היום שאחרי: האם ההיי-טק הישראלי יסייע למימוש חזון אזורי?

חזרתם של החטופים הביתה בשבוע שעבר הייתה רגע שנדמה שאף אחד מאתנו לא נשאר אדיש מולו. אי אפשר היה להישאר אדיש מולו. העם כולו עצר את נשימתו, דמעה זלגה והלב של ישראל חזר לפעום יחד. אבל יחד עם ההתרגשות עלתה השאלה: מה עכשיו? מהו "היום שאחרי" שלנו – העם בישראל, הכלכלה הישראלית, התעשייה בארץ, ההיי-טק הישראלי?

היום שאחרי איננו רק יום של תקווה, הוא גם יום של אחריות. זהו יום שמחייב מנהיגות שמביטה קדימה באומץ, רואה את המזרח התיכון של המחר, ומבינה שאין ביטחון בלי כלכלה ואין יציבות בלי היי-טק חזק – ותעשייה חזקה בכלל. שהרי כאשר יש אינטרס כלכלי, השלום מחזיק מעמד. לא לחינם מי שהביאו הלכה למעשה להפסקת האש היו אנשי עסקים – בעיקר מארצות הברית, אך גם ממדינות נוספות.

היום שאחרי הוא רגע של אמת. זה הזמן לשים בצד את הפחד, את השגרה ואת הפוליטיקה, לקחת את כל היתרונות של ההיי-טק והתעשייה בישראל, ולהתחיל לבנות – ביושר, בחזון ובתעוזה

אחד הדברים שהשנתיים האחרונות הוכיחו הוא שכשיש אינטרסים כלכליים, הסכמים מדיניים, כולל הסכמי שלום, נותרים יציבים גם מול אתגרים גיאו-פוליטיים ברורים כמו המלחמה בשבע חזיתות שידענו. לכן, כשמתכננים את המחר, בואו נסתכל רגע על האתמול – למרות המלחמה, הסכמי השלום עם מצרים וירדן נשארו על כנם. ֿלא רק שאלה לא קרסו, אלא הם המשיכו להיות בסיס לשיתופי פעולה אסטרטגיים. גם בימי המלחמה, מצרים המשיכה לרכוש את הגז הישראלי וירדן עשתה זאת אף היא, וכן המשיכה לקבל מאיתנו מים, כמתחייב מהסכם השלום בין שתי המדינות. יחד, שתיהן מהוות כ-60% מייצוא הגז הישראלי כולו. זה אמנם מצומצם לנושא ספציפי, אבל בהחלט מהווה בסיס להמשך והעמקה.

גם כשמסתכלים על השכנים המעט יותר רחוקים, ובעיקר איחוד האמירויות הערביות וערב הסעודית, נראה כי האינטרסים יכול להיות כר נרחב לפריחה כלכלית הדדית, לרבות פריחה טכנולוגית. הכלכלה הוכיחה שיציבות אמיתית במזרח התיכון לא נובעת מנאומים, אלא מהתלות ההדדית של עסקים, משאבים ותעשייה.

פוטנציאל עצום לצד ראייה מפוכחת

במשך חודשים דיברתי על הצורך להגדיר את חזון העתיד שלנו .עכשיו, כשהאזור כולו מתעצב מחדש, צריך לעשות את זה, על ידי הליכה בשתי דרכים, שמשלימות זו את זו: ריאליזם מדיני והתחדשות תעשייתית. עוד לפני המלחמה, בשיחות שקיימתי עם גורמים באיחוד האמירויות עלה שוב ושוב הרעיון של חיבור בין ההון הערבי למוח הטכנולוגי הישראלי, לאקו-סיסטם המטורף שנבנה פה בהיי-טק, בתשתיות התפלה, בחקלאות ובאנרגיה. הידע התעשייתי והטכנולוגי הישראלי, יחד עם ההון הערבי, הם אבני יסוד שיכולות לבנות את כלכלת המזרח התיכון החדש. הפוטנציאל כאן עצום, אך נדרשת ראייה מפוכחת.

יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן. צילום: ShutterStock

קחו, למשל, את חזון 2030 של ערב הסעודית, שהוצג על ידי יורש העצר, מוחמד בן סלמאן. זוהי תוכנית על לשינוי פני הממלכה ולהפחתת התלות שלה בנפט. במרכז התוכנית עומד פרויקט NEOM – קיום אזור חדשנות ותעשייה בגודל של מדינה, שצפוי לכלול ערי עתיד חכמות, תעשיות אנרגיה ירוקה, מרכזי מחקר וטכנולוגיה, ותיירות מתקדמת. הלב של NEOM הוא The Line – עיר ליניארית באורך של 170 ק"מ, שנבנית כעיר חכמה לחלוטין – ללא רכבים, ללא זיהום וללא בזבוז אנרגיה .זהו אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר בעולם, שמגלם את החזון הסעודי לעידן שאחרי הנפט.

החזון הזה טומן בחובו הזדמנות עצומה לישראל. כאשר נהיה חזקים ויעילים בבית, נוכל להביא לשולחן את מה שאין לאף מדינה אחרת באזור – חדשנות עמידה. הכוונה היא לשילוב בין ידע טכנולוגי, ניסיון תעשייתי ויכולת מוכחת לפעול גם בתנאי חוסר ודאות ביטחונית ופוליטית. זוהי בדיוק המומחיות שהעולם הערבי מחפש כיום – לא רק פיתוחים מבריקים, אלא גם, ובעיקר, יכולת להפוך רעיון למציאות תחת לחץ.

בעזרת הטכנולוגיה, ישראל יכולה, במיוחד בעת הזו ועם הרוח הגבית החזקה מאוד שיש לה מהממשל האמריקני, להפוך מ-"קוץ" שתקוע בלב המזרח התיכון לדבק שמחבר את חלקיו. כדי לממש את מלוא הפוטנציאל של חזון 2030 הסעודי ושל הסכמי אברהם, שיש לקוות שריאד תצטרף אליהם בקרוב, על ישראל לשאוף לחיבור פיזי וכלכלי עמוק עם מדינות האזור.

עוד פרויקט רלוונטי בהחלט הוא מסילות השלום – פרויקט לוגיסטי אזורי, שמטרתו לחבר, באמצעות רכבות, כבישים וגשר, בין סעודיה ומדינות המפרץ לנמלי הים של ישראל – ומשם לאירופה. הפרויקט דורש תיאום פוליטי והשקעות אזוריות נרחבות, אך הרווח האסטרטגי שיש בו לישראל עצום: קיצור זמני הובלה, הפחתת עלויות סחר והפיכת ישראל לציר תשתיתי מרכזי בין אסיה לאירופה. כבר כיום, הסחר בין ישראל לאיחוד האמירויות חצה את הרף של שלושה מיליארד דולר בשנה, וזה רק קצה הקרחון של הפוטנציאל הכלכלי האזורי.

היום שאחרי הוא רגע של אמת. זה הזמן לשים בצד את הפחד, את השגרה ואת הפוליטיקה, לקחת את כל היתרונות של ההיי-טק והתעשייה בישראל, ולהתחיל לבנות – ביושר, בחזון ובתעוזה.

הכותבת הייתה מנכ"לית איגוד ההיי-טק בהתאחדות התעשיינים ומתמודדת לנשיאות ההתאחדות.