מסיבת יום הולדת 80 לחמותי

כמעט בכל החלטה שאנו עושים, בכל סיטואציה בחיים המקצועיים – ולא מעט גם באישיים, במודע או שלא, אנו לוקחים סיכונים, עם תכניות למניעה וטיפול כשמתממשים. בתחום שלנו, שני הסיכונים שנחשבים למרכזיים ביותר הם השבתת מערך המחשבים ואיומי הסייבר. אני רוצה לעסוק דווקא בסיכונים היומיומיים השוטפים ואיך נכון לנהוג בקשר אליהם.

אבל לפני זה, סיפור: לפני כ-4 שנים חגגנו יום הולדת 80 לחמותי (עד 120) בגינת ביתנו עם משפחה וחברים – כמה עשרות אנשים בסך הכל. כיאה למסיבה מסוג זה, נערכנו עם ריהוט וקישוטים, ברכות וריגושים, שתייה ומאכלים, מצגת של סיפור החיים, ואמנית המספרת סיפורים לבידור האורחים. למצער, השכמנו בבוקר ליום סתווי עם שמיים קודרים וגשם לפרקים. במהלך כל הבוקר התלבטנו אם לערוך את הגינה או שמא יוצרים חלופה להכנסת כל מערך האירוח והאורחים בצפיפות פנימה. בשעה 14:00, מעודדים מהתבהרות חלקית, קיבלנו החלטה עם סיכון בצידה – נשארים עם התכנית המקורית, ופרסנו את כל הנדרש בגינה (מול התכנית החלופית שהייתה יותר "בטוחה" אבל הרבה פחות נוחה).

ערב. האירוע מתחיל, עיניי בשמיים, ואבוי, לא רואה כוכבים… בירכנו, שרנו, שתינו, אכלנו, התרגשנו עד דמעות מהמצגת, צחקנו עד כאב מהאמנית, ואז לקראת סוף הופעתה זה קרה – הגשם החל לרדת, מרטיב אותנו, ואבוי, גם את הקינוחים… החלה ההתרוצצות המוכרת במצבים כאלה. הכנסנו את הכלים, השתייה והמתוקים, העברנו את הכיסאות, והתכנסנו כולם תחת הפרגולה ליהנות מעוד קצת סיפורים ובדיחות.

אני משוכנע שכולכם חוויתם סיפור דומה בווריאציה כזו או אחרת. בסך הכל סיפור די פשוט של לקיחת סיכונים. ביומיום של העבודה אנו כל הזמן נתקלים בסיכונים ונדרשים להם. בואו ניקח דוגמה: הסיכון שכרוך בהעלאת גרסת תכנה חדשה לאווי. בדרך כלל יש לחץ לעלות בזמן שנקבע ("כבר חיכינו לה כל כך הרבה זמן"), אבל לא פעם לא הושלמה במלואה תכנית בדיקות הקבלה. עולים או לא עולים? לוקחים סיכון "מחושב" ופורסים בגינה (עולים לאוויר) או שהולכים על החלופה הבטוחה והפחות נוחה (דחייה)? רוצים להיות "חביב" לכאורה ללקוחות במחיר של "חפיף"? או שעדיף להיות יותר "שמרני" אבל גם יותר "איכותי"?

בסיפור מסיבת ה-80, לקחנו לכאורה "סיכון מחושב", אבל בואו נודה על האמת: נראה לי שפעלנו יותר מתוך תקווה והמיית לב שלא ירד גשם, שלא יקרה לנו פנצ'ר ושהסיכון לא יתממש – ולא מתוך חישוב הסבירות והסיכון. לקחנו החלטה באופן די "חפיף" כדי להיות "חביב" (בהנחה שאירוע בתוך הסלון היה פחות מוצלח). אפשר לפעול כך בעבודה, "נקווה ונראה מה יהיה"?

כמובן שלא. אבל בעידן תחרותי, שבו נדרשת נועזות עסקית מחד, ואנו פועלים תחת אילוצי משאבים מאידך, נדרשת גם גמישות ולקיחת סיכונים טכנולוגית. בדוגמת העלייה לאוויר, אין מצב לכיסוי מלא והרמטי של כל הפינות. החוכמה היא לבנות תכנית פעולה שתכסה את האזורים הרגישים יותר, את המקרים שיש סבירות גבוהה יותר שיתרחשו, כאלה שאם תהיה בהם תקלה, הנזק יהיה גדול יותר (פרטו). וככל שהעניין בו אנו לוקחים סיכון נוגע בנושא חשוב יותר, חובה להכין Plan B, ולא לסמוך רק על המזל.

אם חמותי הפולנייה הייתה יודעת שהיא מהווה השראה למאמר, היא בטח הייתה אומרת "קחו דוגמה ממני, אני גם לוקחת סיכונים, יושבת לבד בחושך…"

אלי פרנק, מנכ"ל חברת הייעוץ FrankIT, שימש כסמנכ"ל טכנולוגיות המידע של בזק בין 2006 ל-2012