האם ההחלטה של מיקרוסופט מסמלת שינוי במגמה של העבודה מרחוק?

מיקרוסופט פרסמה השבוע הנחיות חדשות לכלל העובדים שלה, שלפיהן החל מפברואר הקרוב הם מחויבים לעבוד שלושה ימים בשבוע פיזית במשרדים. כלומר, אם הם ירצו לעבוד מהבית, הם יוכלו לעשות זאת לכל היותר יומיים בשבוע.

אם לפני הקורונה היה ברור לרוב המעסיקים שהעובדים עובדים מהמשרד, מאז שוך המגפה והסגרים שהיא הביאה איתה, אין ביניהם אחדות דעים לגבי מדיניות העבודה מהבית. כך התפתחו מודלים שונים של עבודה היברידית – שלושה ימים מהמשרד ושניים מהבית, או ההיפך, ועוד. יש גם חברות שמאפשרות לעבוד רק מהבית, ולהגיע למשרד לעיתים רחוקות, אם בכלל – אם כי מספרן הולך ומתמעט, וההנחיות החדשות של מיקרוסופט הן חלק מהמגמה הזאת.

כמו בחברות טק אחרות שהחזירו את הגלגל לאחור, גם אם חלקית, ומחייבות את העובדים לעבוד חלק מהשבוע מהמשרד, גם עובדי מיקרוסופט לא נוטים להסכים למדיניות החדשה של החברה. מבחינת העובדים, היתרון בעבודה מהבית הוא גמישות בשעות ושילוב טוב יותר של המחויבות למלא את המשימות עם המטלות המשפחתיות. לעומת זאת, ולאור העובדה שבחברות היי-טק נוטים להצטרך לעבוד שעות רבות, אצל חלק מהעובדים העבודה מהבית היא חיסרון. אלה טוענים שהם עובדים הרבה מעבר לשעות הרגילות, כמעט ללא הגבלה ובלי תגמול מתאים.

חוסר אמון מצד המעסיקים

אולם, הסיבה המרכזית שגורמת לעובדים להתנגד היא תחושת חוסר האמון שהמעסיקים משדרים בעבודה מרחוק ובתפוקה של העובדים כשהם מחוץ למשרד. מעסיקים רבים עדיין שבויים בקונספציה ששייכת למאה הקודמת, שלפיה הם צריכים לראות בעיניים את העובדים שלהם, לוודא שהם אכן עובדים, ולא מאמינים שאת אותם מאמצים, תפוקה ומשימות הם יכולים למלא גם מרחוק.

יש היבטים נוספים: האחד הוא כלכלי-נד"לני. העבודה מרחוק השאירה משרדים רבים ריקים, והחברות נאלצו לשלם את מחירי השכירות הגבוהים, אף על פי שחלק לא קטן מהשטח שלהם לא נוצל. בנוסף, מגדלים רבי קומות, שנבנו בהשקעות של מיליונים, נותרו שוממים למחצה.

לא צריך לשכוח גם את המשקיעים בחברות, שאוהבים לראות את העובדים פיזית במשרדי החברות שהם שמים את כספם בהן ואמורות לספק עבורם את הרווחים.

מה יקרה כעת? האם עוד הנהלות יורו לעובדים לחזור למשרד – לכל השבוע או, כמו במיקרוסופט, לחלק נרחב יותר ממנו? נראה שהעובדים והמעסיקים יצטרכו להיפגש באמצע הדרך

חוסר האחידות במדיניות הארגונים מייצר תחרות בין חברות – כאלה שיותר מאפשרות עבודה היברידית, ובכך אף מנסות לפתות עובדים פוטנציאליים, אל מול כאלה שלא. אותם ארגונים שדורשים יותר עבודה מהמשרד חווים לעתים נטישת עובדים לטובת חברות ששם אפשר לעבוד מהבית, או גם ממנו.

ומה בישראל?

גם אצלנו, הקורונה הכניסה, בבת אחת, שורה של מגזרים לשיטת עבודה מהבית, כולל בכאלה שעד פריצת המגפה היא נחשבה בהם למילת גנאי. אצלנו יש גם בעיות חמורות של תשתיות ושל עומסי תנועה שהולכים ומחמירים, שגורמים לעובדים לרצות לנוע בכבישים כמה שפחות – גם בדרך לעבודה וממנה. שלא לדבר על כך שהתחבורה הציבורית בארץ לא יעילה.

גם בארץ, העבודה מרחוק פחתה, לאט לאט, אחרי הקורונה, גם אם היא עדיין בלטה. אלא שכאן, המלחמה שפרצה לפני כשנתיים העלתה שוב את מודל העבודה הזה. למרבה המזל, רוב הארגונים היו ערוכים לכך, בגלל הקורונה. זה בלט במיוחד בחברות היי-טק, רב לאומיות וישראליות כאחד. ואמנם, סקר שנעשה באחרונה על ידי חברת ההשמה להיי-טק גוטפרנדס בקרב 1,000 סטארט-אפים מעלה ש- 88%מהם מאפשרים עבודה היברידית, ורק 12% דורשים מהעובדים להגיע למשרד כל השבוע.

השורה התחתונה: מה יקרה כעת? האם עוד הנהלות יורו לעובדים לחזור למשרד – לכל השבוע או, כמו במיקרוסופט, לחלק נרחב יותר ממנו? נראה שהעובדים והמעסיקים יצטרכו להיפגש באמצע הדרך: חזרה רבה יותר לעבודה פיזית, תוך שמירת הגמישות לעובדים להחליט מתי הם עובדים מהבית, במסגרת שנקבעה, ומתי לא, ובעיקר לחזק את האמון של העובדים שההנהלות מאמינות בהם. ההתפתחויות הטכנולוגיות מאפשרות את זה, בניגוד לעבר, ואי אפשר לעצור אותן. בעצם, אין סיבה לעצור אותן.