תוכן פרסומי

השבוע שהיה

פרס הנובל כמשל לחולות הרעות במערכת החינוך ובסדרי העדיפויות של ישראל ● תרחישי האימים של הרמטכ"ל בני גנץ ● והמשימה הקשה של המנמ"רים: להראות את נחיצות ה-IT במושגים של ROI

מאת 10 באוקטובר 2013, 18:39 א+ / א- הדפסה הדפסה
פייסבוק טוויטר ווטסאפ פינטרסט לינקדאין דוא״ל

מי מופתע מבריחת המוחות?

ההכרזה המרגשת על הענקת פרס נובל לשני מדענים אמריקנים שנולדו בישראל מזכירה שוב את התופעה המכונה "בריחת מוחות". עיתונאים, אנשי ציבור ופרופסורים התחבטו בשאלה איפה טעינו ואיך נתנו לשני אנשי מקצוע מוכשרים כאלה לעזוב את המדינה. מי שחי את עולם המדע והיי-טק מכיר היטב את המציאות הזו, וספק אם הופתע.

זליגת המדענים מגבולות ישראל לצפון אמריקה וליתר העולם היא תופעה שנמשכת זה שנים. פרופ' דניאל הרשקוביץ, כיום נשיא אוניברסיטת בר אילן ועד לא מכבר שר המדע והטכנולוגיה, אמר כי שליש מהמרצים למקצועות המחשב בארצות הברית כיום הם ישראלים. לטענתו, הבעיה העיקרית היא חוסר בתקנים במכוני המחקר, או במילים אחרות – כסף. "אסור לשכוח שלמדינת ישראל יש עדיין אתגרי ביטחון גדולים", אמר.

אולם התירוץ הכספי הוא הדרך הקלה ביותר להסביר כיצד אנחנו מחבקים את המדענים מצד אחד, ומראים להם את הדלת מהצד השני. המדענים הישראלים (או הישראלים לשעבר) שקיבלו בעשר השנים האחרונות את הפרס היוקרתי הם תוצרים של חינוך ועבודה מאומצת שהושקעו בהם עוד בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. האם אז למדינת ישראל היה יותר כסף בקופת המזומנים? האם לפני 35-30 שנה לא היו לנו בעיות ביטחון ורווחה? התשובה, כפי שאתם יכולים להניח, היא בוודאי שכן – ואולי בעוצמה אף רבה יותר. ובכל זאת צמח פה דור שמסב לנו גאווה, כולל אחינו הישראלים מעבר לגולה. אז מה קרה פה? פשוט מאוד: סדרי העדיפויות של כל הממשלות השתנו לחלוטין.

ההיי-טק הפך להיות נושא סקסי. כל אמא יהודייה רצתה שבנה יהיה מהנדס או מדען, אבל המדינה לא השכילה לספק את התשתיות. מדענים לא צומחים יש מאין. כדי לגדל דור נוסף של מדענים דרושה מערכת חינוך שמכוונת ללימודי מדעים, שמעודדת מצוינות וחדשנות. זה צריך להתחיל כבר בגן הילדים. בעבר, עשו את זה לא מפני שידעו מה זה היי-טק, אלא זה היה חלק מה-DNA של המורים. הירידה באיכות המחנכים של דור העתיד – בגלל השכר והשחיקה המתמשכת במעמד המורים – משפיעה יותר ויותר.

ובמקביל, פחות ופחות תלמידים בחטיבת הביניים פונים ללימודים ריאליים, כי ההורים מסבירים להם שלא כדאי לעבוד קשה, והתלמידים מהפריפריה ממשיכים להתרחק מהשתלבות במערכת ההשכלה הגבוהה בגלל העלויות הכרוכות בכך. האבסורד הוא שגם אלו שמסיימים את הטכניון ומוסדות בכירים נוספים נתקלים מהר מאוד בתקרת זכוכית.

אלו הם פני הדברים בישראל 2013. לא צריך להתפלא מבריחת מוחות, אבל גם לא צריך לבכות. מדענים מטבעם הם אנשי העולם הגדול, וכך או כך מבלים חלק ניכר מזמנם מסביב לגלובוס (תקופת פוסט דוקטורט, למשל). אך במקרים בהם יש להם את המוטיבציה לחזור, מוטב יעשו מקבלי ההחלטות בממשלה ויחפשו את הדרכים למשוך אותם ארצה, במקום להיגרר למסע הכפשות כפי שהיה בשבוע האחרון סביב סדרת הכתבות על היורדים מישראל. בריחת המוחות מישראל עוד ניתנת לשינוי – וטוב ייעשו אם ייטפלו בכך במהרה.

