מהפכת הבינה המלאכותית הפכה את מעמד המורה לקריטי מאי פעם

בעוד שבוע תיפתח שנת הלימודים בסימן הטמעה מואצת של כלי בינה מלאכותית במערכת החינוך, ובראשם תוכנית הדגל "720", שנועדה לנתב את הטכנולוגיה לטובת הוראה מבוססת נתונים ומותאמת אישית. 

בכך נכנסת מערכת החינוך לשלב חדש, שבו הבינה המלאכותית אינה עוד כלי עזר בשולי הכיתה, אלא חלק מובנה יותר מתהליך ההוראה והלמידה עצמו. אלא שככל שהטכנולוגיה תופסת מקום גדול יותר בתהליכי הלמידה, מתחדדת השאלה מה יישאר מתפקידו של המורה? 

בשנים האחרונות נשמעות שוב ושוב התחזיות שלפיהן ימיה של הכיתה המסורתית ספורים: המורה שעומד לצד לוח בכיתה של 47 מ"ר, והתלמידים שיושבים מולו בארבעה טורים, מוצגים כשריד למודל חינוכי שכמעט לא השתנה ב-200 השנים האחרונות ושעידן ה-AI  והלמידה מרחוק עתיד לשלוח אל מוזיאון ההיסטוריה.

אלא שמי שסבור שהטכנולוגיה מייתרת את המורה כדמות מחנכת ומתווכת ידע, טועה בהבנת המהפכה עצמה – הבינה המלאכותית לא רק שאינה מייתרת את הצורך בדמות המחנך בכיתה, אלא הופכת את נוכחותו כמבוגר משמעותי וכמצפן אנושי בתוך נהרות המידע והפייק שזורמים לניידים של ילדינו, לנחוצה יותר מאי פעם.

ככל שהמכונה נוטלת על עצמה יותר מן הביצוע הטכני, עולה ערכו של האדם שמסוגל להגדיר נכונה את הבעיה, לתכנן את המערכת ולבחון את הפתרונות שמציעה המכונה מתוך שיקולים מקצועיים, אנושיים וערכיים

תפקידו המשתנה של המורה משקף תהליך שעובר על שוק התעסוקה כולו. הבינה המלאכותית מסוגלת לכתוב בתוך שניות קוד ב-Python או ב-JavaScript, לאתר באגים ולבצע משימות תכנות שבעבר דרשו שעות עבודה מאומצות. אלא שבדומה למקצוע ההוראה, גם מקצוע התכנות רחוק מלהיעלם, זהו מרכז הכובד שלו שמשתנה. ככל שהמכונה נוטלת על עצמה יותר מן הביצוע הטכני, עולה ערכו של האדם שמסוגל להגדיר נכונה את הבעיה, לתכנן את המערכת ולבחון את הפתרונות שמציעה המכונה מתוך שיקולים מקצועיים, אנושיים וערכיים.

דווקא בעידן ה-AI הם חשובים לתיווך המידע לילדים. מורים. צילום: אילוסטרציה. גוגל Flow

האתגר שניצב כעת בפני מערכת החינוך

זהו בדיוק האתגר שניצב כעת בפני מערכת החינוך. אם תלמיד יכול לקבל בתוך שניות הסבר מפורט על המהפכה הצרפתית או מלחמת האזרחים בארה"ב, אין עוד טעם לבנות מערכת שלמה סביב העברת מידע, ולכן מערכי הלימוד חייבים להשתנות בהתאם. 

במקצועות המדעיים יהיה צורך לתת משקל גדול יותר להבנת הדרך, לאימות תוצאות ולבחינת פתרונות שמייצרת המכונה; ובאזרחות נדרש פחות לשנן את מבנה רשויות השלטון ומושגים דמוקרטיים, ויותר להתמודד עם העולם שבתוכו התלמיד חי.

בעולם אשר מוצף בדיפ-פייק, סרטונים סינתטיים, אלגוריתמים וקמפיינים ממוקדי יצר, על התלמיד ללמוד כיצד לבדוק מקור, לחשוף מניפולציה רגשית, להבחין בין עובדה לפרשנות ולנהל מחלוקת ראויה עם אדם שכל "חטאו" הוא בתפישת עולם אחרת. 

כאן טמון הפרדוקס הגדול: ככל שחלקו של המורה בהעברת המידע מצטמצם, חשיבותו כדמות מחנכת ומתווכת רק הולכת וגדלה. מעבר לתפקידו הפדגוגי, מאז ומתמיד נדרש המחנך גם ללוות את התלמיד בקשיים חברתיים, במשברים אישיים ובעיצוב האישיות. כעת נוספת שכבת אחריות חדשה: ללוות את התלמידים גם בתהליכי ההתעצבות התודעתית שלהם.  

מהפכת הטכנולוגיה, אם כן, אינה צפויה להוציא את המורה מהכיתה, אך מחייבת להגדיר מחדש את הסיבות שבגינן נוכחותו האנושית הופעת דווקא בעידן הטכנולוגי לחיונית ביותר. בעולם שבו המכונה מסוגלת לספק תשובה מהירה כמעט לכל שאלה, אך אינה יכולה לשאת באחריות לאופן שבו הילד מבין אותה, אנחנו זקוקים למחנך שילמד את ילדינו לשאול את השאלות שהיא לא תדע לשאול עבורם. מורה שילמד אותם להבחין בין ידיעה להבנה ובין אמת למניפולציה, לדעת במה להטיל ספק וכיצד לנהל מחלוקת, ולהבחין בין שפע של מידע לשיקול דעת.

כותב המאמר הוא נשיא המכללה האקדמית הדתית לחינוך שאנן בחיפה וחבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני