המתח בין החדש לישן: כיצד לחבר בין אסטרטגיית ה-AI והמיינפריים?

הימים כעת יוצאי דופן, כשאת השגרה היומיומית החליפה סוג של שגרת-חירום. אבל גם היום כדאי לזכור – החירום יחלוף והשגרה תשוב, כזה הוא הטבע של העולם. ובשגרה קיימת הסיטואציה הזאת, שחווה אותה כמעט כל מנמ"ר של ארגון גדול. הוא יוצא נפעם מעוד כנס שבו הנושא הכי מדובר הוא AI ויכולותיה, ואז הוא מגיע למשרדו ונכנס לפגישה שבה הוא נדרש להסביר, ולא בפעם הראשונה, לגורמים העסקיים בארגון מדוע במערכות ליבה המבוססות על מיינפריים לרוב לא יתאפשר לצאת למהלך עסקי או שיווקי קריטי כבר בשבוע הבא, אלא נדרשת עבודת הכנה של כמה שבועות ולעיתים גם חודשים.

את המתח הבלתי נסבל הזה חווה ומכיר כל מנמ"ר של ארגון גדול. זהו המתח שנע בין השיח החדש על בינה מלאכותית לבין המציאות הארגונית, הכוללת מערכות ליבה שראשיתן אי שם בשנות השמונים של מאה שעברה. למה הדבר דומה? לשפאגט שבו רגלו האחת של המנמ"ר מתוחה בקדמת הטכנולוגיה של 2026 ואילו הרגל השנייה נמתחת היישר לשנים שבהן בגין עוד היה ראש ממשלה, אריק שרון שר ביטחון ורפול רמטכ"ל. את המתח הזה מנמ"רים נדרשים לנסות להקל, ובמאמר זה נדון בדרכים כיצד ניתן לעשות זאת.

אמינות מול כבדות

אולם ראשית נדרש הסבר קצר על מערכת המיינפריים. מערכת זו הינה בעצם מחשב עוצמתי, המיועד להריץ יישומים קריטיים בהיקפים גדולים ובאמינות גבוהה לאורך זמן. ארגונים גדולים, דוגמת בנקים, חברות ביטוח, חברות תעופה ומשרדי ממשלה, משתמשים במיינפריים כדי לעבד נפחי טרנזקציות עצומים מדי יום. זה כולל תשלומים, הזמנות, חיובים, פוליסות ועוד. היתרון המרכזי של פלטפורמה זו, שנכנסה לשימוש לפני 40 ולעיתים אף 50 שנה, הוא ביציבותה, שרידותה ואבטחת המידע שלה, זאת בנוסף ליכולות שלה לעבד כמויות עצומות של נתונים בו-זמנית. ההתמקדות של סביבת המיינפריים על ביצועים עקביים, זמינות כמעט מוחלטת ותפעול רציף היא שנתנה לה אורך חיים של עשרות שנים עד ימינו אלה.

"המיינפריים אינו האויב של החדשנות, אלא נכס אסטרטגי שדורש אריזה מחדש והתאמה לעידן החדש. ארגונים שלא ישכילו לבנות שכבות המגשרות בין העולמות ימשיכו לחוות את המתח שמייצר שפגאט ארגוני מתמשך"

מנגד, החיבור של מערכות ליבה אלו לעולם הדיגיטלי המודרני לא תמיד טבעי, וברוב הארגונים הוא דורש שכבות, כלים ותהליכים משלימים. במקרים רבים יישומי ליבה אלו נשענים על שפות פיתוח ותיקות, כגון קובול, עם מחזורי פיתוח ארוכים יותר ותלות באנשי מקצוע נדירים. שינוי לוגיקה עסקית או שילוב יכולות חדשות דורש לעיתים תהליכים כבדים יחסית, ולכן נדרשות התאמות כדי לתמוך בתרבות DevOps ואג'ייל בקצב שהעסק מצפה לו. בנוסף, העלות הכוללת של תפעול ושינוי יכולה להיות משמעותית, והגמישות נמוכה ביחס לתשתיות ענן סקלאביליות. המכלול הזה מביא אותנו לתוצאה שאותה חש המנמ"ר על בשרו – בעידן שבו ארגונים נדרשים להשיק שירותים במהירות ולהתאים מוצרים בזמן אמת, המיינפריים עלול להפוך לצוואר בקבוק ארכיטקטוני ולעיכוב הארגון.

להזריק חדשנות למיינפריים

אם כך, מה יש ביכולתו של המנמ"ר לעשות כדי לצמצם את המתח הארכיטקטוני המובנה במערכות שלו? כיצד הוא מצמצם את הטווח בין העידן הקליל של ה-AI ובין העידן הכבד של המיינפריים? או במילים אחרות – כיצד לשמור על יציבותן של מערכות המגלגלות מיליארדים, ומנגד להזריק להן בצורה זהירה מנות מדודות של חדשנות?

התשובה לכך הינה ביצירה של שכבות תיווך בין המיינפריים המסורתי ובין הדרישות העכשוויות. קיימים כבר היום פתרונות, שבבסיס התפיסה שלהם מצוי הקונספט של גישור בין מערכות מיינפריים ותיקות לבין סביבות פיתוח ותפעול מודרניות. פתרונות אלו עוטפים את המיינפריים בשכבת אינטגרציה ואוטומציה, המאפשרת הארכת חיים של נכס אסטרטגי דוגמת המיינפריים. במקביל, שכבת התווך תאפשר גם חיבור של המיינפריים לעולמות ה-AI והדאטה, קיצור זמני ה-Time-to-Market, הטמעה של תהליכי DevOps וחיבור טוב יותר של המיינפריים לארגון ולצרכיו.

הקונספט מתמקד בהפיכת מערכות ליבה יציבות ונגישות יותר לעולמות ענן, דאטה ואפליקציות דיגיטליות, תוך צמצום הסיכון התפעולי. כך הארגון יכול לשמר את אמינות המיינפריים מצד אחד, ובמקביל להאיץ חדשנות וגמישות עסקית מצד שני. במקרים רבים ניתן לבצע זאת בלי לבצע מהלך רדיקלי, יקר וארוך של החלפת התשתיות הוותיקות, שיש המדמים אותו לניתוח לב פתוח ארגוני.

חיבור של עבר ועתיד

לסיכום, הדילמה של המנמ"ר לא מחייבת מאבק בין עבר לעתיד, אלא בחירה מושכלת כיצד לחבר ביניהם. המיינפריים אינו האויב של החדשנות, אלא נכס אסטרטגי שדורש אריזה מחדש והתאמה לעידן החדש. ארגונים שלא ישכילו לבנות שכבות המגשרות בין העולמות ימשיכו לחוות את המתח שמייצר שפגאט ארגוני מתמשך. לעומתם – אלו שיאמצו ארכיטקטורת תיווך חכמה יגלו שיציבות וחדשנות אינן עומדות בסתירה, אלא דווקא משלימות אחת את השנייה. העתיד אינו מחייב ניתוק מהליבה, אלא חיבור מחודש אליה, ולעשות זאת בשפה טכנולוגית חדשה ועדכנית.

מנכ"לית ומייסדת חברת נוביליס (Novilis), שותפה בישראל של ספקית הטכנולוגיה HCLSoftware.