האם תופעת התוכנות הפיראטיות עומדת להיעלם?

תופעת התוכנות הפיראטיות עומדת להיעלם בתוך שנתיים – כך טען הנציג הגרמני של ארגון ה-BSA, שנלחם בתופעה, בכנס היועצים המשפטיים של הארגון, שנערך בשבוע שעבר. וכל כך למה? פשוט מאוד, אמר אותו נציג – כולם יעברו לענן ושם, כידוע, לא צריך לגנוב.

לא כל המשתתפים קנו את התיאוריה הוורודה הזו. אחת מהם היא עו"ד נעמי אסיא, שמייצגת את ארגון ה-BSA בישראל. היא נמנית על אלה שסבורים שבישראל, תופעת התוכנות הפיראטיות לא תיעלם כל כך מהר, וספק אם בכלל. מה עוד שקצב המעבר לענן בארץ ובעולם הוא לא כל כך גבוה שמצדיק נבואה כל כך אופטימית.

גניבת תוכנות – חלק מהתרבות הישראלית

לא תהיה זו הגזמה לומר שבישראל, גניבת תוכנות – או, במילים מכובסות, תת רישוי לתוכנות שיש עליהן זכויות יוצרים – היא סוג של ספורט לאומי, חלק מהתרבות שלנו, שאנחנו לא מצליחים להיגמל ממנו.

כשדוד בן גוריון חלם על המדינה היהודית, שאלו פרנסי הישוב מתי נדע שאנחנו עם ככל העמים? תשובתו הייתה: "כאשר ייתפס הגנב היהודי הראשון". על אותו משקל אפשר לומר שמפרי זכויות היוצרים של תוכנות צצו בארץ הקודש כמה רגעים אחרי שביל גייטס שחרר לאוויר העולם את הגרסה הראשונה של Windows, שיצאה לשוק ב-1985. אז, הפיראטיות באה לידי ביטוי בעיקר בהעתקה לא חוקית של תוכנות, שהתפתחה לתעשייה שלמה. במקביל לה התפתחה תעשיה פיראטית של הפרת זכויות במוזיקה ויצירות נוספות.

התפרצות האינטרנט והתרחבות התשתיות הדיגיטליות העצימו את התופעה בכל העולם, ובכלל זה בישראל. התופעה הלכה והחמירה בארץ והיא עדיין בעוצמה גבוהה. ארגון ה-BSA בישראל מעריך ששליש מהתוכנות שפועלות כיום בארגונים גדולים וקטנים הן לא חוקיות. זו אמנם ירידה קלה של כמה אחוזים לעומת העשור הקודם, אבל לכל הדעות מדובר בהיקפים בלתי נסבלים, שהנזק המוערך למשק בעקבותיהם הוא מיליוני דולרים.

כיום, השיטה יותר פשוטה: ארגונים כבר לא מעתיקים, אלא חותמים על הסכמי רישוי עם חברות כמו מיקרוסופט (Microsoft), אדובי (Adobe) או אוטודסק (Autodesk) שתקפים לגבי מספר מסוים של רישיונות בארגון, אבל משלמים רק על חלקם. בדיקות שנעשות על ידי חוקרי ה-BSA מגלות פערים של עד 30% בין מספר הרישיונות נשוא ההסכמים לאלה שהארגונים משלמים עליהם בפועל.

התירוצים שנשמעים יכולים למלא כמה ספרי צ'יזבטים: החל מ-"לא ידעתי" דרך "טעות במחלקת החשבונות" ועד ל-"לא עשינו ספירות מלאי מזמן". התמונה המצטיירת היא שבחלק גדול מהארגונים, מנמ"רים פשוט לא יודעים כמה רישיונות יש להם, על מה הם משלמים ועל מה לא. לפעמים זה עובד לטובתם לכאורה, ואז הם מוכיחים להנהלות שהם "חסכו" להן כסף, אלא שלפעמים זה יכול לעלות לארגון בקנסות ופיצויים במיליוני שקלים. חוק זכויות יוצרים, שחוקק ב-2007, מאפשר לקורבן ההעתקה לדרוש 100 אלף שקלים על כל כותר שנפרץ ללא הוכחת נזק.

העונש: קנס המבוסס על רווחים?

באותו הכנס העלה אחד המשתתפים רעיון מקורי: שהעונש שיוטל על ארגונים שנתפסו בהעתקות יהיה מבוסס על הרווחים שהם עשו ממכירת מוצריהם ושירותיהם בעקבות השימוש בתוכנות הלא חוקיות. שהרי, לטענתו, הם הגדילו את הכנסותיהם בכך שלא העבירו תמלוגים לבעלי הזכויות.

זה רעיון מקורי, אבל עו"ד אסיא סקפטית מאוד אם אפשר ליישמו בישראל. לדבריה, הדרך היחידה הייתה ותמיד תהיה שילוב של חינוך, אכיפה וענישה בהתאם. אלא שהמצב הוא שמרבית התיקים נסגרים בפשרה, שבמסגרתה מקבלות החברות שזכויותיהן הופרו לפחות חלק מהכסף, ומהחברות המפרות נחסכת החשיפה המביכה, בלשון המעטה, שעלולה להיות להן בעקבות המקרה. מנכ"לים יודעים שכל סכום שהחברה שלהם תשלם מבלי להגיע לבית המשפט חוסך את הנזק שעלול להיגרם לה אם הפיראטיות תיחשף. מנוע החיפוש של גוגל (Google), כידוע, לא שוכח כלום.

מעבר לזה, האיחוד האירופי והממשל האמריקני לא רואים בעין יפה את רמת הפיראטיות בישראל. אנחנו אמנם לא מובילים בתחום, אבל הצפי הוא שארגונים במדינה שהוכתרה כאומת החדשנות ישלמו עבור תוכנות. באחת הפגישות של ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, עם נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, ועם גייטס נזפו שני האמריקנים בישראלי המבויש ואמרו לו: "תפסיקו להעתיק".

בשנתה ה-70, צריכה החברה הישראלית להפנים שכל יישום דיגיטלי הוא תוצאה של עבודה קשה של עשרות אם לא מאות אנשים, ושלאף אחד אין זכות מוסרית, ובוודאי שלא זכות חוקית, להפר את הזכויות הללו. אפשר לצפות מהרשויות לאכיפה קצת יותר יעילה ולבקש מאנשי ה-BSA להיות קצת פחות רחמנים.