הגיע הזמן להסיר את הכפפות במאבק בבריוני הרשת

הכנסת קיבלה אתמול בקריאה ראשונה את החוק שנועד להרתיע כותבי שיח אלים ברשתות החברתיות ● אם הצעת החוק תעבור בקריאות הבאות, היא תסמל את החלטתה של הממשלה הנוכחית להסיר את הכפפות ולייצר לפחות מנגנוון הרתעה

שוב מקדמת קריפטו משלה? פייסבוק.

הכנסת קיבלה אתמול בקריאה ראשונה את החוק שנועד להרתיע ולתבוע כותבי פוסטים ומפיצי שיימינג ברשתות החברתיות. החוק זכה לכינוי "חוק הפייסבוק", בצדק, מאחר שכל השיח במדיה החברתית מתמקד בעיקר ברשת החברתית פייסבוק, אבל כמובן שהחוק אינו חל עליה. כפי שדיווחנו השבוע, הצעת החוק, הוגשה על ידי חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי מסיעת תקווה חדשה, בתמיכה של מספר חברי כנסת.

הצעת החוק מטפלת בסיטואציה שבה כמעט ואין שום הגבלה, הרתעה חוקית או כל דרך לנקוט סנקציות נגד מי שמייצרים שיח אלים, פוגעני, רווי בפייק ניוז כנגד אנשים. זה יכול להיות אישי ציבור, דמויות ידועות, אמנים, וכל אדם אחר שיש לו חשבון ברשת חברתית זו או אחרת. השיח האלים, חסר הגבולות, שבר שיאים בשנה האחרונה, והוא מתורגם לא רק לפוסטים, אלא גם לאלימות פיסית, עד כדי סיכון חיי אדם. ההסתה, בעיקר הפוליטית, שמתחילה ברשתות החברתיות ועוברת מהר מאוד לפסים אישיים, כבר גרמה להגדלת מספר המאבטחים שהוצמדו לעובדי ציבור, לפוליטיקאים ולבכירים אחרים. האלימות הזו זולגת במהירות גם לבתי הספר, לבני הנוער, ובאה לידי ביטוי בפלטפורמות כגון אינסטגרם, טיק-טוק, ווטסאפ ועוד. העובדה שכל אחד יכול להעלות לרשת תמונות אינטימיות של מישהו או מישהי נותרת היום למעשה ללא מענה אפקטיבי. גם אם מוגשת תלונה למשטרה היכולת לעצור את הנזק ולהוריד את הפוסט מוגבלת וחסרת סיכוי.

החוק מייצר מנגנונים, שמאפשרים לפנות לבית המשפט ולהסמיך שופט שיורה להסיר את הפוסט בתוך 24 שעות.

ח"כ הלוי אינו משלה את עצמו שהצעת החוק תפתור את כל הבעיות ותעלים את השיח האלים. כל מה שהוא מבקש למעשה הוא לייצר מנגנון הרתעה, שיגרום לכל בריון מקלדת באשר הוא לחשוב פעמיים בטרם הוא משחרר לאוויר גחמה, קללה או סתם פוסט משמיץ ומסית. על פי הצעת החוק, מי שנפגע מהפרסום יכול לדרוש מספק שירות האינטרנט שלו לחשוף את פרטי הגולש,ְ שבדרך כלל הוא אנונימי ומסתתר תחת שם בדוי, ובכך מנצל את אחד מיסודות הרשת החברתית הדוגלת בחופש הביטוי. החוק מייצר מנגנונים, שמאפשרים לפנות לבית המשפט ולהסמיך שופט שיורה להסיר את הפוסט בתוך 24 שעות.

זה כמובן לא הפתרון האידיאלי, שכן לטקסטים ברשת החברתית יש תכונה של ויראליות, שמתפשטת במהירות, ו-24 שעות לעיתים יכולות להיות קריטיות. מה גם שישנו סימן שאלה גדול האם בכלל אפשר לגרום להסתרת הפוסט, אם מי שכתב אותו מסרב. האלטרנטיבה היא להפעיל את חוק לשון הרע עם תביעת דיבה, מסע יקר, ארוך ולא זמין לכל אחד. אבל אם הצעת החוק תעבור בקריאה שנייה ושלישית, היא תסמל את החלטתה של הממשלה הנוכחית לעלות שלב במאבק בשיח האלים, להסיר את הכפפות ולייצר לפחות מנגנון הרתעה.

החוק עבר למרות התנגדוץ נחרצת של האופוזיציה, בראשותו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. הנימוק להתנגדות הוא חשש לפגיעה בדמוקרטיה וסתימת פניות לימין. הטענה הזו אינה חדשה, וקבוצת פעילי ימין כבר התלוננה בעבר נגד פייסבוק וניסתה להוכיח שהחברה מפעילה אלגוריתמים שנועדו לצנזר ביקורת מצד מחנה הימין. עובדה זו כמובן נדחתה על הסף כי לא ניתן היה להוכיח אותה.

ההתנגדות של האופוזיציה היא חלק מהמאבק שלה נגד הקואליציה, וחבל שבנושא זה, שהוא איום ממשי על כל החברה הישראלית, ללא הבדל שמאל וימין, לא הצליחו להתעלות מעל עצמם ולהירתם להצעת חוק שרק לפני שנה תמכו בהצעות דומות כשהם היו בקואליציה. המבחן יהיה, כמובן, כמו כל חוק, ביישום שלו ובאמון שהציבור ייתן במערכת המשפט שאמורה לטפל בתופעה חמורה זו.

 הגדר שחשפה שוב את מחדל תעודות הזהות

סדרת הכתבות המרתק של גלעד שלמור בערוץ 12 על החורים בגדר ההפרדה ביהודה ושומרון וכניסת עשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים לישראל בכל יום, חשפה שוב את מחדל תעודות הזהות החכמות. שלמור הראה כיצד לחלק מהמסתננים יש תעודות זהות כחולות ישראליות לכל דבר, שזויפו בקלות רבה בגדה המערבית.

בשנת 2012 דרשה מערכת הביטחון להתחיל לפתח ולהנפיק תעודות זהות דיגיטליות לכל אזרחי ישראל ולהפסיק לייצר תעודות מנייר. זאת לאחר שהתברר שחלק מהמחבלים שביצעו פיגועי התאבדות באותן שנים נשאו תעודות זהות ישראליות כשרות לכאורה. כבר אז תעודת זהות ישראלית נחשבה לדבר הקל ביותר לזיוף.

בעקבת דרישת מערכת הביטחון יצאה המדינה למכרז של הנפקת תעודות זהות דיגיטליות, שבהמשך הוצמד להם השבב הדיגיטלי, ובכך הפך הפרויקט לתעודות חכמות. הצמדת השבב הביאה להקמת המאגר הביומטרי, שכלל את טביעת האצבע של אזרחים שרצו להמיר את התעודה מנייר לתעודה דיגיטלית. הקמת המאגר פתחה חזית מצד כל שוחרי זכויות האזרח ושומרי הפרטיות. דו"חות מבקר מדינה ופסיקות של בתי משפט שאישרו כי המאגר מיותר לא שינו את המציאות. לאזרחי ישראל אין תעודת זהות אחידה, דיגיטלית, שאינה ניתנת לזיוף ואינה מסכנת את חייהם. שרת הפנים איילת שקד הבטיחה בתחילת כהונתה לטפל בנושא, ועוררה תקוות, אבל מהר מאוד המשיכה למאבקים אחרים.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים