השקעה בהשכלה טכנולוגית – המפתח לעתיד של כולנו

בעשורים האחרונים ביססה מדינת ישראל את מעמדה כ"אומת הסטארט-אפ", תואר שנועד לבטא את החדשנות, את היכולת המחקרית ואת העוצמה התעשייתית-טכנולוגית שהתפתחו כאן.

ההצלחות המרשימות בתחומי ההיי-טק, הסייבר, הרפואה המתקדמת ועוד, נשענות על תשתית אנושית של כוח אדם מיומן, יצירתי ובעל יכולת להתמודד עם אתגרי המאה ה-21. תשתית זו מתחילה ונבנית קודם כל במערכת החינוך. לכן, השקעה בהשכלה טכנולוגית היא אינטרס לאומי ראשון במעלה, בעל השלכות כלכליות, ביטחוניות וחברתיות כאחד.

כדי לשמר את היתרון היחסי של ישראל ולהבטיח תעשייה חזקה ועצמאית כחול-לבן, נדרש גידול משמעותי בהיקף הסטודנטים הפונים למקצועות מדעיים וטכנולוגיים, והבטחת מסלולים שיאפשרו להם להתפתח, לקבל את מירב הכלים, ולהשתלב בתעשייה

ההשכלה הטכנולוגית – היא הקטר של המשק

ההשכלה הטכנולוגית, שמכשירה את הנדסאי המחר, היא הקטר של המשק. מזווית כלכלית, התעשייה הטכנולוגית היא ממנועי הצמיחה המרכזיים של המשק הישראלי. היא אחראית לחלק ניכר מהייצוא, למשיכת השקעות בינלאומיות, וליצירת מקומות עבודה איכותיים. עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים למחסור מתמשך בהנדסאים, מתכנתים ואנשי מקצוע עם רקע מדעי-טכנולוגי.

המחסור בהנדסאים, שרוכשים את המיומנויות והידע שלהם בעיקר במכללות הטכנולוגיות, בולט במיוחד. כבר ב-2018, במסגרת הרפורמה האחרונה שעסקה בהשכלה הטכנולוגית (ואושררה בשנית ב-2023), ממשלת ישראל הציבה כיעד הכשרת כ-15 אלף הנדסאים בוגרים, שישתלבו בשוק העבודה – מכסה שעל פי הרפורמה היה צורך להגיע אליה החל מ-2023. בפועל, נכון לסוף שנת 2023, רק כעשרת אלפים הנדסאים הוסמכו. אף שהצורך בהנדסאים גבר בשנים האחרונות, לא חל גידול במספר ההנדסאים המוסמכים.

המחסור בהנדסאים – הדרושים היום גם לשיקום אזורים שנפגעו במלחמת 'חרבות ברזל' ובמבצע 'עם כלביא' – ובאנשי מקצוע טכנולוגיים, מעכב פיתוח מוצרים, פוגע ביכולת התחרותית מול מדינות שאינן מפסיקות להשקיע בחינוך טכנולוגי, ומחזק את התלות של התעשייה הישראלית בגורמים חיצוניים. 

כדי לשמר את היתרון היחסי של ישראל ולהבטיח תעשייה חזקה ועצמאית כחול-לבן, נדרש גידול משמעותי בהיקף הסטודנטים הפונים למקצועות מדעיים וטכנולוגיים, והבטחת מסלולים שיאפשרו להם להתפתח, לקבל את מירב הכלים, ולהשתלב בתעשייה.

חשיבותם ותרומתם למשק מהותיות. הנדסאים. צילום: אילוסטרציה. Shutterstock

מיומנויות טכנולוגיות למינוף החברה כולה 

לצד חיזוק התעשייה, להשכלה הטכנולוגית יש חשיבות ביטחונית מהמעלה הראשונה. רבות מהיכולות הצבאיות שעליהן נשענת ישראל – החל מטכנולוגיות מודיעין, דרך מערכות הגנה מפני טילים ועד ליכולות סייבר התקפיות והגנתיות (כפי שנוכחנו גם במלחמה האחרונה) – נוצרו ומתוחזקות על ידי אנשי מקצוע בעלי השכלה טכנולוגית גבוהה.

בתעשיות הביטחוניות וביחידות הטכנולוגיות של צה"ל קיים ביקוש מתמיד לאנשים עם יכולת לנתח מידע מורכב, לפתח פתרונות מתקדמים ולשלב בין עולמות תוכן שונים. השקעה בהשכלה טכנולוגית אינה רק השקעה בכלכלה, היא השקעה בשמירה על ביטחון המדינה וביכולת שלה להתמודד עם האיומים השונים והמשתנים.

