הבינה המלאכותית לא גונבת משרות, היא גונבת משמעות!

יום חמישי, 08:17 בבוקר. אני נכנסת למשרד, סורקת את האימיילים, ואז שומעת דפיקה קלה בדלת. זו הייתה אחת העובדות הוותיקות בצוות. בפנים שקטות, היא התיישבה מולי ואמרה: "ה-AI עושה את זה טוב. אבל זה היה החלק שהכי אהבתי בעבודה".

העובדת הזו לא פוטרה, לא עברה תפקיד, ובכל זאת, משהו בה נשבר.

כמנהלת מערכות מידע בארגון ציבורי, אני רגילה להוביל שינויים טכנולוגיים ואוהבת את זה מאוד. אני מאמינה בחדשנות ובשיפור תהליכים, אבל אף אחד לא הכין אותי לרגע שבו הטכנולוגיה תשאיר את האדם בצד, לא בגלל חוסר כישורים, אלא בגלל שהיא נוגעת בדיוק במקום שבו לאדם היה ערך.

אני מאמינה בבינה מלאכותית, אבל אני גם מאמינה באינטליגנציה רגשית, לכן לפני שמעבירים משימה למערכת, צריך לשאול: האם זו משימה שיש בה ערך רגשי לעובד? האם היא חלק מהזהות המקצועית שלו?

איפה המקום שלנו כשהמערכת עושה הכל?

אנחנו מדברים הרבה על AI במונחים של עלות, יעילות, אוטומציה, אבל אף אחד לא מדבר על מה שהיא לוקחת מהעובד: תחושת חשיבות, גאווה, חיבור לעשייה.

המשימות הראשונות שעוברות לאוטומציה נראות "טכניות": סיווג מידע, זיהוי חריגים, ניסוח תגובות. אבל עבור העובדים, אלה בדיוק המקומות שבהם הם מרגישים חדים, חושבים ומשפיעים.

ואז הגיעה ה-AI – מהירה, מדויקת, ואובייקטיבית. ופתאום אין צורך בשיקול דעת או ניסיון. ואז, בלי שמרגישים, משהו שם נכבה.

אני רואה את זה קורה אצל אנשים, שלא איבדו את מקום העבודה, אבל כן איבדו את תחושת הבית בו. הם עושים את מה שנשאר, לעיתים מתוך ריחוק, לעיתים מתוך מאבק שקט להישאר רלוונטיים.

גייסו עזרה והעצימו עובדים. בינה מלאכותית. צילום: אילוסטרציה. Shutterstock

ההשפעה של ה-AI על עובדים

במסגרת הדוקטורט שלי, אני חוקרת את ההשפעה של ה-AI על עובדים.

הממצאים ברורים: כשהמערכת לוקחת משימות שנתפשו כליבת הזהות של העובד מול התפקיד שלו בארגון, החיבור הרגשי נשחק, והתוצאה? ירידה במחויבות, בחיוניות, ולעיתים גם ב"התפטרות שקטה".

בארגונים שבהם התחושה הזו מתפשטת, צצות תופעות כמו הסתרת ידע מכוונת על ידי העובד, שאינה נובעת מרוע, לא מתוך תחמנות, אלא מפחד. כי כשעובד מרגיש שאין לו ערך מוסף אנושי, הוא נסוג פנימה, שומר על מה שנותר, ובסופו של דבר, הארגון מאבד את מה שבאמת הופך אותו לחי: יוזמה, מעורבות ותשוקה.

אני מאמינה בבינה מלאכותית, אבל אני גם מאמינה באינטליגנציה רגשית, לכן לפני שמעבירים משימה למערכת, צריך לשאול: האם זו משימה שיש בה ערך רגשי לעובד? האם היא חלק מהזהות המקצועית שלו?

המיפוי של נקודות ערך אנושי הוא קריטי. הטמעת AI היא לא רק תהליך טכנולוגי. היא שינוי תרבותי עמוק. והסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו חשוב לא פחות מהטכנולוגיה עצמה. לכן המסרים שמובילים שינוי קובעים איך הוא ייתפש בעיני העובדים. אם העובדים שומעים ש"המכונה מחליפה אותם", הם ייסוגו – אבל אם ישמעו ש"המערכת תומכת, האדם מוביל", הם יתעצמו. המערכת יודעת לנתח, אבל העובד יודע למה זה חשוב. כשזה ברור – גם השינוי נעשה נכון יותר.

בסופו של דבר זה עלינו. אני לא מפחדת מה-AI, אני מתרגשת מהפוטנציאל שלה, אבל אני מפחדת מעולם שבו לאנשים כבר אין איפה להרגיש חשובים.

המערכת תדע לחשב מסלולים, אבל בני אדם צריכים גם לרצות לצעוד בהם.

כותבת  המאמר היא CIO במנהל מחקר חקלאי (מכון וולקני) ודוקטורנטית לחקר ההשפעה של AI על עובדים בארגונים