האם מערכות המידע, התקשורת והדיגיטל עומדות במבחן האש?

סיכום השבוע הראשון למלחמה בהיבטי ה-IT, הסייבר והרשתות החברתיות ● האם אפשר להיות שבעי רצון, לפחות בהיבט זה? תלוי

השבוע הזה עמד בסימן של מעבר חד מ-0 ל-100, משיגרה של סוף חופשות החגים למציאות של מלחמה וחירום, בעוצמות ובהיקפים שלא ידענו כבר שנים רבות. הדיווחים במדיה שלנו, באנשים ומחשבים, הדגישו יותר מכל את הקריטיות של הדיגיטל, מערכות המידע והתקשוב במלחמה הזאת. מערכות אלה קריטיות הן בהיבטי הביטחון, ובמיוחד בצה"ל, והן בהצלחת התפקוד של הארגונים בעורף. השאלה שבוודאי תיבחן בעתיד, בשש אחרי המלחמה, היא: האם המערכות הללו עומדות במבחן האש? בפסקאות הבאות נמצאת תשובה חלקית, נכון לשעת כתיבתן (יום ה' אחר הצהרים).

אנחנו "רק" ביום השישי ללחימה וכבר עתה ברור מעל לכל ספק שמערכות המידע הן חלק מאותם נושאים שייבדקו בהפקות הלקחים שלאחר המלחמה, ושיידרש להם שינוי תפיסה והיערכות. מבקר המדינה פרסם כבר כמה פעמים ביקורת על הנושא, אבל לפי מבחן התוצאה, כמו בהרבה מקרים, גם כאן הדו"חות הונחו על המדפים העליונים, אם לא נגרסו. זאת עוד סיבה לצורך בהפקת לקחים דרמטית מיד בשוך הקרבות.

מגזר הבריאות מול משרדי הממשלה וצה"ל

בחלוקה למגזרים, מערכות המידע במגזר הבריאות פועלות היטב. המשותף לארגוני הבריאות הוא שהם הצליחו להתארגן במהירות יחסית, בעיקר בגלל לקחי הקורונה, וחלק מהפלטפורמות שפותחו אז תקפות גם כיום.

מהצד השני, העדרן של מערכות מידע – או, נכון יותר, מאגרי מידע – שבאחריות חלק ממשרדי הממשלה וצה"ל זועק לשמיים, בפרט ברגעים אלה, כאשר מאות משפחות עדיין לא יודעות כל פרט על יקיריהן, שהיו בדרום. תהליך הזיהוי של הנעדרים, החללים והשבויים בעזה איטי להחריד.

אמנם, הוקמו חמ"לים שונים במשרדים הרלוונטיים, שתפקידם לטפל ולמסור מידע, אבל לכל הדעות, הציון שניתן לתת להם עד כה הוא לוקה בחסר, במקרה הטוב. אחת המסקנות שצריכות להיות בעקבות המלחמה היא שמדינת ישראל חייבת לשנות את תפיסת ההיערכות שלה לחירום בכל מה שקשור למאגרי מידע, ולעבור מהר ככל הניתן למערכות שיודעות לתכלל ולאפשר זיהוי של מתים במהירות האפשרית.

השבוע הראשון ללחימה בדרום הציב שורה ארוכה של אתגרים ושאלות שקשורות בהיבטי הדיגיטל, תשתיות התקשורת ומערכות המידע שתפקדו, או לא תפקדו, עם הרבה מאוד משימות ליום שאחרי המערכה

עוד סוגיה, שהייתה הקריטית ביותר בהיבט התקשוב ממש בתחילת המלחמה (ועוד לפניה), היא המערכות החכמות שפותחו במשך שנים על ידי יחידות העילית הטכנולוגיות של צה"ל, והיו אמורות לסייע בהתראה אודות חדירה ליישובים – התראה שתביא את הצבא לתגובה הרבה (הרבה) יותר מהירה ממה שקרה בפועל. יישובי עוטף עזה חשופים לטרור מרצועת עזה כבר יותר מ-20 שנים, והיה מצופה שתופעל כבר מזמן מערכת תקשורת בחירום אחת, שתדע להקפיץ כוחות מיידית – ולא להסתמך על טלפונים ניידים של תושבים אומללים שנתקעו בממ"דים כאשר המחבלים צובאים על דלתותיהם במטרה לשחוט אותם.