היבט נוסף הוא ההשפעה החברתית הרחבה של ההשכלה הטכנולוגית. כיום, ישנן אוכלוסיות שאינן נהנות מנגישות שווה להזדמנויות בתחום זה במערכת החינוך התיכונית, בפריפריה הגאוגרפית והחברתית, בחלק מהמגזרים, ובבתי ספר בעלי משאבים מוגבלים. המכללות הטכנולוגיות, להבדיל, תורמות למוביליות חברתית בכך שרובן מצויות בפריפריה החברתית-גיאוגרפית. פיתוח תוכניות טכנולוגיות מתקדמות, הכשרת מורים איכותיים והשקעה במכללות הטכנולוגיות יכולים להפוך את הידע הטכנולוגי מגורם שמעמיק פערים לכזה שמצמצם אותם. כאשר סטודנטים מכל מגזר ומכל אזור יכולים לרכוש מיומנויות שמאפשרות השתלבות בשוק העבודה העתידי, החברה הישראלית כולה מתחזקת.

החשיבות של מיומנויות טכנולוגיות אינה מוגבלת רק למי שמתעתד להיות מהנדס או מתכנת. בעידן הדיגיטלי, כמעט כל תחום מקצועי דורש היכרות עם מחשבים, חשיבה אנליטית, יכולת עבודה עם נתונים ופתרון בעיות מורכבות. השקעה בחינוך טכנולוגי כבר מגיל יסודי ותיכון מחנכת דור של תלמידים לחשיבה חדשנית, ליצירתיות וליכולת להבין את העולם הטכנולוגי שסביבם. המיומנויות הללו – חרף הדימוי המיושן והשגוי של ההשכלה הטכנולוגית – אינן רק שימושיות, הן חיוניות.

נדרש שינוי: הכרה בהנדסאים כבעלי תואר ראשון

אלא שכאן נחשף אחד החסמים המרכזיים בפני מימוש הפוטנציאל: שליטת האקדמיה באמצעות המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) – לאורך שנים קובעת המערכת האקדמית נרטיב בלעדי שלפיו תואר ראשון אקדמי הוא הנתיב היוקרתי, הלגיטימי והראוי, תוך שליטה הדוקה במנגנוני ההכרה, התקצוב והסטטוס. שליטה זו מגינה על היוקרה והמעמד של התואר האקדמי, אך בפועל חוסמת כל אפשרות למהפכה אמיתית בענף ההשכלה הגבוהה.

מהפכה כזו יכולה וצריכה לכלול הכרה בלימודי הנדסאים כבעלי מעמד של תואר ראשון, בצירוף שנת לימודים נוספת ייעודית בתחומי ההוראה או הניהול. מהלך זה יספק מענה כפול: מחד, יאפשר להנדסאים איכותיים להשתלב ולהתקדם בשוק העבודה במסלולים מקצועיים וניהוליים, ומאידך, ייתן מענה למחסור הקריטי במורים טכנולוגיים בכלל מערכת החינוך. יתרה מכך, יצירת מסלול ברור, יוקרתי ונגיש להשכלה טכנולוגית תעודד אוכלוסיות רחבות לבחור מלכתחילה במסלולים אלה, תוך שילוב בתעסוקה איכותית, שמירה על אופק התפתחות עתידי, ושבירת תקרות הזכוכית שמגבילות כיום את התקדמותם.

מהלך כזה יכול להגדיל במהירות את היצע כוח האדם המיומן, לשפר את הפריון במשק ולהאיץ את הצמיחה הכלכלית. כל עוד מתקיים מונופול רעיוני ומוסדי זה, המשק הישראלי ממשיך לשלם מחיר כבד בדמות מחסור בכוח אדם מקצועי, האטה בפיתוח ופגיעה בכושר התחרות הבינלאומי.

ההשכלה הטכנולוגית היא הבסיס לחוסנה הלאומי של ישראל – כלכלית, ביטחונית וחברתית. השקעה משמעותית בה היום היא הבטחה לעתיד של חדשנות, יציבות, עצמאות וצמיחה. כדי שישראל תמשיך להיות מעצמה טכנולוגית ותוכל לשגשג כלכלית וחברתית, עליה לתקן את העוול ארוך השנים ולהציב את ההשכלה הטכנולוגית בעדיפות עליונה.

הכותב הוא מרכז פורום המכללות הטכנולוגיות ומנכ"ל המכללה הטכנולוגית באר שבע