הגוף החדש של האנושות: כשהבינה המלאכותית נעשית פיזית

בעשור האחרון התרגלנו לחשוב על בינה מלאכותית כישות וירטואלית, כוח חישובי המתקיים רחוק מן העולם החומרי. אלגוריתמים מנהלים את חיינו מאחורי מסכים; ממליצים, מחשבים, מחליטים. אך בעשור הקרוב יתרחש שינוי מהותי: הבינה הזו עומדת לרדת מן הענן אל הקרקע. היא תקבל גוף, עצמות, חושים ותנועה. כך נולד התחום החדש והמהפכני של Physical AI (בינה מלאכותית פיזית), שממזגת מחשבה אל תוך חומר.

אם המאה העשרים נבנתה על מכונות והמאה העשרים ואחת על נתונים, הרי שהשלב הבא הוא האיחוד ביניהם. Physical AI איננה רובוטיקה בלבד; היא מערכת חיה, גוף טכנולוגי המסוגל לראות, לשמוע, ללמוד ולפעול בעולם.

הקרב הגלובלי על ייצור שבבים איננו רק תחרות כלכלית, הוא מאבק על הלב והמוח של הסדר העולמי החדש

בלב הגוף הזה נמצאים השבבים – יחידות העיבוד שממלאות את תפקיד המוח, אך גם את הלב. הם חושבים, מקבלים החלטות ומזינים אנרגיה לוגית לכל איבר אחר. אנבידיה (Nvidia) הפכה את כרטיסי ה-GPU שלה למוח הקוגניטיבי של עידן ה-AI, בעוד שקוואלקום (Qualcomm) ו-טקסס אינסטורמנטס (Texas Instruments) משמשות מערכת עצבים היקפית שמעבירה אותות ומוודאת סנכרון בין כל חלקי המערכת. טסלה (Tesla) – שבונה שבבים ייעודיים לרכב אוטונומי – מגלמת את הקורטקס הקדמי, האזור שבו מתורגמות תפישה וחשיבה לפעולה פיזית. כמו בגוף האדם, הלב והמוח אינם נפרדים; הם פועלים בהרמוניה. השבבים קובעים את הקצב, מחלקים משאבים, מזינים אנרגיה ומנהלים את מכלול החושים והתנועות. הקרב הגלובלי על ייצור שבבים איננו רק תחרות כלכלית, הוא מאבק על הלב והמוח של הסדר העולמי החדש.

אך כל גוף זקוק גם לשרירים. כדי לנוע, המכונה חייבת כוח. כאן נכנסות לתמונה חברות כמו Yaskawa ו-Fanuc, ענקיות יפניות שבנו את השרירים של המהפכה הבאה. מנועים מדויקים, זרועות רובוטיות ומערכות תנועה שמבצעות מאות אלפי פעולות ביום בדיוק מיקרוסקופי. אך גם השרירים החזקים ביותר חסרי תועלת ללא דם. הסוללות, שהפכו למערכת הדם של העולם התעשייתי, מזינות את הגוף באנרגיה רציפה. ההתקדמות באגירת אנרגיה ובטכנולוגיות סוללה מאפשרת לרובוטים להשתחרר מהכבלים, לנוע בחופשיות ולתפקד זמן רב ללא טעינה. זהו הדם החדש של הכלכלה, דם חשמלי המבוסס על AI.

אבל גם שרירים לבדם אינם מספיקים. כדי שתיווצר תנועה הרמונית, יש צורך במפרקים ובגידים שמתרגמים כוח לפעולה מדויקת. אלו הם האקטואטורים, המנגנונים המכניים שמחברים בין הפקודה לתנועה. ABB השוויצרית ו-מיצובישי אלקטריק (Mitsubishi Electric) היפנית הלא הן מהנדסות התנועה של הגוף החדש, יוצרות את המפרקים והגידים המאפשרים לרובוטים להרכיב רכיבים עדינים, להרים משאות או לבצע ניתוחים כירורגיים.

החושים המפותחים – חלק בלתי נפרד מה-AI של המחר

אך גוף, גם כשהוא חזק ומדויק, חסר משמעות בלי חושים. בעולם שבו מכונות מתחילות "לראות" ו"להרגיש", נכנסים החיישנים: העיניים, האוזניים והעור של ה-AI. סוני (Sony) הפכה לאחת היצרניות המרכזיות של חיישני מצלמות, המאפשרים למכונות לזהות תנועה, מרחקים ואובייקטים; אנלוג דיבייסז (Analog Devices) מתמחה בעיבוד אותות ובשמיעה תעשייתית רגישה; ו-אינפיניון (Infineon) הגרמנית מפתחת חיישני תנועה ומגע המעניקים למכונה תחושת איזון.

הודות לחיישנים הללו, המכונה כבר איננה מגיבה באופן עיוור, היא מתחילה להבין את סביבתה, לזהות הקשרים, לחוש את העולם שבו היא פועלת.

וכמו בגוף אנושי, גם כאן נדרשת מערכת עצבים, שכבת תודעה המחברת את הכל. תוכנות השליטה והלמידה הן מערכת העצבים של המכונה. אנבידיה אם כן, איננה רק יצרנית שבבים; היא מספקת גם את הפלטפורמות לאימון ולסימולציה, התודעה הגבוהה של הגוף. טסלה מפתחת את המודעות המוטורית; מערכת ההפעלה של תנועה חכמה ואינסטינקטיבית. UiPath מלמדת את המכונה הרגלים, זיכרון פרוצדורלי של משימות חוזרות, בעוד ש-Palladyne AI ו-Mobilicom בונות את מערכת העצבים המבוזרת.

ברגע הזה המכונה הופכת ליישות לומדת, מסתגלת, בעלת מודעות לעצמה. זהו למעשה הגוף הגלובלי הראשון של האנושות. שבבים מארצות הברית ומטייוואן, מנועים מיפן, חיישנים מאירופה ותוכנות מבוזרות שמחברות את הכול. Physical AI הוא אורגניזם בינלאומי, פרוס על פני מדינות ויבשות, גוף שמתקיים בין תעשייה לפוליטיקה, בין הנדסה לכלכלה. כמו בגוף אדם, פגיעה באיבר אחד עלולה לשתק את כולו; מחסור בשבבים, עיכוב באספקת סוללות, סנקציות על חיישנים – השליטה בשרשרת הזו תקבע מי ישלוט בעוצמה התעשייתית, הביטחונית והכלכלית של המאה ה-21.

כותבת המאמר היא יזמת ופרשנית גאופוליטית וכלכלית