באופן טבעי, הכישלון הביא איתו ביקורת על המערכות הטכנולוגיות שהיו על הגדר ומסביב ליישובי העוטף. מי שנוטה לאמץ את הביקורת הזו בלבד עושה לעצמו חיים קלים. הטכנולוגיה הייתה ותמיד תהיה כלי עזר. היא אמנם כלי שמאפשר לצבא לבצע את המשימות שלו, אבל היא כלי עזר בלבד, ולא מחליפה את הגורם האנושי. מי ששם את כל יהבו על התראות המסכים, החיישנים וכל פיתוח חדשני אחר – חוטא לתפקידו, כי מערכות טכנולוגיות, חכמות ככל שתהיינה, הן לא במקום עיניים ונוכחות פיזית של חיילים.

זירות נוספות

לצד הקרבות הפיזיים בין כוחותינו למחבלים, גם במלחמה הנוכחית יש את זירת הסייבר, אם כי בהיקף נמוך ועם נזקים נמוכים עוד יותר. לפי ההתרשמות הראשונית, צה"ל, מערך הסייבר הלאומי ובכלל המגזר האזרחי, ערוכים למתקפות סייבר. בוודאי למתקפות ה-DDoS, שנחשבות לאירועים ברף הנמוך יחסית של הסייבר, ושהיו מנת חלקנו במלחמה הזאת עד כה, אבל, יש לקוות, גם לאירועים חמורים יותר. יש עדיין מה לשפר, במיוחד בארגונים במגזר הבריאות, אבל במבחן התוצאה, מרבית המתקפות לא היו משמעותיות וכמעט שלא היו נזקים. יש לקוות שכך יהיה גם בעתיד.

תיאוריות הקונספירציה השתוללו השבוע ברשת. "צה"ל ידע".

תיאוריות הקונספירציה השתוללו השבוע ברשת. "צה"ל ידע". צילום: לכידת מסך מ-X (טוויטר)

הזירה הנוספת, שבה אנחנו מתמודדים במלחמה הזאת ביתר שאת, היא הרשתות החברתיות. אלה הפכו להיות חבית של חומר נפץ שמכילה פייק ניוז, קונספירציות ומידע מוטעה, עד כדי סיכון חיי אדם.

לאורך השבוע הירבו לדבר על תוכן המידע, על הצורך בזהירות ולדעת לסנן את ההודעות, התמונות והסרטונים שרצים בפלטפורמות החברתיות, ובעיקר ב-ווטסאפ, אבל ביומיים האחרונים הצטרף לכך גורם נוסף, וחזק: האיחוד האירופי. האיחוד הזהיר אזהרות חמורות את טוויטר/X ואת מטא, בקביעה שהן לא עושות מאמצים מספיקים על מנת לסנן תכנים שתומכים בטרור ובמעשי הפשע של רוצחי החמאס, ולהוריד פייק ניוז שקשור למלחמה.

אין זו הפעם הראשונה שבה מופנות כלפי הפלטפורמות האלה תלונות בנושא זה – ולא רק בהקשר הישראלי. זה מגביר את המחשבות המטרידות לגבי העוצמה והיכולת של שתי הרשתות החברתיות הענקיות הללו להשפיע על העולם. למען הדיוק, יותר משתיים, כי למטא יש שלוש פלטפורמות סושיאל גדולות: פייסבוק, אינסטגרם ו-ווטסאפ.

במשך שנים הועלו בממשלה ובכנסת רעיונות, תוכניות ויוזמות חקיקה, שנועדו להבהיר לבעלי הרשתות החברתיות שהם לא יכולים לפעול בישראל כאוות נפשם, ולאפשר הסתה, ובעיקר הפצת שקרים. למרבה הצער, שום יוזמה לא יצאה אל הפועל, ומה ששמענו עליו הוא רק סיפורים על שיחות עם מנהלי הרשתות, הבנות וכדומה.

בשורה התחתונה, השבוע הראשון ללחימה בדרום הציב שורה ארוכה של אתגרים ושאלות שקשורות בהיבטי הדיגיטל, תשתיות התקשורת ומערכות המידע שתפקדו, או לא תפקדו, עם הרבה מאוד משימות ליום שאחרי המערכה.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים