האם בשנת 2026 המנמ"ר עדיין מחזיק במפתחות?

במשך עשורים הייתה החלוקה ברורה: הטכנולוגיה שייכת ל-IT. המנמ"ר (CIO) היה בעל הבית הבלעדי על התקציבים, היישום, הפרוייקטים, ההחלטות וגבולות הגזרה. אבל בפתח שנת 2026, המציאות הארגונית הזו מתפוררת. ה-AI הפסיק להיות "מוצר טכנולוגי" והפך לאירוע אסטרטגי אשר משנה את המציאות העסקית ומשפיע על ליבת הארגון בצורה ישירה.

השינוי הזה מציב בחדר פיל לבן שאי אפשר להתעלם ממנו: כשה-AI הופכת לתחום אסטרטגי-עסקי-טכנולוגי, מי באמת מוביל אותו? והאם המנמ"ר, שרגיל לשלטון יחיד בממלכה הטכנולוגית, עדיין אוחז בהגה?

הפרדוקס: משקיעים בטירוף, נתקעים ביישום

מנתונים שאנו רואים בסקר מנכ"לים בישראל שערכה KPMG לאחרונה, 93% מתכננים להשקיע ב-AI, נתון גבוה משמעותית מהממוצע העולמי שעומד על 71% בלבד. האופטימיות בשיאה, אבל בשטח קיים פער מטריד בין ההשקעה לבין ה-ROI (החזר ההשקעה). למה זה קורה? כי ארגונים רבים עדיין מנסים להטמיע AI כמו שמטמיעים צ'טבוט, ושוכחים שבינה מלאכותית היא לא עוד תוכנה – היא שינוי תרבותי וארגוני.

"צריך לזכור, נכון לכתיבת שורות אלה, אין יכולת אמיתית להטמיע AI בצורה עמוקה בארגון ללא מעורבות של מערכות מידע, אשר יספקו את סביבת הענן, תשתית הפיתוח ועוד (מה שעלול להשתנות בעתיד הלא רחוק) ועל כן, כסף גדול לעיתים יורד לטמיון כאשר אגף מערכות המידע חוסם פרויקטים כאשר מגיעים לרגע האמת של ההטמעה"

האתגרים האמיתיים הם לא רק האלגוריתם, אלא הסייבר שמעכב הטמעה, הדאטה שכמעט אף פעם לא מסודרת מספיק, היכולת של הלקוח העסקי להבין את המגבלות באחוזי הדיוק והחשש האנושי של העובדים לאמץ את הטכנולוגיה. מנמ"ר שלא רואה את התמונה הזו, שמתמקד בתשתיות ובקוד במקום בערך העסקי ובניהול השינוי, יגלה מהר מאוד שהאחריות זולגת ממנו החוצה – לגופי האסטרטגיה, חדשנות או למנהלים עסקיים שלוקחים פיקוד.

כבר היום, בלא מעט ארגונים במדינת ישראל אפשר לראות שני שינויים מהותיים בתפיסה – הראשון, בנוסף למובילי AI שיש בתוך אגף מערכות מידע, צצים להם מובילי AI בתוך גופי האסטרטגיה והחדשנות, ואפילו במחלקות העסקיות השונות. ושניים, התקציב וקבלת החלטה על תיעדוף USE CASES, ניתנים על ידי המנכל לעיתים, למחלקות האסטרטגיה והחדשנות- מה שיוצר מתחים וחיכוכים רבים בין מקבלי ההחלטות.

בנוסף, מחלקות עסקיות רבות כמו HR, שיווק, תפעול וכספים, מפעילות יועצים חיצוניים להטמעות AI מכיוון שהן לא מקבלות קשב מאגף מערכות המידע, מה שיוצר בלאגן גדול כאשר רוצים באמת להגיע לקו הסיום ולהטמיע.

צריך לזכור, נכון לכתיבת שורות אלה, אין יכולת אמיתית להטמיע AI בצורה עמוקה בארגון ללא מעורבות של מערכות מידע, אשר יספקו את סביבת הענן, תשתית הפיתוח ועוד (מה שעלול להשתנות בעתיד הלא רחוק) ועל כן, כסף גדול לעיתים יורד לטמיון כאשר אגף מערכות המידע חוסם פרויקטים כאשר מגיעים לרגע האמת של ההטמעה.

