האם הסמארטפון הוא באמת הגורם להסחות דעת?

התיישבתם ליד המחשב כדי לעבוד, אבל אז פתאום קיבלתם הודעת ווטסאפ שאתם צריכים להשיב עליה, ומפה – אם כבר אתם מחזיקים את הסמארטפון בידכם, אז כבר כדאי לבדוק הודעות מייל… ואחר כך הצצה וגלילה במדיה החברתית… ואז קנייה מקוונת, כי ראיתם מבצע על מוצר שתכננתם לרכוש… והופ, חלפה לה שעה מבלי שהתחלתם לעבוד… נשמע מוכר? ואת מי מאשימים? כמובן את הטכנולוגיה… אבל כדאי לחשוב על זה שוב, כי לפי מחקר חדש, שפורסם בסוף השבוע בכתב העת Frontiers in Computer Science, קל ככל שזה להאשים את הסמארטפונים בבזבוז זמן בשל הסחות דעת, מסתבר שדעתם של אנשים מוסחת עם הסמארטפונים או בלעדיהם.

"שלא במפתיע, משתמשים אכן מתעסקים עם הסמארטפונים כשהוא נגיש בקלות, אבל היקף הזמן המושקע בעבודה ובפעילויות שאינן עבודה וקיטועי הזמן בימי העבודה – אינם תלויים בנגישות לסמארטפון", אומר מחבר המחקר, ד"ר מקסי הייטמאייר, מרצה בכיר לפסיכולוגיה באוניברסיטת האמנויות בלונדון וחוקר ועמית אורח בבית הספר למדעי המדינה והכלכלה בלונדון.

כדי לערוך את המחקר, הזמין הייטמאייר קבוצה של 22 אנשים להשתתף בשני מפגשי עבודה מבוססי מחשב בני 5 שעות: האחד עם הסמארטפונים שלהם בקרבת מקום והשני עם הטלפונים מחוץ להישג ידם המיידי.

אנשים נטו להשתמש בטלפון הרבה יותר כשהוא היה בהישג יד – אבל כשהם לא הצליחו להגיע אליו, הם עשו שימוש במחשבים שלהם בהסחות הדעת מהעבודה שלהם, לפי המחקר.

אמנם המחקר קטן, ולכן קשה להסיק מסקנות גדולות עבור האוכלוסייה הכללית, "אבל התוצאות מצביעות על כך, שעצם האיסור על הכנסת טלפונים לכיתות או למקומות עבודה – לא בהכרח פותר את בעיית הסחת הדעת, והתמקדות בהרגלים ובהתנהגויות של הפרט סביב טכנולוגיות עשויה להיות הצעד הראשון הטוב ביותר לפתרון להשגת תשומת לב טובה יותר. הטלפונים הם לא תמיד הבעיה היחידה", הוא אומר, "העולם מלא בהסחות דעת, ולעתים קרובות אנחנו הולכים לחפש אותן".

לדבריו, "השיבושים האלה, ב-89% מהמקרים הם למעשה האנשים עצמם. זה לא הטלפון שרוטט או נדלק או משמיע צליל. זה אתה שחושב, 'אוי, פספסתי משהו'. וכך, אנשים פונים לבדוק את מה שהם חשבו עליו".

"אנחנו לא רובוטים, ואנחנו לא הולכים לשבת מול המחשב – לפחות רובנו – ולהיות מרוכזים שעות על גבי שעות על גבי שעות", אומר פרופ' הייטמאייר, "נראה שיש לנו תיאבון להסחת דעת".

לדבריו, הפסקות והסטת תשומת הלב עשויות להיות מועילות ליום עבודה פרודוקטיבי יותר, אבל המודעות לאופן שבו הסמארטפון יכול למשוך את תשומת הלב ברגע שמרימים אותו חשובה יותר.

"האופן שבו טלפונים מחזיקים אותך מרותק שונה מהתמכרות", טוען הייטמאייר, "כשאתה מכור לחומר או להימורים, יש תחושה שככל שאתה מחזיק יותר זמן בלי הדבר שאתה מכור אליו, אתה זקוק לו יותר. ועם הטלפון, זה בדיוק ההפך. כשיש לך אותו יותר, אתה משתמש בו יותר; וככל שאתה משתמש בו יותר, אתה נשאר בו זמן רב יותר. לעומת זאת, כשאין לך את זה, אתה עוסק במשהו אחר – כמו טיול בחוץ או שיחה עם חבר – ומגלה ששכחת מזה," הוא אומר. "יש לנו את הנרטיב הזה, שמתמקד במכשירים: 'אנחנו מכורים לטלפון, והטלפון הוא הבעיה, ולכן מישהו אחר צריך לטפל בזה בשבילי'", אומר הייטמאייר. "הרבה יותר קשה, כמובן, לקבל, 'בסדר, ההרגלים שלי עם המכשיר הזה הם הבעיה".

"כדי להשתמש טוב יותר בטלפון, חשוב להיות יותר מודעים לגבי האופן שבו תשומת הלב שלכם נלכדת, אומר הייטמאייר. "אולי אין פתרון קל בכל הנוגע להגבלת השימוש בטלפון והסחות דעת, אבל צעדים פשוטים כמו הכרת הכוחות החברתיים שדוחפים להגיע למכשיר, ושמירה על הטלפון מחוץ להישג יד כאשר לא רוצים להשתמש בו יכולים לעזור". אומר הייטמאייר.

אולי.