למה אתם זורקים מיליונים על פרויקטי מודרניזציה שנידונים לכישלון?

מאת רותם מזרחי

בארגונים גדולים שאלת המודרניזציה אינה "אם", אלא "מתי". מערכות לגאסי הן עמוד השדרה של הפעילות העסקית – מעבדות מיליארדי עסקאות, מיישמות מדיניות עסקית ורגולטורית ומשמרות ידע מצטבר שנבנה לאורך עשרות שנים. אבל בשנים האחרונות, יותר מנמ"רים מגלים אמת מטרידה: למרות שהמערכות ממשיכות לתפקד, אף אחד לא מבין אותן. המתכנתים שבנו אותן עזבו, התיעוד חסר או לא קיים, והלוגיקה העסקית קבורה עמוק בתוך מיליוני שורות קוד. למעשה, ארגונים רבים לוקים בעיוורון חמור לגבי המערכות שלהם.

רבים חשבו שהמודרניזציה שנכנסת לארגונים תפתור את האתגרים האלו, אך גילו שלא כולם נפתרו. אנחנו הבנו שהפתרון אינו מודרניזציה – אלא ידע. אלברט איינשטיין אמר, ש-"אנחנו לא יכולים לפתור את הבעיות שלנו באמצעות אותה רמת חשיבה שבה היינו כשיצרנו אותן", כלומר צריך להסתכל על האתגרים מזווית אחרת. מיילסטון זירו (MSO) מציעה פתרון פורץ דרך, המגדיר מחדש את הדרך שבה ארגונים מתמודדים עם מערכות לגאסי.

ההבנה הקריטית: זו לא בעיית מודרניזציה – זו בעיית ידע

הכלים בשוק מציגים עצמם כפתרון למודרניזציה: המרת הקוד לחדש יותר, עלייה לענן ועוד, אך המציאות היא, ש-74% מפרויקטי המודרניזציה נכשלים –  לא בגלל טכנולוגיה, אלא בגלל חוסר הבנה.

MS0 מצביעה על הבעיה: עיוורון ארגוני. דורות של מערכות קיבלו עדכונים, טלאים, הרחבות ורפורמות ללא תיעוד עקבי ושימור הידע. התוצאה: מערכות ליבה קריטיות שהארגון תלוי בהן – אך אינו מבין את מבנן, התנהגותן, משמעותן העסקית ואיך הכל מתחבר ביחד.

MS0 פותרת משהו עמוק בהרבה: היא בונה בינת תוכנה (Software Intelligence) – תשתית ידע ארגונית שמשחזרת את הידע האבוד ומחזירה שליטה, שקיפות וביטחון למערכות ליבה.

מה בעצם עושה MS0?

במקום לייצר דוקומנטציה סטטית – שתמיד מתיישנת, MSO בונה "אקו-סיסטם של ידע חי", שמאפשר לארגון הבנת המערכות שלו בשלוש שכבות משלימות:

השכבה הטכנית (Technical): איך הקוד בנוי? אילו ממשקים קיימים? מה התלויות של הרכיבים השונים? היכן מסתתרת הלוגיקה הקריטית?

השכבה הפונקציונלית (Functional): מה המערכת עושה בפועל? אילו רכיבים ותהליכים היא מפעילה? אילו תנאים וחוקים היא אוכפת?

השכבה העסקית: (Business): למה זה חשוב? מה המשמעות של פונקציה מסוימת על עמידה ברגולציה, זרימת הכנסות או סיכונים תפעוליים? איזה חוק עסקי מייצג תנאי מסוים?

חיבור שלוש השכבות יוצר שכבת בינה  שאינה קיימת באף כלי אחר וממירה את מערכות הלגאסי מקופסה שחורה למשאב אסטרטגי, שהארגון יכול להבין, לנהל ולשלוט בו.

מדוע מדובר בפריצת דרך?

השוק מפוצל לשתי גישות ושבוי בטעויות היסטוריות: הגישה הראשונה דוגלת בשימוש בכלים שמתחילים בפעולה (Action-First). מדובר בכלים שמבצעים פעולות על מערכות שהם לא באמת מבינים. כלים שמנסים לבצע שינוי ישיר בקוד כמו המרה של קובול לג'אווה, או מיגרציות רחבות היקף. הם מניחים שההבנה תגיע תוך כדי תנועה, כאשר בפועל אין ידע או מפה. התוצאה, הצפויה מראש, השקעות מסיביות שיורדות לטמיון עם כישלון הפרויקט, אינטגרציות שבורות, אובדן לוגיקה עסקית והפרות רגולציה.

הגישה השנייה דוגלת בשימוש בכלים טכניים(Analysis-First). כלים אלה נותנים תובנה טכנית מעולה, מציעים גרפים של תלותיות, מבנה קוד, מדדי מורכבות. אבל הם לא מדברים את שפת העסק. הפער בין תובנה טכנית לבין החלטה עסקית נשאר עצום והמנמ"ר אינו יכול לקבל החלטה אסטרטגית עבור הארגון.

 גישת MSO של "First Intelligence, then Actions" – מהווה פריצת דרך אמיתית. היא מחברת את הטכני לעסקי, את ה-“מה” ל-“למה, ופותרת את הבעיה על ידי יצירת זיכרון ארגוני (Institutional Memory), כך שכל פעולה שנדרשת ליישום תהיה מגובה בהבנה מלאה, מכל זווית, מלווה בחשיבה של כמה צעדים קדימה.

המשמעות היא שבהתחלה אין המרת קוד, אין העברת בסיסי נתונים, אין ביצועי רפקטור לארכיטקטורות ואין אשליית פתרון מהיר. יש בנייה של שכבת ידע שמאפשרת לארגון לבחור כל מסלול עתידי שימצא לנכון. הפתרון אינו יוצר תלות – הוא  מאפשר בחירה ויישום שלה כמעט ודאי.

אנחנו הבנו ב-MSO, שבעיית הידע אינה טכנית או עסקית- היא החיבור ביניהן.

MSO כ"תשתית ידע": לא כלי, אלא שכבה אסטרטגית

ארגון שמבין לעומק את מערכות הלגאסי שלו יכול לבחור בכל מסלול: מודרניזציה עם חברה אחת, מיגרציה עם  חברה אחרת, רפקטור עם יועצים, או פשוט תחזוקה בטוחה. הבינה שאנחנו בונים משרתת את כל המסלולים. אנחנו  נותנים לארגון את מה שהיה חסר לו: ידע. שקיפות. שליטה. הבנה. ביטחון.

ולסיום, חשוב לציין שאנחנו לא מתחרים בכלי הפעולה; אנחנו התשתית שהם זקוקים לה ואף אחד מהם לא מספק. התוצאה אינה רק הצלחה של פרויקט אלא בניה של נכס ארגוני

הכותב הוא מנכ"ל ומייסד MSO.