"מכונות כבר מסוגלות לבצע משימות מחשבתיות שאינן אנושיות כלל"

בשבוע שעבר, במהלך כנס re:Invent של חטיבת שירותי הענן של אמזון, הלוא היא AWS, הרחק ממסכי הענק ומהקצב רווי האדרנלין של האולמות המרכזיים בקומה מתחת, פגשתי את ד"ר ביירון קוק. המפגש נערך יחד עם עוד כמה עיתונאים בחדר שקט יותר, ואפשר שיחה עמוקה על מדע, בינה מלאכותית והעתיד שמתחולל לנגד עינינו, אולי מהר יותר מכפי שאנחנו מצליחים להבין.

קוק, מתמטיקאי עטור פרסים ונושא גם בתארים סגן נשיא ומדען מכובד באמזון, עומד בראש "קבוצת ההיגיון הממוכן" (ARG) בענקית הטכנולוגיה, הוא גם מהדמויות הבולטות במחקר אוטומציה של היגיון פורמלי, ומתמחה בתחום מאוד מסוים שבגללו גם גויס לשורותיה של אמזון: הוא מתמחה באימות, כלומר בדיקת מהימנות, למודלים של בינה מלאכותית, תחום מחקר צר וסבוך שרק קומץ אנשים בעולם עוסקים בו. במילים פשוטות: העבודה שלו היא לוודא, ברמה המתמטית, שמודלי הבינה המלאכותית מוציאים נתונים מדויקים ולא מדברים שטויות.

קוק, שעונה לחלוטין לסטריאוטיפ של מדען מפוזר, עם משקפיים עבים ומבט שאיכשהו תמיד מכוון לחלל הריק ולא אל בן שיחו, מדבר ברוגע כמעט מפתיע על שינויי ענק שמטלטלים את המדע ואת התעשייה בו-זמנית – כאילו מדובר בהתרחבות של רשת סופרמרקטים ולא שינויים שמטלטלים תעשיות בעולם.

כבר חושבות יותר מתוחכם מאיתנו. המכונות. צילום: אילסטרציה. ג'מיני AI

אחת השאלות הראשונות שהצגתי לו נגעה לנושא שמסקרן מדענים ויזמים כאחד: האם וכמה אנחנו קרובים ליום שבו בינה יוצרת תבצע מדע אמיתי. לא רק תסכם, לא רק תציע רעיונות, אלא תגדיר היפותזה, תבנה מודל ניסויי, תבצע את הניסוי, תנתח תוצאות ותכריע אם המודל עומד במבחן המציאות.

מה שמעכב את ההתפתחות של המדענים המלאכותיים הלאה הוא לא היכולת של המכונה, אלא הבירוקרטיה: רגולציה, ניסויים קליניים, נהלי אישור. המדע והטכנולוגיה, כמו תמיד, רצים קדימה ולא מחכים

קוק לא מהסס. מבחינתו, כבר עברנו את הסף הזה. הוא מזכיר פתרון שנמצא לבעיה הפתוחה של המתמטיקאי היהודי-הונגרי ארדש, הוכחה מתמטית שהושגה ממש לפני כשבועיים, אחרי שלא נפתרה במשך 30 שנה, באמצעות שילוב של כלי הוכחה פורמליים ומודלים יוצרים, בהליך שיצר תוצאה שאף קבוצה אנושית, גם אם הייתה מקדישה את כל חייה, לא הייתה מסוגלת להגיע אליה. קוק מסביר שלא מדובר ב-"מדע שבוצע "בעזרת" AI" אלא ממש מדע שבוצע בידי מכונות.

הוא לוקח את זה רחוק יותר, אל תחום הביולוגיה החישובית. דברים שעבד עליהם בשנים האחרונות, כמו מודלים ביולוגיים ואימות של הבנת השפעות ביולוגיות על ידי בינה מלאכותית, כבר הובילו לניבויים שסייעו בגילוי תרופות ובהבנת מנגנוני מחלה, בדומה למה שעושה ביולוג'יק דיזיין הישראלית עם תרופות לסרטן, שכבר סיפרתי לכם עליה כאן.

כמעט כמו סרט מדע בדיוני

התהליך, כפי שהוא מתאר אותו, נשמע כמעט כמו סרט מדע בדיוני: מודל שבנוי על הנחות ביולוגיות, מערכת שמייצרת השערות על בסיסו, ניסויי מעבדה "רטובים" (אלה, עדיין מבוצעים בידי בני אדם, כשמילת המפתח היא עדיין…) שמאמתים או מפילים אותן, ושיפורים למודל שוב ושוב, עד שנוצרת תמונה מדעית יציבה.

