אחראים לא רק לרווחים

דו"ח האחריות החברתית שפרסמה היום (ב') בזק, מהווה חלק ממגמה כוללת ההולכת ותופסת תאוצה בעולם בעשור האחרון. כך, "אחריות תאגידית" הוא מושג שהחל למצוא את מקומו על יותר ויותר שולחנות של מועצות מנהלים ומנכ"לים. במבט ראשון, אנו עלולים לראות באחריות תאגידית כמשהו שנופל בקטגוריית "Nice To Have", אולם מי שיתעמק בו, יגלה שהוא כולל הרבה מאוד דברים שחשובים לחיי היומיום שלנו.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, אחריות תאגידית לא דומה לממשל תאגידי – מושג מוכר הרבה ביותר בעולם ניהול העסקים והכלכלה. במידה מסוימת, אחריות חברתית וממשל תאגידי הם שני הפכים. מחד, ממשל תאגידי כולל את החוקים, התקנים וסדרי העבודה של הארגונים גדולים – בדרך כלל אלו שנשלטים על ידי בעלי מניות. תפקידו להבטיח מנהל וניהול תקינים ושקופים על מנת לספק ערך מקסימלי. במילים אחרות: ממשל תאגידי מטפל ברווחיות החברה, ואילו אחריות תאגידית מטפלת בכל יתר התחומים שהתאגיד פועל בהם, שלא קשורים ישירות לרווח. עם זאת, ברור הוא שבסופו של דבר, שני המושגים הללו תורמים לחברה, ובאופן עקיף – גם לבעלי המניות.

פרופסור עמרי ידלין כתב במאמר שפרסם לאחרונה, כי אחריות תאגידית מתארת את האופן שבו מתייחס התאגיד לקהילה שהוא חי בה, לעובדים שמשרתים אותו ומהווה חלק מהיותו תאגיד הפועל בזירה הבינלאומית ותורם לה. בשנים האחרונות הפך נושא האחריות התאגידית לנכס שכל תאגיד רוצה להתקשט בו. הערך שלו ברמת התדמית – בעיני הלקוחות כמו גם בעיני הציבור – הוא רב ביותר. מומחי שיווק ומיתוג כבר יודעים להעריך היום כמה שווה דו"ח אחריות חיובי, ומה הערך שלו ברמת הקמפיין.

לפופולריות של הנושא הזה יש גם הסבר חצי-פסיכולוגי. תאגידים גדולים הם בדרך כלל גופים השנואים על הציבור. הם מזוהים עם מונופולים ולעיתים אף עם התנהלות דורסנית. בישראל הדבר מאוד בולט, בעיקר בשל האופי הריכוזי של המשק, הנשלט בידי קומץ משפחות. השנאה למונופולים נובעת בעיקר מחוסר ידיעה. הציבור רואה את המאזנים והמספרים שמתורגמים לרמות שכר גבוהות לבעלי תפקידים בחברה. מספרים אלו מעוררים קנאה וכעס וגורמים לפגיעה קשה בתדמית שהתאגיד רוצה לנכס לעצמו.

זו אולי הסיבה לכך שאחת הזוויות הבולטות בדו"חות האחריות התאגידית, היא היחס של החברה לעובדים – ולא רק תנאי השכר שלהם. ברחבי העולם זו סוגיה רגישה מאוד, שלא תמיד זוכה לחשיפה. חברות ענק כמו אפל (Apple), שבבעלותה כמה מותגים יוקרתיים, נחשפות במלוא מערומיהן בדיווחים כמו זה שפורסם הבוקר (ב'), על תנאי העסקה של פועלים סינים המייצרים את הגאדג'טים הסקסיים הללו שאתם מחזיקים בידכם. גם בדו"ח של בזק, להבדיל אלף-אלפי הבדלות, יש פרק שלם המתאר את עובדי הקבוצה – אילו תנאים הם מקבלים, באילו פעולות הדרכה ורווחה הם משתתפים ועוד.

יש כמובן גם את נושא התרומה לקהילה. מזה עשור וחצי קשה למצוא חברה שלא עוסקת בתחום הזה. חברות ציבוריות מזכירות את זה בדו"חות השנתיים שלהן, אבל דוח"ות אחריות תאגידית, כמו גם פעילות של גופים העוקבים אחר הפעילות ומשווים ביניהם (כמו למשל ארגון מעלה), מחדירים אמביציה בדירקטורים לדרוש ממנהלי החברות להגביר את פעילות התרומה – הן הכספית והן הפיסית, באמצעות העובדים. ההצלחות בתחום הזה רבות – וכעת אף ניתן לעקוב אחריהן בצורה מסודרת בכל שנה.

השורה התחתונה: אחריות תאגידית היא עוד כלי שבעזרתו יכולות חברות להציג את עצמן בפני הציבור. המדובר על מדד שמבוסס על ערכים יסודיים שנדרשים מכל ארגון: יושרה, הוגנות, חמלה וכמובן היכולת להצליח ולממש את יעדי הארגון. אותו הציבור, שבתוכו יושבים גם הלקוחות של החברה, מאלץ את המנהלים להזיע קצת יותר ולבצע שורה של פעולות שלא תורמות רק לכיסם, אלא גם לסביבה ולחברה. צדק חברתי במלוא המובן.