שאול לביא ז"ל – 1936-2025

שאול לביא, מוותיקי ממר"ם ומי שהיה עוזר מפקדי היחידה לענייני טכנולוגיה במשך שנים רבות – נפטר אתמול (ש') בגיל 89. רבים מוותיקי היחידה ליוו אותו היום בדרכו האחרונה, בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

ביום ג' בשבוע עבר התקיים מפגש של ותיקי ממר"ם. בסיום המפגש הלך לביא לביתו ומערבל בטון פגע בו. הוא הובהל לבית החולים ואתמול נפטר מפצעיו.

לביא נולד ב-1936 בעיראק. כנער הוא עלה ארצה עם משפחתו, עבד ביום ולמד בערבים. הוא היה חייל מצטיין בשירותו הצבאי. לאחר השירות החל לביא לעבוד בממר"ם כאזרח עובד משרד הביטחון. בין לבין הוא אף למד באקדמיה, והשלים תארים ראשון ושני. בין השנים 1962-1967 שימש לביא במגוון תפקידים: תוכניתן, מנתח מערכות, מנהל פרויקטים, ראש מדור ועוזר ראש ענף. מאז 1967 ועד תחילת המילניום, ב-2001, כשיצא לגמלאות, לביא שימש כעוזר למפקדי ומפקדות ממר"ם לדורותיהם. בתפקידו זה הוא סייע ליחידה להתפתח טכנולוגית, ועזר למפקדי ואנשי היחידה לצלוח את השינויים שעולם ה-IT עבר במשך שנים. גם לאחר יציאתו לגמלאות לביא המשיך בתפקיד, ומילא אותו בהתנדבות עוד עשור, עד 2011.

לצד פעילויותיו בהיבטים הטכנולוגי והמנהלתי, לביא עמל רבות לבניית ושימור מורשת ממר"ם ולתיעוד ההיסטוריה שלה.

מנחם שלגי עם אבי כוכבא בתקופתו כמפקד ממר"ם ושאול לביא ז"ל. צילום: פלי הנמר

ב-2023 קיבל לביא פרס מפעל חיים מעמותת בוגרי ממר"ם "על פיתוח היחידה, דורות של מנהיגים טכנולוגיים ותפיסות הפעלה של עולם המחשוב והתקשוב בצה"ל ובאקו-סיסטם האזרחי". ב-2012 הוא קיבל פרס מפעל חיים מאנשים ומחשבים, ובנימוקים להענקת הפרס נכתב כי "לביא סייע לקדם את היחידה להפוך למכפילת כוח צבאית… לביא עבד ותרם למחשוב הצבאי במשך חמישה עשורים, במסירות ותוך השקעה מתמדת". עם קבלתו את הפרס אמר לביא כי "יש לי אהבה עזה לממר"ם – הארגון בו שירתתי. עשיתי את מה שאהבתי ואהבתי את מה שעשיתי".

"'גוגל' של ממר"ם"

"שאול היה אנציקלופדיה מהלכת, מעין 'גוגל' של ממר"ם", אמר לאנשים ומחשבים חברו של לביא, אפרים גנדלברג. "הכרנו בשנות ה-60', כשהייתי מפעיל מחשב גדול של פילקו. היה לו ידע רב, ולתלמידים הרבים שהעמיד במהלך השנים הוא שרטט את ההיסטוריה של ממר"ם באופן מעניין, תוך שהוא משבץ פסוקים מהתנ"ך".

הוא הוסיף כי "שאול היה חבר טוב ונאמן, תמיד הוא היה נכון לעזור. הוא לא היסס לפתור באגים גם באמצע הלילה. כמו כן, הוא סייע במתן שירותים לארגוני ביטחון מחוץ לצה"ל ולארגוני ממשלה, שלהם ממר"ם העניק שירותי מחשוב. ממר"ם היה ביתו השני והוא היה צדיק מודרני".

אל"מ (מיל') טליה גזית, לשעבר מפקדת ממר"ם, כתבה כי "תרומתו להתפתחותה של היחידה לא תסולא בפז. נדהמתי כשהוא בא לנחם אותי באבלי לפני שנה וחצי: למרות מצבו הבריאותי, הוא עשה מאמץ כביר להגיע. תהא מנוחתו בגן עדן".

מימין: אפרים גנדלברג, ששירת במשך 56 שנים בממר"ם, ושאול לביא ז"ל. צילום: פלי הנמר

סא"ל (מיל') דורון יצחקי ספד לו וכתב כי "הייתה לי הזכות לשבת לצידו בבוקר יום התאונה, במפגש עם חברים. שאול היה במיטבו. הוא סיפר בחיוך על כך שהוא הולך פעמיים בכל יום לבית הכנסת, במרחק קצר של 10 דקות הליכה. צחקנו ואמרנו שקצב ההליכה שלו הוא קצב של ריצה. הוא סיפר בגאווה גדולה על המשפחה שלו, על הילדים והנכדים. הוא אמר שהנכדה הגדולה שלו מתחילה ללמוד באוניברסיטה… לקראת סוף הפגישה, כרגיל, הוא פתח יומן גדול, מהיומנים של פעם, וקבע את מועד הפגישה הבאה. לצערנו, מפגש זה כבר לא יהיה איתו. שאול היה איש יקר צנוע ואהוב, נדיר בנוף של ארצנו".

אל"מ (מיל') אריה עמית ציין כי לביא היה "איש יקר ונדיר, מורי ורבי בכל מהלך שירותי וגם בהמשך. אנציקלופדיה מהלכת ומאגר ידע וחוכמה אדיר".

אמנון בק, לשעבר מנהל מתף – זרוע המחשוב של הבנק הבינלאומי, כתב שלביא היה "אדם משכמו ומעלה. זכיתי לעבוד תחתיו כמה שנים. החוכמה ואוצר הידע שלו היו עולם ומלואו. איש ענק. נזכור אותו, את צניעותו ואת תרומתו האדירה להתפתחות הטכנולוגית של צה"ל".

פרופ' גדי אריאב מאוניברסיטת תל אביב ציין כי "היה לו תמיד מקום של כבוד בפורום 'תוכניתנים ראשיים', שהייתה לי הזכות להיות חבר בו מטעם יענ"א/מענ"א. לא רק בזכות ידענותו וסקרנותו, אלא בזכות הכבוד הכן שרחש לחברי הפורום".

לביא התאלמן מאשתו, אביבה ז"ל, לפני כמה שנים. הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים – שלוש בנות ובן – ונכדים.