חברה, חיבור ותעסוקה: המרכז שהיה הראשון לשלב חרדיות בהיי-טק

שילוב החרדים בחברה הוא נושא שנמצא בכותרות כבר לא מעט שנים, וקיבל משנה תוקף אקטואלי במציאות הביטחונית שנכפתה עלינו מאז ה-7 באוקטובר. נראה שהנושא הזה יהיה בולט גם במערכת הבחירות הקרבה ובאה, והניצים הפוליטיים ישתמשו בפילוג המתרחב בין דתיים לחילוניים כקרדום לחפור בו כדי לקושש קולות – ותוך כדי כך יעמיקו אותו.

כשמדברים על שילוב חרדים, הנושא המרכזי שעולה הוא הגיוס לצה"ל. אבל יש לזה עוד פן, חשוב לא פחות: שילובם, ושילובן, בשוק העבודה. נכון ששיעור התעסוקה של הנשים החרדיות (82.5%) לפי הנתונים האחרונים (שנכונים ל-2024-2025), דומה לזה של אוכלוסיית הנשים בישראל באופן כללי (83%), אבל מספרן בהיי-טק עדיין קטן. עם זאת, הוא צומח בשנים האחרונות, ויותר ויותר נשים מהחברה החרדית מתחילות לעבוד בעולם הטכנולוגיה.

זה קורה בעזרת גופים וחברות טכנולוגיה שמשתפים פעולה במילוי המשימה הזאת, שמשפיעה לטובה על העובדות עצמן, אבל גם על החברה החרדית ובסופו של דבר, על החברה הישראלית בכללותה. כך, למשל, עמותת קמא טק, שפועלת לשילוב חרדים וחרדיות בתעשייה, וחברות שקולטות אותן, כגון מטריקס ואלביט.

מרכז שהתחיל מביקור במודיעין עילית

גוף שעושה את זה כבר די הרבה שנים הוא מרכז דעת, שהוקם ב-2009 כגוף עצמאי וכיום שייך לקבוצת יעל. המרכז ממוקם בפתח תקווה, הסמוכה לבני ברק ועיר שבפני עצמה יש בה לא מעט אוכלוסייה חרדית.

נילי דוידוביץ', מייסדת ומנכ"לית מרכז דעת, הקימה אותו אחרי שצברה לא מעט שנות ניסיון בתחום ההיי-טק: היא ביצעה התמחות בתחום התכנות במשרד של מושל מדינת ניו יורק, בזמן הלימודים שלה בקווינס קולג', ולאחר שחזרה לארץ עבדה בתעשייה האווירית והייתה סמנכ"לית פיתוח בקיו גרופ, שהתעסקה באי-לרנינג.

באחת מחופשות הפסח דוידוביץ' הזדמנה למודיעין עילית, שאז עוד נקראה קריית ספר, ולדבריה קיבלה שוק מהעוני שהיא ראתה. ברבים מהבתים החרדיים, הנשים הן המפרנסות, כי הבעל, האברך, לומד בכולל או נמצא בבית המדרש. "ניסיתי להבין את פשר המצב והבנתי שרבות מהנשים שם למדו מקצוע אבל הן לא עובדות בו, כי אין מקום עבודה שמאפשר את התנאים שהן רוצות וצריכות", היא אומרת. "באותו הזמן הייתי סמנכ"לית פיתוח בקיו גרופ, והיו תחתיי כמה מפתחות חרדיות. ראיתי את הצרכים והקשיים שלהן, מה גם שכמי שבעצמה שייכת לחברה החרדית, הנושא קרוב לליבי, והבנתי שאני צריכה לחשוב גם על אחרים – או, יותר נכון, אחרות. מכאן נולד הרעיון לפתוח את מרכז דעת".

דוידוביץ' התחילה עם מספר קטן של עובדות, שעבדו על פרויקט בדיקות תוכנה גדול – של שתי מערכות לבתי ספר ציבוריים בארצות הברית: האחת סידרה את חלוקת האוכל לילדים לפי הצרכים שלהם והשנייה הייתה מערכת התשלומים. לאט לאט המרכז קיבל הכשר של רבנים, כמקובל בציבור החרדי, כולל מחסידויות גדולות, וכיום עובדות בו קרוב ל-40 נשים. הן משרתות מגוון לקוחות, בעיקר בארץ, ממגזרים שונים: רשות החדשנות, מרכז מורשת מנחם בגין, תנועת בני עקיבא, המכון למחקרי ביטחון לאומי – INSS, וגם חברות עסקיות כגון זאפ ובית ההשקעות אלטשולר שחם.

מרכז דעת מציע לנשים המועסקות בו הכשרה ותעסוקה בהיי-טק. בהתחלה, הן קיבלו הדרכות ועסקו בפרויקטי QA בלבד, אולם בהמשך הן החלו לעסוק גם בפרויקטי תכנות, הקמת אתרי אינטרנט ועוד. באחרונה, הבינה המלאכותית הגיעה גם לשם: "נכנסנו חזק מאוד לתחום הזה, אבל אנחנו זהירות ועושות את זה בתבונה, בסיוע אנשי ה-AI של קבוצת יעל".

לדברי דוידוביץ', מרכז דעת הרוויח מהרכישה על ידי קבוצת יעל: "זה נתן לנו הרבה יתרונות, ובמרכזם האפשרות של הנשים להשתלב במשרות מאתגרות במגוון רחב של פרויקטים. בנוסף, יותר קל לי לקדם מישהי כשיש בנק גדול יותר של משרות. עוד יתרון הוא האקדמיה של קבוצת יעל, שמסייעת לנו בהעברת ההדרכות".

