תוכן פרסומי
ראשי » דעות וניתוחים » מהפקסעיתון ועד לטוויטר

מהפקסעיתון ועד לטוויטר

מה עתיד התקשורת האלקטרונית וכמובן המודפסת, בעידן הפייסבוק, הטוויטר וה-iPhone, והאם יש עתיד למקצוע העיתונות? ● על שאלות אלו ניסינו לענות במפגש מיוחד בבית אנשים ומחשבים, במלאת עשרים שנים להוצאתו לאור של "בוקרטוב" - הפקסעיתון הראשון מבית אנשים ומחשבים ● זיכרונות מבית הנמר, יחד עם עין צופיה קדימה

מאת 28 בדצמבר 2009, 9:45 א+ / א- הדפסה הדפסה
פייסבוק טוויטר ווטסאפ פינטרסט לינקדאין דוא״ל

פלי הנמר: "מאז שהתחלנו את אנשים ומחשבים חלמתי על עיתון יומי. אנשים כלל לא הבינו אז למה צריך שבועון לענף ה-IT ופתאום אני מדבר איתם על עיתון יומי. אבל מהר מאוד התגובות היו מדהימות, ואנשים צלצלו בבוקר והתלוננו למה לא הגיע אליהם הפקס בלילה"

ב-28 בדצמבר 1989 יצא לאור הגיליון הראשון של הפקסעיתון "בוקרטוב" מבית אנשים ומחשבים. הוא סימל את תחילת עידן חדש בעיתונות הישראלית, המשדרת חדשות רלבנטיות לקהלים מוגדרים. גם כאן, כמו בתחומים רבים אחרים, הייתה קבוצת אנשים ומחשבים חלוצה בנוף התקשורת בארץ, ומאז היא שורדת כבר כמעט שלושה עשורים. בחלוף השנים השתנה המדיום של ההפצה – מהפקס לאינטרנט, ומאז מופץ DailyMaily לעשרות אלפי מנויים מדי ערב.

איך כל זה התחיל? מה עתיד התקשורת האלקטרונית וכמובן המודפסת, בעידן של פייסבוק (Facebook), טוויטר (Twitter) וה-iPhone, והאם יש עתיד למקצוע העיתונות? על שאלות אלו ניסינו לענות במפגש מיוחד שערכנו בבית אנשים ומחשבים, במלאת עשרים שנים להוצאתו לאור של "בוקרטוב".

סביב שולחן אחד התכנסו לפגישת מחזור האנשים שהתחילו הכל. פלי הנמר, יזם ונשיא אנשים ומחשבים – שהחל בהפצת הפקסעיתון הראשון בישראל. דוד גורדון, כיום דירקטור לתכנון אסטרטגי באינטל (Intel) העולמית – היה כתב ועורך בקבוצה בתחילת שנות ה-90' ובהמשך היה עורך וכתב במעריב. בשנים 1997-2005 נמנה על צוות ההקמה של פרטנר בישראל), רני רוגל – אשר עבד החל מ-1984 באנשים ומחשבים במשך שלוש שנים וחצי, עד שהקים את משרד יחסי הציבור דורן תקשורת. במהלך עבודתו שימש מנכ"ל העיתון, והיה העורך הראשי של השבועון אנשים ומחשבים. אבנר פרנק, עיתונאי ואיש מחשבים ותיק – איש גלי צה"ל שערך במשך שנים את תוכנית המחשבים "ג'וקים בראש", חבר מערכת אנשים ומחשבים וממלא תפקידים בכירים בתעשיית ההיי-טק. יוסי שובל, מנהל תקשורת חוץ ודובר יבמ (IBM) ישראל – בעבר שימש בתפקידים שונים בתחומי השיווק והתקשורת ביבמ, מוותיקי הדוברים בענף שמלווה את קבוצת אנשים ומחשבים מאז תחילתה. ניסו כהן, מנכ"ל קבוצת כותרת, אשר החל את דרכו בענף בשנת 1983 כעורך מגזין אנשים ומחשבים. כעורך המגזין, ליווה כהן את מהפיכת המיחשוב האישי מקרוב ואת המעבר החד ממחשבי קומודור ואפל-2 למחשב יבמ ותואמיו. בשנת 1986 פרש מאנשים ומחשבים והצטרף לכותרת יחסי ציבור, אז מקבוצת אריאלי, והפך למנכ"ל החברה. בשנת 1995 ייסד את השלוחה הישראלית של חברת המחקר IDC. בין השנים 2004-2008 שהה כהן עם משפחתו בלוס אנג'לס, שם מימש את חלומו מימים ימימה – ללמוד תסריטאות מקצועית בהוליווד. פיני שטרנשוס – ממייסדי וואלה!, שימש כסמנכ"ל השיווק והמכירות בשבע השנים הראשונות של האתר. בשנים האחרונות עוסק בתחומי הטלוויזיה, הסלולר והניו-מדיה.

