נוער במלכודת: כשהריגול הופך לזול – הילדים הופכים לכלי נשק

בשבוע שעבר הוגש כתב אישום חריג וחמור: נער בן 16 מהשפלה הואשם בקשר עם סוכן איראני. על פי פרטי האישום, הנער תיעד מבנים רגישים, צירף את המפעיל לקבוצות ווטסאפ, העביר לידיו שליטה על מצלמת הטלפון הנייד שלו, ואף נשלח – לכאורה – להצית שטח יער סמוך לרחובות.

קשה להפריז בחומרת המעשים, אך קשה לא פחות להתעלם מהשאלה הגדולה יותר: איך הגענו למצב שבו נערים ישראלים הופכים לכלי משחק בידי גורמים עוינים?

מדאיג להיווכח עד כמה המנגנון פשוט – המפעיל הזר פונה באמצעות שיחה אנונימית ומציע "משימות מבחן" – תיעוד של כרזות, צילום מבנים, איתור כספומטים למטבעות קריפטוגרפיים – ובתמורה מעניק תשלום צנוע אך מיידי

נדמה שהתשובה ברורה , אפילו מדי: זה היה רק עניין של זמן. אנחנו מצויים בעידן חדש – עידן שבו ריגול אינו עוד פרויקט מורכב, עתיר תקציב, רווי זהויות בדויות, מכשירי ציתות או סוכנים מיומנים. זהו עידן של 'ריגול דל-תקציב' (Low-Budget Espionage) – כזה שבו תמורת מאות שקלים בודדים אפשר להפעיל קטין באמצעות אפליקציה חינמית ולגייס אותו לצורך איסוף מידע, השחתת סמלים, או פעולות חבלה קלות.

מבית הספר אל הטלגרם

פלטפורמות כמו טלגרם הפכו זה מכבר לקרקע פורייה להסתה, קונספירציות ותכנים רדיקליים. אך בפרקטיקה המודיעינית – הן מספקות הרבה מעבר לכך. הן מאפשרות גישה ישירה לילדים, מבלי שההורה, המורה או המדינה יבחינו בכך בזמן אמת.

מדאיג להיווכח עד כמה המנגנון פשוט – המפעיל הזר פונה באמצעות שיחה אנונימית ומציע "משימות מבחן" – תיעוד של כרזות, צילום מבנים, איתור כספומטים למטבעות קריפטוגרפיים – ובתמורה מעניק תשלום צנוע אך מיידי. לאחר שנוצרת מחויבות מסוימת, מתחילות המשימות המסוכנות יותר. ככל שמעמיקים הקשרים, כך גדלה גם היכולת לסחוט, ללחוץ, וכן להפעיל הפחדות ואיומים.

אין מדובר כאן בילדים שמודעים למשמעות ההשתתפות ברשת ריגול זרה. ברוב המקרים, אין להם כלים להבין את עומק המעשים. הם אינם פושעים אידיאולוגיים, ואינם בהכרח בעלי כוונות זדון. הם פשוט זמינים, נגישים, ולרוב – בודדים.

"מטוס הנייר" החדש שמאיים על בני הנוער. טלגרם. צילום: Shutterstock

ילד בן 16 אינו 'אויב' – הוא סימפטום

מערכת הביטחון והפרקליטות אינן יכולות להבליג על תופעה כזו. מגע עם סוכן זר הוא עבירה חמורה ואין להקל בה ראש. אולם דווקא בשל כך יש לבחון היטב את הגבול שבין תגובה נחושה – לתגובה עיוורת. מדיניות ענישה מרתיעה אינה יכולה להחליף טיפול עומק, והיא לבדה בוודאי שלא תבלום את התופעה. מה שנדרש כאן הוא שינוי פרדיגמה – זיהוי מוקדם, חינוך למודעות דיגיטלית, פיקוח על פלטפורמות, חיזוק מערך התמיכה הנפשית בבני נוער – ובעיקר, הקמת מנגנוני סינון והתרעה אפקטיביים, שימנעו את הקשר הראשוני בין קטין לבין גורם עוין.

לא ניתן לשדרג את המודיעין, מבלי לשדרג את ההגנה על נפשם של ילדינו.

השירותים החשאיים יודעים להתמודד עם ריגול מתוחכם. אולם נדמה כי דווקא ריגול פשוט, כמעט בנאלי, חומק מתחת לרדאר. הסיבה לכך נעוצה בטשטוש הגבול: הגורם המופעל אינו סוכן אויב, אלא נער צעיר, שיכול להיות תלמיד, שכן או בן משפחה. אדם שלא היה אמור להיות שם.

לכן, זוהי לא רק משימה של מערכת המשפט – אלא של כל החברה. ההורים, בתי הספר, המחנכים, הקהילות – כולם נדרשים להכיר בכך: ילדים חשופים להפעלה מודיעינית. לא רק באמצעות איומים, אלא באמצעות פיתוי, תחושת שליחות כוזבת או רצון פשוט "לעזור" למי שנראה להם דמות סמכותית מעבר למסך. אם לא נפעל כאן ועכשיו למנוע את גיוסו של הקטין הבא – נוכל למצוא את עצמנו בעוד חודשים מול כותרת דומה עם שם אחר, ילד אחר, ומערכת שלמה שמגיבה רק בדיעבד.

"מטוס הנייר" שמאיים על הילדים שלנו

ביטחון המידע הוא לא בהכרח הדבר החמור ביותר שמשתקף מהמקרה הזה, אלא ביטחונם של הילדים שלנו. אמנם המוּדעוּת של ההורים לסכנות ברשתות החברתיות עלתה בשנים האחרונות. אך טלגרם – שהפופלריות שלה נסקה במהירות מאז השביעי באוקטובר – היא "ליגה אחרת" של סכנה.

כשהם מוגנים במעטה של אנונימיות, פועלים בטלגרם כוחות זדוניים: מעבריינים, סוחרי נשק וסמים, עברייני מין וכן – גם סוכנים זרים שמחפשים להוציא לפועל מבצעי ההשפעה. אם הורים חשבו עד היום שהם צריכים לתת את הדעת על פעילותם של הילדים שלהם ברשתות כמו פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק – הדבר נכון שבעתיים בעבור טלגרם.

הכותב הוא עו"ד רמי תמם, שותף במשרד עו"ד פטמן תמם ושות'. עוסק בפלילים ובסייבר. ראש תוכנית תואר שני MBA סייבר בקריה האקדמית אונו