מעבר לשאלת ההובלה והבעלות, ארגונים נתקלים בשני מחסומים פרקטיים שהופכים את ה-ROI לחלום רחוק. הראשון הוא הדאטה. אי אפשר להריץ אלגוריתמים, מתקדמים ככל שיהיו, עם מאגרי הנתונים של הארגון מלאים ב"זבל". השלב הקריטי שרבים מדלגים עליו הוא ניהול נכון ואופטימלי של הדאטה ולעיתים אין בכלל אסטרטגיית דאטה בארגון. המידע חייב להיות נגיש ומרוכז כדי שאפשר יהיה בכלל להתחיל לבצע אנליזה ופרדיקציה.

המחסום השני, והמורכב יותר, הוא חוסר ההבנה של הגורמים העסקיים את הטכנולוגיה ואת המאמץ הדרוש. לא מעט מקרים מתחילים בהסבר ש-AI זו סטטיסטיקה ולא נגיע לעולם ל-100% דיוק בתשובות המודל, ואז ברגע האמת, אחרי פרויקט שלם בו בוצעו מאמצים גדולים, מחליט הלקוח העסקי שהמודל לא יכול לעלות כי הוא עובד ב-90% דיוק בלבד.

בחירת ה-USE CASE וניתוח מוקדם שלו יכול להציל חיים, כסף וזמן רב! אנחנו רואים המון ארגונים שמתעדפים פרויקטי AI בצורה לא נכונה ומתחילים רק בפרויקטי "לוויין" אשר ההשפעה שלהם על הארגון קטנה מאוד, או לא מעריכים נכון את המאמצים בדרך, ומאבדים את הלקוח העסקי בשלב מוקדם בתהליך.

היועץ החדש: לא מצגות, אלא A-Z

בתוך הכאוס הזה ונוכח המשוכות הגבוהות שהזכרתי, ברור שגם עולם הייעוץ עובר טלטלה. המודל הישן של יועץ שמגיע עם מצגת אסטרטגית מנותקת ("נעשה תוכנית לחמש שנים ונחזור אליכם") מת. בעידן שבו טכנולוגיה משתנה בכל יום, אסטרטגיה לחמש שנים היא בדיחה. מצד שני, גם בתי תוכנה שמוכרים "גולגולות" (כוח אדם) בלי אחריות אמיתית לתוצר, כבר לא מספקים את הסחורה בצורה מספקת.

השוק צמא ל"יועץ החדש". כזה שמביא גישת 360 מעלות: גם אסטרטגיה עסקית, גם הבנה טכנולוגית עמוקה, וגם – וזה הקריטי ביותר – יכולת יישום (Delivery) וניהול השינוי האנושי. הארגון לא רוצה חמישה ספקים שונים שרבים ביניהם על הקרדיט; הוא מחפש שותף שמבין שכניסת AI נוגעת בהיבטים משפטיים, פיננסיים, ארגוניים ותפעוליים וכולל בתוכו עולם שלם של מדיניות בינה מלאכותית, ניהול סיכונים וציות.

אנחנו רואים את זה בשטח: היתרון הגדול נמצא בחיבור שבין הטכנולוגיה לעסק. כאשר באים ב"חשיבה תוצאתית" ומנתחים כל פעילות לפי הIMPACT שלה, הרבה יותר קל לקבל החלטות. המטרה היא לקחת את הארגון יד ביד – משלב החזון ועד שהאחרון העובדים משתמש בכלי החדש בצורה יעילה.

קריאת השכמה

הטרנד של שנת 2025 היה לייצר מובילי AI תחת מחלקות החדשנות, האסטרטגיה ואפילו ישירות תחת המנכ"ל.

שנת 2026 תהיה שנת המבחן למנמ"רים, אם לא יצאו מאזור הנוחות הטכנולוגי, וייצרו הבנה עמוקה בליבת העסק שלהם, כולל בניית "Roadmap" אסטרטגי שמדבר בשפה עסקית ומיפוי אזורי צמיחה מונעי טכנולוגיה – הם יאבדו את הקרדיט, התקציבים, וההשפעה, ויישארו עם תחזוקה של מערכות גדולות. המנכ"לים כבר מבינים ש-AI הוא לא פרויקט צדדי אלא מנוע צמיחה ליבה- והם לא מתייחסים אליו כעוד טכנולוגיה אלא כשינוי תפיסה. ומי מוביל שינוי תפיסה בארגון? זוהי שאלת השאלות..

הכותב הוא שותף וראש מחלקת בינה מלאכותית, דיגיטל וטרנספורמציה ב-KPMG ישראל.