לדידו של ד"ר קוק, זהו כבר "סוכן מדע" לכל דבר. מה שמעכב את ההתפתחות של המדענים המלאכותיים הלאה הוא לא היכולת של המכונה, אלא הבירוקרטיה: רגולציה, ניסויים קליניים, נהלי אישור. המדע והטכנולוגיה, כמו תמיד, רצים קדימה ולא מחכים.

מכאן עברנו לשאלה המתבקשת: מה המשמעות של התקדמות כזאת עבור מקצועות קיימים? האם מקצועות מסוימים יתפוגגו? קוק עוצר לרגע, ואז משיב בכנות שמפתיעה בגילוי הלב שלה. הוא אומר שאינו יודע אילו מקצועות ייעלמו, אבל נזכר איך האינטרנט כן שינה מן היסוד את תפקיד סוכני הנסיעות. בעיניו זו דינמיקה טבעית: טכנולוגיה מחליפה חלק מהפעולות הקיימות, אך במקביל יוצרת ענפים חדשים לגמרי. הוא פחות מוטרד מהשינוי ויותר עסוק בהשפעותיו המעשיות: לאן חוזרת היצירתיות האנושית כשהפעולות הטכניות כבר אינן נחלת האדם בלבד?

כשהעליתי בפניו את קצב השינוי שמעורר חרדות אצל לא מעט בעלי מקצוע, קוק שוב בחר בזווית היסטורית. הוא מזכיר את מהפכת הרכבות בתחילת המאה הקודמת; את כניסת ה-747 שהפכה מרחק בין יבשות לעניין של שעות בודדות; ואת הטלוויזיה, ששיטחה הבדלי תרבות והתחילה למחוק מבטאים מקומיים. בעיניו, כל תקופת חדשנות גדולה עוברת עקומת כאוס טבעית, שבה העולם מתארגן מחדש סביב הכלים החדשים – אבל בסוף נחזור לשיווי משקל חדש. “זה לא אינטנסיבי יותר ממהפכות גדולות אחרות", הוא אמר. "אנחנו פשוט חיים עכשיו בתקופה כזאת".

"לא דומה לאינטליגנציה שלנו"

ואז החלטתי להשליך את הפצצה המתבקשת, ששואלים עכשיו כל אחד בתחום הבינלאומי – כמה אנחנו קרובים לבינה מלאכותית כללית? קוק לא ניסה להעמיד פנים שהוא יודע איך מגדירים בכלל בינה כללית או תודעה. "אני לא יודע מה זו תודעה", הוא קבע בפשטות, "ולכן קשה לי להבין מה בדיוק מבקשים מ-AGI להיות".

אבל כשהוא מדבר על כלים בני זמננו, מערכות שמפיקות הוכחות מתמטיות מורכבות, ופתרונות מדעיים לבעיות שבעבר היו מחוץ להישג ידו של המין האנושי כולו, מתגנבת תחושה שאולי השאלה עצמה לא רלוונטית. מבחינה חישובית, "אנחנו כבר חיים בעולם שבו מכונות מסוגלות לבצע משימות מחשבתיות שאינן אנושיות כלל. לא דומה לאינטליגנציה שלנו, לא מנסה לחקות אותה – אלא זה גזע אחר של יכולת חשיבה.

"במובן הזה", הודה כמעט בעל כורחו, "אנחנו כבר שם".

בחלק האחרון של השיחה אני מנסה להבין ממנו, כמי שפעל גם בארצות הברית ובאנגליה, את הפער המדעי בין ארה"ב לאירופה. שאלה שמטרידה חוקרים ויזמים כאחד.

קוק קבע נחרצות שמבחינת התחומים שבהם הוא עוסק, אירופה מובילה. הוא ציין את וינה, קיימברידג', מזרח אירופה ומרכזי מחקר נוספים שהפכו חממה למוחות מהחזקים בעולם במדעי המחשב התיאורטיים.

אפילו את העשור שבו חי באנגליה הוא מתאר כבחירה מודעת, כדי להימצא קרוב יותר למרכז מצוינות המדעית. ארצות הברית, לדבריו, מצטיינת בחלק אחר לגמרי בשרשרת: מסחור, סטארט-אפים, יכולת להפוך רעיון למוצר. אבל ד"ר קוק לא חושב שמדובר בתחרות. מדובר בשתי מערכות המשלימות זו את זו, כמו שני קצוות של אותו מנוע חדשנות.