"יום אפס": הסנדק הזועם בסייבר

המקום: מרכז הארץ. המטרה: להעביר יום מחלה בלא לצפות בחדשות המדכדכות. האמצעי: בינג'. היעד: "יום אפס" (Zero Day) – מיני סדרה שעלתה בנטפליקס ביום ה' האחרון. התוצאה: סדרה מעוררת מחשבה, חמש שעות של הנאה צרופה, ובונוס של אסקפיזם.

בשישה העשורים החולפים שיחק רוברט דה נירו, בן ה-81, ביותר ממאה סרטים, חלקם מהגדולים בכל הזמנים: מ"הסנדק 2", דרך "נהג מונית", "צייד הצבאים" ו"השור הזועם" ועד "היט", "ברזיל", "החבר'ה הטובים", ו"האירי".

העלילה נעה בין החשודה המיידית, רוסיה, לחשודים אפשריים אחרים, האקטיביסטים – מבית או מבחוץ, מהימין או מהשמאל הקיצוניים. הסרט מציף שאלות הקשורות למציאות בימינו ולהשתקפותה בתקשורת – המסורתית והחדשה, המדיה החברתית, ואיך לזהות, אם בכלל אפשר לזהות, פייק – בעידן בו האמת והשקר מתערבבים ברוטב קונספירציות מוסוות

זוכה האוסקר הכפול נהג לגלם פעמים רבות את הרע והמאפיונר. כעת, בתפקיד הטלוויזיוני הגדול הראשון שלו, דה נירו מגלם את ג'ורג' מולן, נשיא ארה"ב לשעבר, שמבלה בנעימים את ימי הפנסיה שלו. מולן היה נשיא קדנציה אחת בלבד, ונותר אהוב ואמין על העם ועל שני צדי המתרס הפוליטי המקוטב. אירוע טרור דיגיטלי – מתקפת סייבר נקודתית, בת דקה, אך רחבת היקף וקטלנית – גורם לנשיאת ארה"ב (אישה ושחורה), לקרוא למולן-דה נירו לשוב לדגל, ולעמוד בראש ועדת חקירה שתאתר את מקור הפיגוע הדיגיטלי, ותרגיע את האומה המבוהלת.

מקדמים אינטרסים ורוקחים מזימות

העלילה פתלתלה עם לא מעט עלילות משנה, ולמרות זאת, אינה נופלת למלכודות הקלישאות: בנו של מולן מת ממנת יתר, או התאבדות; לנשיא לשעבר ולראשת לשכתו היה רומן שהביא ילדה מחוץ לנישואין; מולן הוזה מעט: האם זו תחילתה של הזדקנות/דמנציה, או הרעלת סמים מסתורית?; בתו הפוליטיקאית, השמאלנית, חושבת שאביה זקן ולא בעניינים, והיא חברה בוועדה המפקחת על הוועדה של אביה; לעוזרו האישי יש היסטוריה של סמים וקשרים מושחתים; הנשיאה רוצה לפוגג את הלחץ הציבורי ולמצוא את האשמים במתקפה – ובמהירות, בלא קשר לאמת; הוועדה בראשות מולן קיבלה סמכויות רבות וכוחניות, על גבול הלא חוקיות.

בנוסף, מולן הופך לקורבן-מטרה של שדרן רדיו קשקשן, פופוליסט ודמגוג, שילוב המיטב של אלכס ג'ונס, ראש לימבו זצ"ל, וטאקר קרלסון. וכמו בכל סיפור הון-שלטון-עיתון, לקינוח נוספת טייקונית טק, בת דמותם של אילון מאסק ומארק צוקרברג, שגם בוחשת בקדירה. הפוליטיקאים בבירה, לרבות הנשיאה, גם הם "תורמים" – מקדמים אינטרסים ורוקחים מזימות.

העלילה נעה בין החשודה המיידית, רוסיה, לחשודים אפשריים אחרים, האקטיביסטים – מבית או מבחוץ, מהימין או מהשמאל הקיצוניים. הסרט מציף שאלות הקשורות למציאות בימינו ולהשתקפותה בתקשורת – המסורתית והחדשה, המדיה החברתית, ואיך לזהות, אם בכלל אפשר לזהות, פייק – בעידן בו האמת והשקר מתערבבים ברוטב קונספירציות מוסוות.

שלושה אחראים לסדרה: אריק ניומן, מפיק שבתרמילו "נרקוס" ו"נרקוס מקסיקו"; נואה אופנהיים, לשעבר בכיר ב-NBC; ומייקל שמידט, סופר ועיתונאי זוכה שני פרסי פוליצר, המסקר את הביטחון הלאומי. הוא חשף, בין השאר, את קיומו של שרת דוא"ל פרטי ששימש את הילרי קלינטון, בהיותה שרת חוץ.

כדי להקנות ממד חדשותי אמין לסדרה, משובצים בה קטעי חדשות לכאורה, של וולף בליצר, בכיר ב-CNN, ושל ניקול ואלאס – לשעבר מנהלת התקשורת של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, ופרשנית פוליטית בכירה ב-NBC – וזוגתו של שמידט.

מגה פיגוע דיגיטלי ומתקפת סייבר על תשתיות קריטיות

היכרותו של שמידט את עולם הסייבר בהחלט מוסיפה לעלילה. המתקפה – שילוב של מגה פיגוע דיגיטלי ומתקפת סייבר על תשתיות קריטיות – מוצגת בצורה אמינה ומקצועית. במהלך השתלשלות העניינים, הסדרה עוזבת לפעמים את המטרה שלשמה התכנסנו – מתקפת סייבר – ודנה ומתלבטת בערכים שונים: מהם חירות וחופש ומה ההבדל ביניהם, תפקידה של התקשורת, מי אמון על האמת, כיצד לשמר דמוקרטיה בעידן שברירי וכאוטי, עוד.

חמוש בסיוע חבר מהעבר, סוכן המוסד (מארק איווניר הישראלי), מולן הזקן – שלא חי בדיגיטל, וזה לא ספוילר לספר שצוותו הדיגיטלי פותר את התעלומה באמצעים אנלוגיים – מתמודד עם מה שצריך לעשות, מה שראוי לעשות, והמחיר לכל החלטה.

ב-1997 דה נירו כיכב בסאטירה הפוליטית "לכשכש בכלב" (Wag the Dog). הוא גילם דמות של יועץ מיוחד של נשיא ארה"ב, שהיה בצרות בשל פרשיית מין בסגנון מוניקה לוינסקי. דה נירו בנה עבור הנשיא מציאות בדיונית – מלחמה עם אלבניה – כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מהפרשייה. כמובן שהציבור אינו מודע לכך שדה נירו ושות' מהנדסים אותו תודעתית. כעבור שלושה עשורים, ב"יום האפס", דה נירו שב לזירה הפוליטית – מהכיוון ההפוך, של הלוחם ומנטרל את מציאות הפייק.

חלק מהמבקרים לא אהבו את "יום אפס" ומתחו ביקורת על הקלישאות וההתפשרויות. איני חושב כמוהם. לוסי מנגן, מבקרת הטלוויזיה של הגרדיאן, אהבה ושיבחה: "תמיד יש מקום להגברת הסרוטונין בלוחות הזמנים של הצופים. צפו ב'יום אפס'. זו חתיכת שטות משובחת כמו שהייתם רוצים לראות… הסרט מספק בראש ובראשונה כמות מדהימה של כיף – בהובלת דה נירו, המגלם אדם טוב שנאבק לעשות את הדבר הנכון – בעולם שיש בו שחיתות, במקרה הרע, ופשרות והתפשרויות, במקרה הטוב".