פתח את הדיון, כמובן, פלי הנמר, שהגה את רעיון הפקסעיתון ב-1989. הוא סיפר על חבלי הלידה והאופן בו נולד הרעיון. הפקסעיתון הראשון יצא ב-28 בדצמבר תחת השם "בוקרטוב", אמר, "היה זה העיתון האלקטרוני הראשון בעולם. בתחילת דרכו הודפס העיתון על מדפסת קידרון, המבוססת על המצאתו של ד"ר משה קידרון, שידע לחבר מנוע של מדפסת לייזר לרשת מקומית, כדי לאפשר לשמונה משתמשים להדפיס במדפסת שעלותה הייתה 5,000 דולרים".

הוא המשיך באומרו, כי "את הפונטים עשינו אצל אבי שץ – שפיתח מעבד תמלילים שייצר פונטים תואמים למה שהיה מקובל בשוק, וכך התחלנו. הגיליונות הראשונים היו בהיקף של 2-3 עמודים, רוחב טור אחד. התפוצה היתה מוגבלת, ל-100 ארגונים, כי שם היו רוב הפקסים. קנינו פקס עם 100 זיכרונות, כי זה מה שהיה אז, והתחלנו לשלוח את הגיליונות מדי ערב ללקוחות. בהתחלה אני הייתי המשלח, מביתי, יחד עם הקוסמת, דליה אסיא-פלד, רעייתי. אחר כך באה המצאה נפלאה, כרטיס פקס שמתחבר לקו הטלפון, ולביתי חוברו לא פחות מארבעה קווי טלפון. אף אחד לא הבין למה אני צריך כל כך הרבה קווי טלפון. בשלב הבא מערכת ההפצה חזרה למשרדים והקמנו חווה עם עשרה שרתי פקס ששידרו במקביל כל הלילה, ליותר מ-1,200 מנויים – כדי להספיק לשלוח גיליון יומי בן 12-16 עמודים".

מאיפה בא לך פתאום הרעיון הזה?
"מאז שהתחלנו את אנשים ומחשבים, ב-18 בנובמבר 1981, חלמתי על עיתון יומי. בתוך המערכת והקבוצה קראנו לו 'יומון העם של פקינג'. חלמתי שנאסוף כל יום ידיעות ונשדר אותן לקהילה. אנשים כלל לא הבינו אז, למה צריך שבועון לענף ה-IT ופתאום אני מדבר איתם על עיתון יומי. אבל מהר מאוד, אחרי שהתחלנו להפיץ, התגובות היו מדהימות. לקוחות היו מצלצלים בבוקר להתלונן, למה הפקס לא הגיע אליהם בלילה. וכך זה נמשך כל השנים. אחר כך עברנו לדואר אלקטרוני, וגם כאן היינו חלוצים.

ב-1995 ערכנו את הכנס הראשון על האינטרנט, ד"ר יעקב ריצ'מן דיבר שם על מושגים שאיש לא הבין. ובעקבות אותו כנס עלה הרעיון להתחיל להפיץ את העיתון בדואר אלקטרוני. כך נולד DailyMaily – העיתון הרשמי של הענף, עם תפוצה ותהודה בלתי רגילה שממשיך עד היום, וגם הפורטל שלנו המתעדכן באופן מקוון ללא הרף. כמובן שעם השנים צצו בארץ עוד ניוזלטרים נוסח פקסעיתון, אבל ללא ספק: אנשים ומחשבים היו חלוצים".

