מחוץ לסייבר יש עולם מעניין ומתגמל יותר ליזמים ולמפתחים

בשנה האחרונה אי אפשר שלא לההבחין בטירוף שמתחולל סביב הסייבר הישראלי. סכומי עתק מוזרמים לחברות צעירות, לעיתים עוד לפני שיש מוצר, טכנולוגיה מגובשת או הבנה ברורה של הבעיה שהן פותרות. השוק רווי, התחרות אגרסיבית, ובכל זאת, עוד ועוד חברות קמות כדי “לאבטח” משהו שכבר מאובטח על ידי 10, 15, או 20 חברות אחרות. הצלחות של כמה חברות בולטות בשנים האחרונות יצרו גם אשליה מסוימת, כאילו כל חברת סייבר נועדה לאקזיט גדול ולזרם בלתי פוסק של השקעות, גם כשהמציאות בשטח מורכבת הרבה יותר.

כמי שבא מרקע של תלפיות, יחידות 81 ו־8200, הבחירה המתבקשת כמעט הייתה להקים עוד חברת סייבר. המסלול ברור, המשקיעים מחכים, והדלתות נפתחות בקלות. אבל דווקא מתוך ההיכרות העמוקה עם התחום, בחרתי לא ללכת לשם. לא כי סייבר הוא תחום לא חשוב, אלא כי עבור מפתחים רבים הוא הפך להיות צפוי, עמוס, ומאתגר פחות ממה שנדמה.

מחוץ לסייבר יש עולמות שלמים שמשוועים לחדשנות. תחומים עצומים שבהם תהליכים לא השתנו עשרות ולעיתים מאות שנים, ושבהם הכנסת טכנולוגיה אמיתית מחייבת חשיבה עמוקה, אלגוריתמיקה לא טריוויאלית והתמודדות עם בעיות שאין להן פתרונות מוכנים. עבור מפתחים, אלה בדיוק המקומות שבהם אפשר ללמוד הכי הרבה ולבנות דברים שבאמת לא היו קיימים קודם. בנוסף, בתחומים כאלה אפשר להגיע מהר להכנסות ואף לרווחיות, בלי להישען על גיוסי הון אינסופיים.

אך כרגע נדמה שעבור חלקים גדולים בהיי-טק הישראלי יצר החדשנות והשחייה נגד הזרם כבר לא באמת קיימים. מספיק להסתכל על תחום הסייבר הישראלי כדי להבין את זה. כמה סטארט-אפים של אבטחת זהויות כבר קמו כאן? כמה פתרונות לניהול הרשאות, כמה פתרונות לאבטחת סוכני AI בענן? כמעט כל בעיה זוכה מיד לחמש או עשר חברות שמציעות וריאציה דומה על אותו פתרון. עבור מפתח, זה לא פעם אומר לעבוד על אותה ארכיטקטורה, אותן אינטגרציות ואותם דפוסי מוצר, רק עם לוגו שונה.

כבר בשנת 2005 דיבר הספר "אסטרטגיית האוקיינוס הכחול" על היתרונות שבעבודה בשווקים לא תחרותיים, כאלה שלא מדממים מהמאבק המתמיד על תשומת לב, מחיר וגיוסי הון. ב־2014 לקח "מאפס לאחד" את הרעיון צעד קדימה והראה למה בניית קטגוריה חדשה מאפשרת לא רק בידול עסקי, אלא גם חופש מחשבתי וטכנולוגי. ובכל זאת, בישראל של 2025 נדמה שלעיתים קל יותר להצטרף לעוד חברת סייבר בשוק צפוף מאשר להתמודד עם בעיה חדשה באמת.

אז למה בכל זאת לבחור ב"אוקיינוס כחול"?

היתרון הראשון הוא עומק מקצועי ומשמעות. כשאתה היחיד בעולם שעושה משהו מסוים, ברור לך שאם לא תפתור את הבעיה הזאת, כנראה שאף אחד אחר לא יעשה זאת. אתה לא החברה ה־15 שמוסיפה עוד שכבת אבטחה זהה, אלא שותף אמיתי ליצירת קטגוריה חדשה.

היתרון השני הוא פוקוס. כשאין עשרות מתחרים ואין מוצרי legacy שצריך "להשלים מולם פערים", אפשר להשקיע הרבה יותר במוצר עצמו ופחות ברעש שמסביב. גם העבודה מול לקוחות משתנה: כשפונים אליהם הם באמת עונים, כי הם לא מוצפים בעשרים פניות זהות בשבוע.

גם ברמה הטכנולוגית הכול פשוט ועמוק יותר. בהיעדר רשימות פיצ’רים אינסופיות ואילוצי תאימות, המערכת פחות מסורבלת. כל מפתח מחזיק תחום אחריות רחב ומעניין, ואפשר לשלב במוצר במהירות את הטכנולוגיה והאלגוריתמיקה הכי חדישים, בלי מחזורי פיתוח ארוכים ומתישים.

והיתרון האחרון, אולי החשוב מכולם, הוא כלכלי. כשסטארט-אפ פועל בשוק לא רווי ופותר בעיה כואבת באמת, הוא יכול לייצר הכנסות משמעותיות מוקדם יחסית. זה מתורגם ליציבות גבוהה יותר, לפחות תלות בגיוסים, ולעיתים גם לאופק כלכלי ברור יותר לעובדים עצמם. לא רק אופציות על הנייר, אלא חברה עם יכולת אמיתית לבחור את הקצב ואת העתיד שלה.

בסופו של דבר, הבחירה לא להקים עוד חברת סייבר אינה אמירה נגד התחום. היא בעד מפתחים שמחפשים את האתגר הבא. כאלה שרוצים לעבוד על בעיות שטרם נפתרו, ללמוד תחום חדש מאפס, ולבנות טכנולוגיה שיש לה השפעה ברורה ומיידית. לפעמים, דווקא מחוץ למקומות שבהם כולם כבר עומדים, נמצאות ההזדמנויות הכי מעניינות – מקצועית וגם כלכלית.

הכותב הוא מייסד שותף של חברת מדידה (Medida), המפתחת פתרונות מבוססי ראיית מכונה ובינה מלאכותית לבעיות הליבה בעולם השיפוצים.