בית הספר החדש: לימודים היברידיים – פרונטליים ומבוססי טכנולוגיה

מערכת החינוך בישראל עוברת החל מהשבוע למודל חדש של לימודים: מודל היברידי. המשמעות היא שחלק מהתלמידים ילמדו בלמידה פרונטלית וחלק אחר יחזור ללמוד מרחוק. הפתרון הזה הועלה באחרונה, לאור היקף התחלואה הגדול בקורונה בבתי הספר, לאחר שפתחו אותם וחזרו ללימודים פרונטליים מלאים.

הרציונל מאחורי המעבר למודל החדש הוא שאי אפשר לשמור על הנחיות משרד הבריאות במתכונת של כיתות לימוד שמאכלסות עד 40 תלמידים בכיתה, וגם אי אפשר לחזור למודל "הקפסולות", כי אין מספיק כיתות פיזיות.

המודל החדש מתבסס על הצלחת הלמידה מרחוק בימי הקורונה. כבר נכתב פה לא מעט על כך שהלמידה מרחוק והמורים שהתגייסו למשימה בתוך ימים, ללא הכנה מראש, הצילו את מערכת החינוך ואפשרו לתלמידים להמשיך ללמוד גם כשבתי הספר (ורוב המשק) היו סגורים. הם עשו זאת באמצעות זום והתכנים הדיגיטליים שמשרד החינוך סיפק לתלמידים ולמורים, באמצעות אגף הטכנולוגיה שלו, שהכין אותם מבעוד מועד, לשעת חירום.

השיטה ההיברידית היא ניסוי כלים לקראת שנת הלימודים הבאה. אם הניסוי יצליח והמודל הזה ימשיך לשנת הלימודים תשפ"א, מדובר בצעד דרמטי ובמהפכה של ממש במערכת החינוך של מדינת ישראל, שתצעיד אותה כמה שלבים במעלה הסולם. תהיה זו הגשמה של תוכניות שתוכננו להיות ארוכות טווח, עד כדי כך שאפילו האנשים האופטימיים ביותר במשרד החינוך לא ידעו בעבר להעריך כמה שנים ייקח כדי ליישם אותן.

עכשיו, כאשר מתחילים ליישם את השיטה, צריך לוודא שיופקו הלקחים המרכזיים מהלמידה המקוונת בזמן הקורונה. ראשית, צריך להיות ברור לכולם שחלקה של הטכנולוגיה בלמידה ההיברידית חייב להיות גדול, שהיא חייבת להיות מוטת טכנולוגיה. כחלק ממהפכה זו, על כל הצדדים הנוגעים בדבר להפנים שהמורים בכיתות כבר לא ילמדו אך ורק בשיטות המיושנות של לוח וגיר, אלא יצטרכו להיעזר במדיות דיגיטליות, בספריות של תכני VOD שמשרד החינוך עומל עליהן בימים אלה כלקח מהקורונה ובכלים אחרים. יש גם לשים לב לכך שאפשר להתאים את מערכי השיעור הישנים לעידן הדיגיטלי, אבל בלתי אפשרי לעשות זאת הפוך.

אתגרים אנושיים-טכנולוגיים במערכת החינוך

צד בעייתי יותר שקשור לנושא הוא העובדה שלפי דיווח שמרכז המחקר של הכנסת הוציא בתקופת הקורונה, ל-130 אלף תלמידים בארץ אין ולו מחשב אחד בבית, כדי שיוכלו ללמוד עם כולם. לקראת שנת הלימודים הבאה, הממשלה ושאר הגורמים האחראים חייבים לוודא שלא ייוותר ילד אחד ללא מחשב, כדי שהלמידה הדיגיטלית לא תשאיר בצדי הדרך עשרות אלפי תלמידים. אם זה יקרה, זה יגרום לנזק נפשי וחברתי גדול פי כמה מהתקציב שהמדינה חייבת למצוא כדי לספק לילדים אלה נגישות ללימודים וירטואליים.

יש גם את אתגר המורים: כדי שמורים יוכלו להנגיש תכנים דיגיטליים, צריך לדאוג להם למחשב אישי. במאה ה-21, במדינת הסטארט-אפ, עדיין אין מחשב לכל מורה, לפחות לא כזה שזמין עבורם ללימודים בכל זמן שהם צריכים. קרן אתנה, שאותה ייסד ומוביל אורי בן ארי, אמנם פועלת בתחום זה, וכבר חילקה יחד עם שותפיה ארגזי כלים דיגיטליים ליותר מ-26 אלף מורים, אבל הפעילות הזו לא מספיקה. הקרן ממשיכה בפרויקט הזה, אבל אם הוא לא יואץ ויזכה לגיבוי רב יותר מהגורמים האחראיים, המצב רק יוחמר והפער הדיגיטלי בין תלמידים ומורים שיש להם מחשב אישי לאלה שאין להם – יוחרף.

אתגר נוסף חל על המורים מאותגרי הטכנולוגיה. אמנם, הקורונה ריפאה במהירות חלקים גדולים מהם, שלמדו בזמן קצר איך להשתמש בזום, איך מציגים מצגת תלת ממד ואפילו דברים פשוטים יותר כמו איך מחפשים בגוגל. אלא שהמעבר לשיטה ההיברידית יחייב את כל המורים, ללא יוצא מן הכלל, להיכנס לעידן החדש, שבו כל מערכת הלימוד היא דיגיטלית. ייתכן שמדובר יהיה באתגר לא קל עבור המורים והמערכת בכלל, אבל עליהם לעבור אותו בהצלחה.

יש לציין שכבר קיימים ניצנים לא מעטים ברחבי הארץ, פרי יוזמה של מורים ומנהלים שחשבו מחוץ לקופסה. כעת, הקופסה זזה, וכל מי שעוסק בחינוך חייב להיכנס אליה – גם מורים שטכנולוגיה היא לא כוס התה שלהם. כדי לנצח באתגר הזה ולסייע למורים המאותגרים טכנולוגית להשתלב בעידן החדש, נדרשת התגייסות הן של האחראים על הטכנולוגיה והן של אלה האחראים על הפדגוגיה במשרד החינוך ובמערכות הרלוונטיות האחרות.

השורה התחתונה: הלימודים ההיברידיים יכולים להביא בשורה חשובה למערכת החינוך ולעתיד ילדינו, אם כל אחד מהצדדים בזירה הזו ידע את מקומו, יפיק את הלקחים מהלמידה מרחוק בזמן משבר הקורונה ויבצע היטב את תפקידו.

ביום ד' בשבוע הבא, ה-17 ביוני, תקיים אנשים ומחשבים וובינר על האתגרים החדשים בעולם הלמידה מרחוק, לאור משבר הקורונה, בהשתתפות מומחים בתחום מהארץ ומחו"ל.