יוסי שובל: "הפקסעיתון חסך לנו, הדוברים, הרבה מאוד עבודה. עד אז נהגנו כל בוקר לגזור את הידיעות מכל העיתונים ולהפיץ לקט מדי יומיים. חודש אחרי שאנשים ומחשבים החלו להפיץ את הפקסעיתון, נעלמו גזרי העיתונות".

ניסו כהן: "בואו נדבר קצת על עתיד המדיה, ועל ההשלכות הצפויות על מקצוע שלנו. אישית, כמי שהיה בין הראשונים שהוקצתה לו כתובת דואר אלקטרוני בישראל, אני מרגיש שעבודת יחסי הציבור מצויה בסכנה. אני לא מצליח להתחבר לכל הנושא של טוויטר ופייסבוק, ומרגיש שזה מאיים עלינו. יש ארגונים שלא ממש יודעים איך להתמודד עם התופעה הזו. אותי זה מדאיג".

דוד גורדון: "טוויטר אינו מדיום, והוא לא מבשר את סופה של העיתונות האלקטרונית שאנו מכירים כיום. לכן, אין עדיין מה לבכות אותה. הניוזלטר אינו המצאה ישראלית. כולנו קיבלנו וממשיכים לקבל עיתונות אלקטרונית בנושאים שונים. הערכתי היא, שגם בעתיד אנשים יצרכו עיתונים שמישהו עורך אותם, ומסנן את המידע. אתה יכול לקבל הכל היום באינטרנט אבל אין לך את יכולת הסינון והמיון וגם אין לך זמן לכך.

כל זה לא משנה את העובדה, שאנשים צורכים את המידע שלהם לא רק במחשב, בטלפון, ובכל מקום בו הם נמצאים. זה לא משנה עדיין את הצורך בעמדת עריכה, לצד כתבים מקצועיים. הצורך בההתמחות המקצועית הוא זה שיאפשר לעיתונים כמו DailyMaily להמשיך להתקיים, בצורה זו או אחרת".

יוסי שובל: "אני מסכים שטוויטר זה לא מדיום. התפיסה שלנו היא כזו: כשמדובר על יעילות של מדיום  מכל סוג שהוא, המבחן הראשון הוא תמיד מול קהל המטרה. השאלה הנשאלת, היא האם ניתן להגיע באמצעות המדיום לקהל היעד ולהעביר אליו את המסרים. לדעתי לא יהיה זה נכון להיסחף אחר 'באאז' זה או אחר, או אחר אופנה, כי 'כולם עושים את זה', או כי 'חייבים להיות שם'. הדברים אמורים גם לגבי הרשתות החברתיות שכיום כולם מדברים עליהן".

פיני שטרנשוס: "אנחנו חייבים להבין מה זו הגדרת מדיום. צריך להבין שאם לטוויטר, או לכל המצאה טכנולוגית אחרת יהיו מיליון קוראים מדי יום, אז זה יהיה ערוץ תקשורת רלבנטי. כשהחל הפרינט, כולם חשבו ששחור-לבן זה הכי טוב. לדעתי הטוויטר הוא השחור-לבן של התקשורת העכשווית, ויתכן שאנו פשוט לא מודעים לזה".

רני רוגל: "ברור שיש השלכות על העיתונות המודפסת, אך זה לא רק בגלל המדיה, אלא בגלל המשבר בו מצוי ענף הפרסום, לא מהיום. ברור שהפרסום ירד, מצמצמים לקוחות, אבל עם הכל, עדיין אנשים אוהבים את הפרינט. בעיני, DailyMaily מכסה את הצורך של הקוראים שלו, אבל הוא עדיין לא חלק ממהפכה שלדעתי קורית והיא לא שלילית: המהפכה שבה הקורא הוא העורך של עצמו. הוא בוחר לו מכל עיתון, מכל ניוזלטר אלקטרוני, איזה מדור מעניין אותו ומרכיב לו כלי שנותן לו את המידע האהוב עליו. היום כבר אין נאמנות רק לעיתון אחד, וכל אחד יכול לבחור את הנושאים שהוא היה רוצה. כאן, לדעתי, בולט החיסרון של DailyMaily, שבו אין בכלל מעורבות של הקוראים. אם שואלים אותי על העתיד, אז אני חושב שלשם צריך DailyMaily ללכת: לתת יותר כוח לקוראים להשפיע על התכנים שהם אוהבים".