התרחיש המפחיד של הרמטכ"ל

הרמטכ"ל בני גנץ שירטט השבוע תרחיש אימים מוחשי ביותר שמתחבר לנושא של היערכות העורף העסקי והפרטי לאיומים כאלו ואחרים. גנץ אמר שאינו מוציא מכלל אפשרות תרחיש לפיו מטרות אסטרטגיות בתל אביב והמרכז יותקפו במטחי טילים. היעד המרכזי הוא כמובן בסיס הקריה בתל אביב, אבל לא רק. ההתקפה הזו יכולה להיות משולבת בהתקפות סייבר, שתשבית את הבנקים, ארגונים ומסדי תקשורת שונים – מערכת הרמזורים, למשל – ובקיצור תפגע בשגרת החיים בעורף.

בכל הכנסים אודות המשכיות עסקית, אבטחת מידע והיערכות לסייבר, מופיעים פעם אחר פעם נציגים שונים של מערכת הביטחון ופיקוד העורף ומתריעים. יועצים מקצועיים, ספקים ואנשי אבטחת מידע חוזרים ומזהירים את מנהלי החברות העסקיות והמנמ"רים, כי הם עלולים לשלם מחיר עסקי ואישי כבד ביותר אם לא יעשו את ההכנות הנדרשות לקראת שעת חירום שכזו.

לא צריך להיכנס לפאניקה ולא צריך להתחיל לדאוג. צריך להתחיל לעשות – לבצע DR אמיתי ובעיקר תרגולים חוזרים ונשנים, במטרה להיערך לכל תרחיש דמיוני ואפשרי כאחד. זאת, כדי שבעוד עשור, כשנישאל על ידי הדור הצעיר "איפה הייתם כאשר הרמטכ"ל הזהיר אתכם?", נוכל לתת תשובה מספקת.

IT כמו מס הכנסה?

השבוע נחנך פורום חדש מנהלי מיחשוב ממגזר ה-SMB. באירוע ההשקה בירושלים הופיע בין היתר ד"ר יצחק שמר מהמכללה האקדמית לישראל. שמר דיבר על האתגרים של המנמ"ר במגזר זה ובין היתר אמר שמנהלי ארגונים מתייחסים אל ה-IT כמו אל מס הכנסה: שונאים אותו – אבל משלמים בלית ברירה.

זוהי מציאות מוכרת להרבה מאוד מנמ"רים. הם נתפסים כמי שכל הזמן מבקשים תקציבים ל-IT, אבל מתקשים להראות את ה-ROI. לא צריך לכעוס רק על המנכ"לים, שכן במידה מסוימת המנמ"רים הרוויחו את זה ביושר. הם לא ממצבים נכון את התחום, לא מדגישים את התועלות ולא מדברים מספיק עם הביזנס. במקומות שבהם ה-IT הוא קריטי ויש דיאלוג פורה בין המנמ"ר למנהלי העסקים – זה מחלחל גם לקומת ההנהלה. או אז השיחות על תקציבים קלות הרבה יותר.

מנהל שמתייחס ל-IT כאל מס יעשה הכל כדי להתחמק ממנו או לצמצם אותו. תפקידו של המנמ"ר הוא לדאוג לכך שהמנכ"ל יראה ב-IT מנוף להעצמת הפעילות שלו הגדלת הכנסותיו והבונוסים שלו. והכדור נמצא בידיים של המנמ"ר.

השבוע שהיה Reviewed by on . מי מופתע מבריחת המוחות? ההכרזה המרגשת על הענקת פרס נובל לשני מדענים אמריקנים שנולדו בישראל מזכירה שוב את התופעה המכונה "בריחת מוחות". עיתונאים, אנשי ציבור ופרופ מי מופתע מבריחת המוחות? ההכרזה המרגשת על הענקת פרס נובל לשני מדענים אמריקנים שנולדו בישראל מזכירה שוב את התופעה המכונה "בריחת מוחות". עיתונאים, אנשי ציבור ופרופ Rating:

הגיבו