מדוע הנהלות הפסיקו לקבל החלטות על פרויקטי IT וממה הן חוששות?

המקרה של פרויקט תבל בביטוח הלאומי הוא דוגמה למגמה שהולכת ומתפתחת בענף: מנהלים בכירים מפסיקים לקבל החלטות אסטרטגיות שנוגעות לפרויקטי IT ומנסים לגלגל אותן לבאים אחריהם ● למה זה קורה? ואיך פותרים את זה?

מנהל, הגיע הזמן להחליט! צילום אילוסטרציה: פיזקס, BigStock

בשבוע שעבר שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבה של הכתבת יונה לייבזון, שסיפרה על הקפאת פרויקט המחשוב תבל במוסד לביטוח לאומי. הפרויקט, על פי הכתבה, החל ב-2009 ועלותו הוערכה אז ב-800 מיליון שקלים. אלא שברבות הזמן הוא נעצר, ועד אז הושקעו בו 600 מיליון. ממלא מקום מנכ"ל הביטוח הלאומי, רמי גראור, החליט לעצור את הפרויקט לאחר שהובאו בפניו הערכות שלפיהן העלות עלולה לגדול ליותר ממיליארד שקלים, בין היתר בעקבות דו"ח חריף של מבקר המדינה מ-2015, שכבר אז התריע על חריגות בפרויקט, תקציב שגדל ונושאים נוספים.

לפני כחצי שנה פנתה הנהלת המוסד לשורה של חברות IT מובילות במשק וביקשה מהן שיסייעו לה בבחירת מנמ"רים בכירים, מכהנים או לשעבר, כדי שישמשו חברים בוועדת בדיקה וימליצו על המשך הדרך. חלק מהחברות הספקיות נענו לאתגר, אבל אחרות חששו להיות מעורבות בפרויקט, בעקבות הביקורת עליו.

בסופו של דבר נבחרו לוועדה שלושה מנמ"רים בכירים, שכיהנו בתפקידי ניהול מרכזיים בארגונים גדולים, פיננסיים, ציבוריים ועסקיים. לפני כחודשיים הם סיימו את עבודתם ועל פי ההערכות, הוועדה המליצה להנהלת הביטוח הלאומי לעצור את הפרויקט, בין היתר מפני שלדעתם התקבלו בו החלטות אסטרטגיות שהתגלו כטעות.

אנשי מקצוע אומרים שהפרויקט הזה והמשבר שהוא נקלע אליו הם דוגמה למציאות שהולכת ומתהווה בענף ובכלל במשק: מנהלים בכירים מפסיקים לקבל החלטות אסטרטגיות שנוגעות לפרויקטי IT. הם דוחים ככל הניתן את המועד שבו צריך לאשר או לא לאשר פרויקטים, מתוך תקווה שהבא אחריהם יעשה את זה או שהפרויקט ייעלם מעצמו.

מנהלים ואנשי מקצוע בענף עמם שוחחנו בימים האחרונים ידעו להצביע על שורה של גופים גדולים, בכל המגזרים של המשק, שעל שולחנות ההנהלות שלהם מונחות מזה חודשים הצעות לפרויקטים אסטרטגיים, שנועדו לשפר ולקדם את הארגונים, אבל אותם מקבלי ההחלטות נתקפו שיתוק, וחוששים להחליט. החשש מחשיפת ליקויים ומי יודע, אולי גם חקירות בחשד לאי סדרים, שחיתויות או עבירות אחרות על החוק, מבהיל את המנכ"לים – והם שותקים.

התופעה הזו, אמר אחד המנהלים, פוגעת בחברות הספקיות, שנתקלות בקיפאון מוחלט בקרב צמרת הנהלות ארגונים, ממשלתיים ועסקיים, ואין מי שיכול לשנע זאת. פרויקטים תקועים, משימות ומטרות שהם אמורים לשרת לא מתבצעות, והפגיעה היא בסופו של דבר בליבת הפעילות של הארגון. אבל, הוא ציין שבעוד שהרוב המוחלט אמנם דומם, יש בנמצא קומץ של מנכ"לי ארגונים שמוכנים לקחת על עצמם את הסיכונים בכל מה שקשור לפרויקטי IT – ולהחליט – כמו שתפקידו של מנכ"ל מחייב.

הביטוח הלאומי: יותר משנה שבה החליטו שלא להחליט

אם לחזור לפרויקט תבל בביטוח הלאומי – פרויקטים מסוגו מאושרים בדרגים הכי בכירים בארגון. החריגות, אם אכן היו, היו אמורות להתגלות בתהליכי הבקרה השוטפים ובדיונים שנערכו אל מול מקבלי ההחלטות. מדוע המתינו אלה שהחליטו לעצור את הפרויקט יותר משנה מאז דו"ח המבקר? התשובה היא שהם פשוט החליטו לא להחליט, וכאשר מחליטים לא להחליט יכולים לקרות שני דברים: הדבר האחד הוא ששום דבר לא יקרה במשמרת של אותם מנהלים, או, כמו במקרה של הביטוח הלאומי, שהכל קורס ונעצר, ועכשיו יש צורך להסביר ובעיקר לחפש דרכים לשפר.

המקרה של פרויקט תבל הוא עוד דוגמה לכך שהטכנולוגיה היא הגורם האחרון שניתן להאשים. אלה שהחליטו עליו ואישרו אותו היו צריכים להיות קצת יותר אמיצים הרבה קודם, ואז כל הסיכויים שהפרויקט החשוב הזה, שאיון חולק על נחיצותו, היה כיום במקום אחר.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים