, יכולים ללמד את ההורים שלהם, ו-ודאי את הסבים והסבתות, מה זה AI. הם שולטים בכלי ה-AI, יוצרים באמצעותם סרטונים ותמונות, ומשחקים במשחקים שיש בהם דמויות בינה מלאכותית. ובכל זאת, כדי לשלוט בתחום הזה באמת, וכדי להיות מוכן לשוק העבודה מרובה הבינה המלאכותית, שכבר מתהווה, צריך הרבה יותר מזה.

מחקרים מראים שבעתיד הקרוב, מי שלא יהיו לו כישורי AI יתקשה למצוא עבודה, ועובדים שלא יאמצו את הכישורים האלה – יפוטרו. בעצם, זה כבר מתחיל לקרות.

צריך מישהו שילמד את התלמידים של היום, ועובדי ההיי-טק של העתיד, את התחום המרתק אך גם המורכב הזה. המצב העגום הוא שאין הרבה מורות ומורים שיעשו זאת – ועלולות להיות לכך השלכות לא טובות על התעשייה, וגם על צה"ל, בהמשך.

המשבר הזה עלה בדיון שערכה השבוע ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, שקיימה דיון המשך אודות עתיד החינוך המדעי-טכנולוגי. ברקע הדיון עמדו הנתונים המאוד לא מחמיאים של תלמידי ישראל בלימודי ה-STEM, כפי שעולים במבחנים בינלאומיים. אחת הבעיות הבולטות, שנציג הלמ"ס בדיון חשף, היא שמחצית מהמורים שמלמדים מדעים וטכנולוגיה בחטיבות הביניים (חלק מהמבחנים הללו נערכים בקרב תלמידי כיתות ח') כלל לא עברו את ההכשרה המתאימה. כלומר, תחום הידע שלהם הוא לא מדעים ולא טכנולוגיה.

התופעה הזו, שהיא חלק מהבעיה הכללית של מחסור במורים, קריטית נוכח העובדה שבחטיבות הביניים התלמידים מחליטים באילו מגמות הם ילמדו בתיכון. המורים למדעים וטכנולוגיה בחטיבות הביניים אמורים לשמש גם כסוכני שינוי, ולדרבן את הילדים ללמוד את המקצועות האלה גם בבית הספר התיכון. עם הידע שיצברו במגמות המדעים והמחשוב בתיכון יש להם פוטנציאל להתגייס לאחת מהיחידות הטכנולוגיות של צה"ל ומשם, אולי, להמשיך לקריירה מצליחה בהיי-טק.

מה עושים במשרד החינוך כדי לשנות את המצב?

ודאי לא תהיו מופתעים לקרוא שהתשובה לשאלה הזו היא: לא הרבה. הן בקרב המורים והן בקרב התלמידים.

אחד הצרכים שדובר עליהם לא מעט בשנים האחרונות הוא בהסבה של אנשי היי-טק למורים לטכנולוגיה ומחשוב. המטרה היא שאלה יביאו את הניסיון שלהם מהתעשייה, ישלבו אותו עם יכולות הוראה ויגישו את ה-"סלט" הזה לתלמידים. אלא שלמרבה הצער, מספרם של אנשי ההיי-טק שעושים את ההסבה הזאת לא רב, גם בגלל השכר הנמוך בהרבה בהוראה, וגם עקב ביורוקרטיה וחוסר עידוד מספק ממשרד החינוך.

ראשי ענף ההיי-טק לשנס מותניים, להגביר את שיתוף הפעולה עם מערכת החינוך, לעודד את העובדים שלהם לסייע בהוראת המדעים, ולעשות את כל זה בתוכנית מסודרת, רחבה, שתיתן פתרונות מהירים, כדי להתחיל ליישם אותם כבר בשנת הלימודים הבאה

משרד החינוך מקפיד לשתף בשורה של תוכניות לטווח ארוך לשיפור רמת הלימודים בחטיבות הביניים ולהעמקת שילוב הבינה המלאכותית בתוכניות הלימודים. רק השבוע ערך שר החינוך, יואב קיש, מסיבת עיתונאים, שבה הכריז על תוכנית מכינות קיץ לתלמידי כיתות ז'-ט', להשלמת פערים במקצועות המתמטיקה, המדעים, האנגלית והבינה המלאכותית. במסגרת התוכנית הזאת, שעל פי המשרד קיבלה תקציב יפה של 750 מיליון שקלים, התלמידים אמורים להשלים, בשלושה שבועות בחופש הגדול, את הפערים במקצועות האלה, שנוצרו עקב המלחמה.