ניסו כהן: "אני נגד מעורבות של קוראים בכתיבת חדשות. למקור המידע יש סמכות, כמו למשל DailyMaily. אם אני, כקורא אלמוני, אכתוב מידע מסויים, זה עדיין לא אותו הדבר, כמו למשל DailyMaily שכותב עבורי את המידע ואני מאמין לו".

דוד גורדון: "השינוי המהותי שקרה כאן, הוא שיש המונים שיודעים לכתוב והם מבטאים את עצמם. אבל בודדים, יחסית, יודעים לכתוב בשפה עיתונאית".

אבנר פרנק: "אתן דוגמה, כיצד הטכנולוגיות החדשות, כמו טוויטר, יכולות לעזור. הייתי בחוף המערבי בארה"ב בכנס שערכה חברת סאן (Sun). לפתע הגיע לכנס לארי אליסון, מנכ"ל ומייסד אורקל (Oracle), ודיבר. זה היה סקופ. השעות שם הפוכות לישראל. חשבתי לעצמי: 'אילו המערכת הייתה מחוברת לטוויטר, או לכל מערכת מסרים מיידיים אחרת, מתוך הסלולר הייתי שולח כמה שורות וזה היה מתפרסם מיד. שהרי זה שם המשחק כיום. אנחנו עדיין לא שם, אנחנו בתקופת מעבר. המדיום הכי מיידי הוא עדיין הרדיו. אלא שהמהפכה היא שאנשים מתרגלים קודם כל לראות, ורק לאחר מכן לשמוע".

רני רוגל: "אין ספק שאנשים ומחשבים הוא תופעה ייחודית כיום, כי ברוב אמצעי התקשורת כמעט לא מתייחסים ל-IT. מחשבים נתפסים בעיקר כגאדג'טים, והעיתונות בנושא פונה לקהל הצרכני-פרטי. DailyMaily מכסה את כל הנישה של טיפול ב-IT ארגוני. לנו, כאנשי יחסי ציבור זה לא תמיד טוב, כי אנו אוהבים כמה שיותר פלטפורמות לשם נוכל להזרים חומרים שלנו".

"אנחנו משרתים כבר 30 שנה קהילה של מקצוענים שעובדים בתחום", חתם את הדיון פלי הנמר, "הם לא מתעניינים בטכנולוגיות שהוזכרו פה, כגון פייסבוק, בלוגים וטוויטר. הם לא שם. למה תפסה המדיה האינטרנטית שלנו? כי הם עובדים בזה. הם חיים כל היום ליד האינטרנט והמייל, הנגישות קלה ויש להם רצון לדעת מה קורה בענף ולכן הם מתחברים אליו".

לגבי העתיד, אמר, "תמיד תהיה דרישה למדיום שמוציא חומרים מערכתיים, ערוכים ומסוננים. הפורמט שלנו הוא פורמט מנצח, כי הוא  מתאים לקהל המטרה וגם מקור הסמכות. תמיד ירצו לשמוע מה המומחה אומר, שיספר להם מה צפוי מחר בבוקר. הטוויטר כבודו במקומו מונח הוא מיועד לאנשים שחיים את זה ועובדים בזה, לא בענף שלנו בינתיים".

מהפקסעיתון ועד לטוויטר Reviewed by on . ב-28 בדצמבר 1989 יצא לאור הגיליון הראשון של הפקסעיתון "בוקרטוב" מבית אנשים ומחשבים. הוא סימל את תחילת עידן חדש בעיתונות הישראלית, המשדרת חדשות רלבנטיות לקהלים מ ב-28 בדצמבר 1989 יצא לאור הגיליון הראשון של הפקסעיתון "בוקרטוב" מבית אנשים ומחשבים. הוא סימל את תחילת עידן חדש בעיתונות הישראלית, המשדרת חדשות רלבנטיות לקהלים מ Rating:

הגיבו