האם ענף ההיי-טק מוכן לחופשה בימי א'? בעד ונגד

בעד: דורון אמיר, יזם ותיק בתעשייה

הייתי מיועציו של סילבן שלום כשכיהן כשר אוצר. נסינו להעלות את הסוגיה של חופשה בימי א' למודעות ולקבל אישורים לנושא. מניסיון של 20 שנה בתחום ההיי-טק שכמובן עובד בזירה הבינלאומית, סוגיית יום א' חשובה מאוד כי יש צורך בתיאום עם העולם הגלובלי.

בישראל הקטר של ההיי-טק חשוב. יצרני מאוד, אבל השוק שלנו אינו בישראל. אנו מתגאים בהיותנו אומת סטארט-אפ וצריכים להסתדר עם יום אחד פחות בגלובליזציה. יום א' הוא יום אבוד. אי אפשר לעשות שום פעילות של שיווק גלובלי, מכירות גלובליות ופיתוח גלובלי. לא חבל?

בנוסף, הדבר ייתן יותר זמן פנוי כי ביום שישי יעבדו פחות מבשאר הימים, וזה ישאיר יומיים שלמים של חופשה. בגיל 40 פלוס אנחנו רוצים לרצות גם את ההורים וגם את הילדים. יום שישי קצר כשיודעים שאחריו יש 48 שעות שלמות של חופשה, יעודד אנשים לעבוד בשאר השבוע, ולאפשר להם להספיק הכל בסוף השבוע.

גם הכלכלה תרוויח מכך משום שהציבור יוציא כסף על בילויים בימי ראשון, גם החרדים יוכלו לנצל את היום לבילויים וטיולים. זה גם ייתן לסטודנטים ולתלמידי יב' אפשרות לעבוד בסוף השבוע הארוך כדי להגביר את עצמאותם.

ישנן גם סוגיות הקשורות למסחר הבורסאי בעולם: תזמון, זמני טיסות. כל חברות ההיי-טק שמתעסקות עם מסחר בינלאומי מאוד אהבו את זה.

מה עם הפרשי השעות מול עמק הסיליקון, ממילא יום שישי כבר אבוד כי זה אצלנו אחרי כניסת השבת?

בעבר ההייטקיסט הישראלי המצוי היה קשור לאמריקה, היום אנחנו עובדים עם הודו ומדינות באירופה. גם כך אנחנו עובדים מעבר לשעות המקובלות. עובדים בצורה מאסיבית כדי לסיים פרויקטים. המחסום היחיד הוא יום שבתון, לא שעות עבודה.

נגד: שלומי לויה סמנכ"ל משפט, איגוד לשכות המסחר

אנחנו לא מתנגדים עקרונית לחופש ביום א', כי זה טוב למסחר. אבל עמדתנו היא שלא נכון לטפל בכל הנושא של מבנה שבוע העבודה ובשעות העבודה בצורה של סלמי. ללכת פה שעה פחות, כאן סוף שבוע ארוך, אלא לטפל טיפול שורש אחת ולתמיד לכל הבעיות שקשורות לשבוע ומבנה העבודה כולל בעיות שמציקות במשך הרבה שנים גם למעסיקים.

הנקודה הראשונה – חישוב השעות הנוספות. אי אפשר לטפל אך ורק בצד שהוא לכאורה לטובת העובדים שמפחיתים להם את שעות העבודה. ההיי-טק הישראלי פרודוקטיבי מאוד, אבל בשאר התחומים הפריון של מדינת ישראל גרוע בכל פרמטר – גם הכולל, וגם לשעת עבודה. בעיקר בענפים שמוכרים לשוק המקומי ולא מתחרים בשוק בינלאומי. באותם ענפים אם נוריד את מספר שעות העבודה נפגע במשק.

במפעל רגיל אם מישהו רוצה לצאת שעתיים מוקדם ולהחזיר אותם למחרת, המעביד צריך לשלם לו 125%, ורבים מהם אינם מסוגלים להעלות את עלויות העבודה. הפתרון יהיה שהשעות ינוכו משכרו של העובד.

הנקודה השניה המנוחה השבועית. מנוחה שבועית היא בת 36 שעות היום – פוגעים באוכלוסיה של הסטודנטים והחיילים. הם רוצים להעמיד את כוח העבודה שלהם דווקא בסוף שבוע – למה למנוע את זה מהם? בפועל נקצר להם את המנוחה השבועית מ-36 ל-24 שעות.

סוגיה שלישית היא קיצור החופש הגדול. לא יכול להיות שההורים העובדים יסתובבו כמו מסוממים במשך חודשיים כדי למצוא פתרון לילדים. החופש הגדול לא ניתן במעמד הר סיני ואחרי שההורים מנצלים את כל הרזרבות והשקעות בלתי מבוטלות. מתחילים ב-1 בספטמבר ואז הגענו לחגי תשרי. לא יקרה כלום אם יחפפו את החופש הגדול עם חגי תשרי.

אם רוצים לשנות, צריך לדאוג למהלך כוללני של סופ"ש ארוך, חישוב שעות נוספות ושינוי החופש הגדול. לדבר אך ורק על סוף שבוע ארוך או על הפחתת שבוע עבודה זה לא רציני. נהיה בעד אבל לא כמהלך בודד בפני עצמו אלא כחלק משורה של מהלכים שמביאים פתרון לעיוותים בשוק העבודה. בכל מקרה הנושא אינו עומד על הפרק.

ובאופן וולנטרי הרעיון תפס אצל חברות ההיי-טק, נוכח העובדה שהם עובדים מול העולם, ובחו"ל יום א' הוא יום שבתון ואין עם מי לדבר. הדבר משתלב גם באסטרטגיה עסקית של המעסיקים וגם תורם לרווחת העובדים. בשאר המשק אין הדבר כך.