מצב עגום. צילום: גיל כהן מגן, ShutterStock

מעניין יהיה לראות מה יעלה בגורל התוכנית הזאת. אם ללמוד מהניסיון מתוכניות קודמות שהשר קיש הכריז עליהן, למשל "שנת ה-AI במערכת החינוך", כנראה שגם התוכנית החדשה לא תצא לפועל במלואה. התוכנית הקודמת הושקה בקול תרועה רמה, עם שפע הכרזות והבטחות, אבל היישום בשטח היה, אפעס, מקרטע.

ההכרזות של שר החינוך יפות ונוצצות, אבל כל עוד הן לא ייושמו במלואן בשטח, וכל עוד משרד החינוך לא ייתן מענה למחסור במורים, ויספק לכל מורי מקצועות ה-STEM את ההכשרה המתאימה, נסבול מזה להרבה שנים – מהמשך תוצאות גרועות במבחנים הבאים בטווח הקצר ועד להשפעה שלילית אפשרית על צה"ל ותעשיית ההיי-טק בטווח הארוך.

האיום האיראני – גם במספר המהנדסים שהיא מכשירה

אם מה שקראתם בטור הזה עד כה לא עורר אצלכם דאגה, הנתון הבא בוודאי יעשה זאת: איראן מכשירה 240 אלף מהנדסים בשנה – פי 35 מאשר בישראל, שבמקרה הטוב מכשירה כ-7,000 מהנדסים בשנה – כך עולה מנתונים שפרסמה עמותת עתידים. נכון שאוכלוסיית איראן גדולה בהרבה מזו של ישראל, ועדיין, פער של פי 35 בהכשרת מהנדסים בינינו לבין האויבת הכי גדולה שלנו מעורר נורות אדומות ומדאיגות. שלא לדבר על העובדה שרבים מאותם מהנדסים שאיראן מכשירה עובדים אחר כך בתעשיות הצבאיות שלה, כולל בתוכנית הגרעין.

ולא רק איראן: הנתון הזה, של כ-7,000 מהנדסים חדשים בשנה, מעמיד את ישראל במקום מאוד לא טוב בתחרות הגלובלית על הון אנושי וטאלנטים. המהנדס הישראלי כבר מזמן לא אטרקטיבי, מפני שהוא הולך ונעשה יקר יותר להעסקה, בפרט על רקע משבר שער הדולר – הייסוף החד של השקל למולו – שאנחנו יודעים בתקופה האחרונה. אמנם, שכר אנשי ההיי-טק בארצות הברית עדיין גבוה מאשר של עמיתיהם בישראל, אבל הפער הולך ומצטמצם.

מי יפעיל את כיפת ברזל בעוד כמה שנים? צילום: ShutterStock

הדבר הזה מייצר צל גדול ומסוכן על היתרון הטכנולוגי של ישראל, שמורכב מההון האנושי שלנו. בהעדר כל יוזמה ממשלתית מכוונת, יש גורמים אזרחיים שמרימים את הכפפה ומנסים להדביק את הפערים. עמותת עתידים מתמקדת בשילוב צעירים מהפריפריה במוקדי המצוינות של הצבא, התעשייה וההיי-טק. בין היתר, היא מקיימת תוכנית שנקראת אורבופיסיקה, שמשלבת תלמידים בלימודים ברמה אקדמית בטכניון. זוהי פעולה מבורכת, אבל היא רחוקה מלהדביק את הפערים הללו, ולהביא לייצור מספיק מהנדסים לענף.

קריאת השכמה לראשי ההיי-טק

הנתונים שהוצגו כאן מחייבים את ראשי ענף ההיי-טק לשנס מותניים, להגביר את שיתוף הפעולה עם מערכת החינוך, לעודד את העובדים שלהם לסייע בהוראת המדעים, ולעשות את כל זה בתוכנית מסודרת, רחבה, שתיתן פתרונות מהירים, כדי להתחיל ליישם אותם כבר בשנת הלימודים הבאה. נכון הוא שתפקיד ההיי-טק אינו להחליף את משרד החינוך, אבל פה הסיוע הוא לא לממשלה, אלא לחברה הישראלית, לעתיד של הילדים שלנו, של צה"ל ושל הענף. בלי תלמידים טובים בתחומי הטכנולוגיה לא יהיו לנו מי שיפעילו את המערכות החכמות של היום, כולל הביטחוניות, ומי שיתכננו את המערכות החכמות עוד יותר של הדור הבא.

זוהי קריאת השכמה לראשי ההיי-טק, דווקא בתקופה המורכבת והקשה שעוברת על הענף ועל מדינת ישראל בכלל. אין כל סיבה להמתין לממשלה. אנשי המקצוע שם כבר הבינו מזמן שהם לא יכולים לפתור את האתגרים בעצמם, וזקוקים לשיתוף פעולה מהענף כדי לשנות את המצב העגום.