מה עושים כשהצניעות מחייבת?

שני פרויקטים מעניינים שנשות מרכז דעת ביצעו היו הסבת מידע מהאתר הישן לחדש של מרכז מורשת מנחם בגין ופרויקט QA עבור ארכיון הסרטים הישראלי. שם התעוררה בעיה, משום שבחלק מהסרטים הישראליים, למשל של אורי זוהר (מן הסתם, לפני שהוא בעצמו חזר בתשובה – י"ה), יש סצנות לא צנועות. "זה יצר לנו אתגר", אומרת דוידוביץ'. "דאגתי שבסביבת ה-QA יהיו רק סרטים שהם 'בסדר', שהם לרוחנו. הייתה לנו רשימה של סרטים כאלה".

נילי דוידוביץ', מנכ"לית מרכז דעת. צילום: אמנון חורש

איזה פידבק אתן מקבלות מהלקוחות הקיימים והפוטנציאליים? האם אין אפליה? דעות קדומות?
"עברו אצלנו אלפי נשים לאורך השנים. בהתחלה הייתי צריכה להוכיח שיש לנשים החרדיות ראש על הכתפיים, שהן מתאימות לעבוד בהיי-טק. כיום אני לא צריכה להוכיח את זה. הלקוחות מבינים את היכולות והיתרונות של הנשים החרדיות, אבל גם שלא מדובר בשירות 24/7, אלא אם כן זה מקרה חירום. חברות מבינות שבן אדם צריך להיות גם בבית – וזה נכון לא רק כשזה מגיע לנשים חרדיות.

לא אגיד שאין דעות קדומות – לפני כמה חודשים נתקלתי במנכ"ל שאפילו לא מוכן לחשוב על גיוס נשים חרדיות, אבל זה הרבה פחות ממה שהיה בתחילת הדרך. יש בעיות תקשורת, אנשים יודעים שזה לא כזה פשוט, אבל יש גם פתיחות והבנה בתעשיית ההיי-טק להעסקת חרדיות וחרדים".

למרבה ההפתעה, דוידוביץ' מספרת שהדיון הער והרגשי במדינה סביב חוק הגיוס לא השפיע על המוכנות של חברות ההיי-טק להעסיק חרדיות וחרדים. "אם פעם היו מנפנפים בפניי שחרדים לא עושים צבא – אני כבר לא שומעת את זה יותר. אני עוזרת גם לגברים חרדים שפונים אליי באופן אישי כדי למצוא עבודה. אף אחד לא אמר לי שהוא לא מוכן לראיין איש חרדי לעבודה כי הוא חרדי, אם כי יכול להיות שיש כאלה שלא מקבלים עובד חרדי כי הוא לא עשה צבא. עם כל הניסיון שלי, לי לא אמרו דבר כזה אף פעם", היא מציינת.

סביבה נפרדת, שעות עבודה מוגבלות וסיוע אישי

אחת הסוגיות המרכזיות כשמדברים על תעסוקה, וגם על לימודים אקדמיים (ושירות בצה"ל), היא הצרכים הייחודיים של חרדים. באשר לנשים החרדיות, דוידוביץ' אומרת כי "קודם כל, הן צריכות סביבה נפרדת, והפתרון שלנו לזה פשוט – אנחנו יושבות במשרדים שלנו, בפתח תקווה, רק נשים, ומכאן משרתות את הלקוחות. שנית, הן צריכות שיום העבודה יהיה בן 8 שעות. בנוסף, אנחנו עובדות לפי לוח השנה היהודי, למשל נותנות חופש קצת לפני פסח, או בתקופת בין הזמנים (בין ט' באב ל-א' באלול – תקופה שבה תלמידי הישיבות והכוללים נמצאים בחופשה). כמו כן, אני מודעת לצרכים של הבית והמשפחה שיש לאישה חרדית".

"מעבר לדרישות הפיזיות", היא מוסיפה, "מעסיקים של נשים חרדיות צריכים להיכנס לראש ולהבין את המורכבות. לא רק אוכל כשר ולפי איזו כשרות. למשל, הייתה לי עובדת שנולדה לה בת, והיא הייתה צריכה תרופה שלא בסל הבריאות. לא היה לה כסף. בציבור הכללי יש הורים שיודעים לעזור, ואילו אצלנו להורים יש 8, 10 ואפילו 16 ילדים אחרים. שילמנו עבור התרופה של הילדה".

לסיכום, אומרת דוידוביץ', מרכז דעת, ובכלל תעסוקה של נשים חרדיות, הם דבר שיש לחברה הישראלית אינטרסים שיקרה: "ראשית, ההיי-טק הוא הקטר של המשק שלנו. ככל שיהיה יותר היי-טק, ויהיו יותר מגזרים שמועסקים בו, ובמספרים גדולים – יהיה יותר טוב לכלכלה ולחברה שלנו. כמו כן, הנשים שלנו מהוות סוג של רול מודליות לדור הבא – לילדות שלהן, של השכנים וכדומה. דבר נוסף הוא המפגש שהתעסוקה של נשים חרדיות בהיי-טק מאפשרת בין קבוצות שונות. למשל, בהתחלת הפעילות שלנו הסתכלו עלינו בתור 'החרדיות האלה', והנשים שלנו הסתכלו על ההיי-טקיסטים כעל 'גברים עם קרחת ועגיל באוזן'. חשבתי על זה שוב אחרי שנתיים והבנתי שההסתכלות היא כבר לא כזאת, משני הצדדים. יש כאן חיבור בין החברה הכללית לחברה החרדית, ורואים את זה. זה מועיל לכולם".