וייב קודינג – ההבטחה הגדולה והסכנות שלא מדברים עליהן

העידן הנוכחי של הפיתוח התוכנתי שובר את הכללים הישנים. מה שבעבר דרש אפיון מוקפד, סבבי אישורים, דוקומנטציה והבנה מעמיקה של הקוד, התחלף בגישה חיה, אינטואיטיבית ולעיתים אימפולסיבית. וייב קודינג (Vibe Coding) – או בקצרה: בניית ממשקים ותהליכים ישירות בקוד, בלי לעבור דרך שלב התכנון המלא – תופס תאוצה במערכי הפיתוח. במקום כתיבת מסמכי PRD, פשוט מתחילים לכתוב את המוצר. מדובר במהפכה שמתאפשרת בזכות כלי פיתוח מהירים ובינה מלאכותית שמייצרת קוד בצורה שוטפת, תוך דילוג על שלבים שהיו עד לאחרונה עמודי תווך בפיתוח איכותי.

מה שבעבר דרש איפיון מוקפד, סבבי אישורים, דוקומנטציה והבנה מעמיקה של הקוד התחלף בגישה חיה, אינטואיטיבית ולעיתים אימפולסיבית

כשאפיון הופך למיותר העולם בונה במקום לכתוב

הגישה הזו היא כבר לא נחלתם של סטארט-אפים נועזים בלבד. אפילו בגוגל, שהייתה סמל לפרודקט מנוהל ושיטתי, מעודדים בנייה של פרוטוטייפים חיים במקום תיעוד טכני. אחד ממובילי פרויקט ג'ימיני (Gemini) ציין לאחרונה: "אין טעם לתאר, פשוט מראים".

זהו שינוי עמוק במחשבה: הבנייה נהייתה כל כך זמינה ומהירה, עד כי כתיבת מסמך נתפשת כפעולה מיותרת. הגישה הזו מאפשרת לקצר תהליכים, להאיץ ניסויים ולהעביר רעיונות בצורה מוחשית לכולם, החל ממשתמשי קצה ועד למשקיעים.

בניית ממשקים ותהליכים ישירות בקוד, בלי לעבור דרך שלב התכנון המלא. וייב קודינג. צילום: Shutterstock

מהירות על חשבון עומק – הסכנות האמיתיות

לצד היתרונות, מתחילה להצטייר גם תמונה מורכבת יותר. וייב קודינג מייצר כמויות קוד עצומות. לעיתים על ידי מודלי AI ולעיתים על ידי מפתחים שפועלים ללא בקרה מספקת. קוד רב עובר לסביבות ייצור בלי שעין אנושית סקרה אותו לעומק, או שבכלל בוצע לו Code review. כשנדרשת תחזוקה או תחקור באגים, מגלים שלמעשה אף אחד לא מבין לגמרי מה מתרחש "מתחת למכסה המנוע". היכולת לכתוב תוכנה מבלי להבין באמת את מרכיביה אולי מקדמת יעילות בטווח הקצר, אך עלולה להפוך למלכודת בטווח הארוך.

בעיה נוספת היא חוסר ההתאמה האישית של הקוד לצרכים האמיתיים של הארגון. לדוגמה, שאילתה שנכתבה על ידי מודל בינה מלאכותית יכולה לעבוד, אך תבצע סריקה מלאה על טבלאות ענק, בעוד מתכנת שמכיר את מבנה הדאטה היה בונה פתרון מהיר פי כמה. היעילות כביכול מייצרת קוד מתפקד, אך לא בהכרח נכון או חסכוני.

אבטחה, תקינה, ותחזוקה – הקווים האדומים

כשבונים קוד בשיטה הזו, לא תמיד נשמרים סטנדרטים של אבטחת מידע, רגולציה ותיעוד. מערכות שפותחו ב-ווייב קודינג עלולות להכיל נקודות תורפה כמו קריאות GET פתוחות ל-API, שדות חשופים או אפילו פרצות GDPR בסיסיות. ארגונים שמחויבים לעמידה בתקנים כמו SOC 2 או ISO 27001 יכולים לגלות שהמפתחים או הכלים האוטומטיים פשוט דילגו עליהם.

גם תחזוקה שוטפת נעשית מאתגרת. כשאין תיעוד, כשאין סדר בין סביבות Dev ל-Prod, וכשהיסטוריית הפיתוח לא מגובה היטב, כל שינוי קטן עלול לגרום לנזק. ובחברות גדולות עם מחלקות רבות, התוצאה היא לעיתים כאוס טכנולוגי.

יש מסגרת ויש מי שמסייע

למרות הבעיות, יש ניסיונות לתת פתרונות הולמים לגישה הזו. חברות מסוימות מציעות כלים שמסייעים לארגון לשמר שליטה, אפילו כשקוד נכתב ומורץ בזריזות.

מדובר בפלטפורמות שמאגדות את כלל השירותים והפרויקטים, עם תיעוד, בקרת הרשאות ואינטגרציה לתשתיות CI/CD. כך ניתן לאפשר גמישות, אך בתוך גבולות הגיוניים. הגישה הנכונה היא לא לאסור את השימוש ב-ווייב קודינג, אלא לנהל אותו נכון. הכשרה מוקדמת של עובדים, כלים לניטור והתרעה, והגדרה ברורה של גבולות בין ניסוי לפרודקשן, כל אלה חיוניים לשימוש אחראי ויעיל.

וייב קודינג כפיילוט לא כתפישת עולם

בסופו של דבר, וייב קודינג הוא כלי. כלי עוצמתי, אבל כזה שצריך לדעת מתי ואיך להשתמש בו. לפרויקטים אישיים, להמחשה ראשונית, ל-Poc או להאקתון – מדובר בבשורה אדירה. אבל כשהוא הופך לשיטה המרכזית בפיתוח מוצרים ארגוניים, מתחילה הבעיה. כתיבת קוד לעולם לא תהיה מבוססת רק על מה שרואים על המסך, אלא גם על עקרונות של יציבות, מודולריות, תאימות, אבטחה, תחזוקה ויעילות.

אין פסול בגישת וייב קודינג, אלא שהשיטה אינה תחליף לידע מקצועי מעמיק. וייב קודינג יכול וצריך לייעל תהליכים, אך לא להחליף הבנה אמיתית של המערכת. גם בעידן של קוד אוטומטי, עין אנושית, ביקורת אנושית, וניסיון אנושי – הם מה שמבדיל בין פרוטוטייפ ובין מוצר של ממש.

הכותב אמיר עוז משמש כיועץ טכנולוגי לארגונים בעיקר בתחום האשראי החוץ בנקאי; הכותב עמיחי סקליטר הוא מהנדס תוכנה