"בחסות ערפול העשן, ישראל קילפה מאיראן 'שכבות בצל'"

"מה שעשינו במערכה במשך שנה וחצי היה לקלף את 'שכבות הבצל' של איראן, שאותן היא בנתה במשך שנים. יכולנו לסיים את הלחימה בעזה כבר במחצית 2024, אבל בראייה מערכתית, מעבר לעזה, התהליך היה נגד איראן – בין אם התכוונו לכך או לא. התחלנו עם שלוחי איראן ומשם התקרבנו, עד ל-'ליבת הבצל' שלה. זו התגלתה לא כמעצמה, אלא כמדינה בעלת יכולות, כמו ערב הסעודית. למרות המחירים ששילמנו, קיבלנו הוכחה לכך שאיראן רחוקה מההגדרה 'מעצמה'", כך אמר סא"ל (מיל') עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים.

לדבריו, "מאז היבחרו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית אנחנו מצויים תחת ערפל שיוצא ממכונת עשן. היא הופעלה גם עלינו, ונועדה לטשטש ולהסוות, ולערוך מבצע הונאה, בעקבות החלטה שהתקבלה כנראה כבר מזמן, ושהתחלנו לראות את תוצאותיה עם תחילת המלחמה עם איראן, לפני כשבוע וחצי".

סא"ל (מיל') יגור דיבר בפתח וובינר מיוחד שנערך הבוקר (א'), ביוזמת אנשים ומחשבים, ונושאו היה המשכיות עסקית בעתות מלחמה. את הוובינר פתחה נטלי גבאי, סמנכ"לית השיווק והאירועים של אנשים ומחשבים, והנחה יהודה קונפורטס, העורך הראשי של הקבוצה.

נושא הרצאתו של יגור היה 'משמעויות הלחימה מול איראן על הארכיטקטורות האזורית והעולמית – בראייה ארוכת טווח. לדבריו, "הבוקר הזה (שבו ארצות הברית תקפה מתקני גרעין באיראן, ובעיקר את זה בפורדו – י"ה) הוא היסטורי, ויש לכך מחירים. אולם, אולי תיווצר פה ארכיטקטורה חדשה, וילדינו יצטרכו לחיות עמה".

הוא ציין שהאזור שלנו כולל שלוש קבוצות אינטרסים: הראשונה, הציר השיעי, שתכנן לבנות גשר יבשתי – מאיראן, עיראק וסוריה בואכה הגבול הצפוני של ישראל, וכלל גם את החות'ים בתימן ואת החיזבאללה בלבנון. מולו ניצבות טורקיה וקטאר, שתומכות באחים המוסלמים, שהחמאס הוא חלק מהם, ומנסות לנכס עצמן גם את סוריה החדשה, שאחרי נפילת משטרו של בשאר אל-אסד. אל מול שתי קבוצות אלה ניצבות המדינות הסוניות המתונות – סעודיה, מצרים, ירדן ומדינות המפרץ הפרסי. "לכל אחד משלושת הגושים יש מכנה משותף", אמר יגור. "לשניים הראשונים יש מניע של תיאולוגיה דתית, כשהסוגייה הפלסטינית היא תרוץ להתערבות באזור. למדינות המתונות, הכלכלה היא המכנה המשותף, ופחות הסוגיות הלאומיות".

סא"ל (מיל') עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים. צילום: עצמי

לפי יגור, "עד לא מכבר, דווקא ציר הרשע הוא שהתעצם. הוא חשב שהוא יעבור בהצלחה את מתקפת ה-7 באוקטובר. הציר הסוני היה שקט – ספג והגן. בפרט אחרי תחילת המלחמה בעזה, ישראל הייתה לחיל חלוץ לא רק עבור המערב, אלא גם עבור המדינות הסוניות".

"הדבר האחרון שאיראן רצתה הוא עימות ישיר עם ישראל"

סא"ל (מיל') שותף יגור להערכות שרווחו במערכת הביטחון, שלפיהן הדבר האחרון שאיראן רצתה הוא עימות ישיר מול ישראל. "היא חששה, ולכן בנתה מעגלי הגנה: האחד, בליבה, הוא הגנה על המשטר; השכבה השנייה היא הגנה על הבסיג' – כוחות הפנים שלה; הגרעין הוא תעודת ביטוח נוספת להגנת המשטר; צבא איראן כמענה קונבנציונלי לאיומים; והפרוקסיז, השלוחים – מתוך כוונה שהם יעשו את עיקר העבודה וירתיעו את ישראל. זה כמעט עבד להם: ישראל הייתה מורתעת למדי עד ה-7 באוקטובר. ואז, לאחר המתקפה של החמאס, קילפנו את 'שכבות הבצל' האלה במשך שנה וחצי", אמר.

"ה-'נטישה' כביכול של טראמפ את ישראל, למשל כשביקר בסעודיה ולא עבר דרכה, הייתה מסך עשן גדול – ורק הלילה הבנו זאת", ציין יגור. "גם האולטימטום, שטראמפ נתן לאיראן לפרק זמן של שבועיים, היה חלק ממסך העשן הזה, ונועד לערפל את הכוונה הקונקרטית של ארצות הברית לתקוף באיראן. תכנון וביצוע המתקפה טושטשו כחלק מהליך הכנה מורכב, שנעשה בשיתוף סנטקום (פיקוד המרכז של הצבא האמריקני – י"ה). מסך העשן הצליח במידה רבה".

שערים חדשים נפתחים

לדברי יגור, "נוצרה ארכיטקטורה חדשה במזרח התיכון. זו ארכיטקטורה שהמניע שלה כלכלי ברובו, אבל גם מדיני. יש לו שער מזרחי – הודו ומדינות המפרץ, ושער מערבי – ישראל ואירופה. ארצות הברית ניסתה במשך שנים לכונן את הציר הזה, אך הערבים חששו. יש להעריך שהסכמי אברהם יורחבו גם לסעודיה, לבנון תיכנס בהמשך ואולי גם סוריה. קיים פוטנציאל לכניסת מדינות נוספות על בסיס הסכמי אברהם".

הוא ציין כי "יהיה שער יציאה לאירופה, שיתחרה בשער של ציר ההתנגדות, שמתחיל בקטאר, עובר דרך עיראק וסוריה, ומגיע לאירופה דרך טורקיה. כעת, לאחר המתקפה של ארצות הברית לפנות בוקר, המאזן נוטה יותר לכיוון הציר שטראמפ משרטט. זה המזרח התיכון החדש. על ישראל לשוב לקדמת הבמה בהובלת הסדר החדש באזור, ליזום תוכניות מתחרות לאלה של שאר השחקניות באזור ולהמחיש את נכסיה הבולטים על פניהן".