מחיר הגלובליזציה

עשרה פועלים סינים שעבדו במפעל המייצר רכיבי אלקטרוניקה עבור אפל (Apple), שמו קץ לחייהם בתקופה האחרונה בנסיבות שונות. סיפור ההתאבדות הכרונית-משהו, עורר גל מחאות בעולם נגד אפל ונגד השפעותיה השליליות של הגלובליזציה.

אין זה סוד שמזה שנים יצרניות המחשבים הגדולות, ואפל ביניהן, מייצרות את המכשירים הנחשקים ביותר שלהן באסיה – סין, קוריאה, טייוואן, הודו ומדינות אחרות. השיקולים הם כרגיל כלכליים. התחרות העזה בין החברות מחייבת הוזלת עלויות דרסטית, שמשמעותה הורדת מחירים לצרכן הסופי. העולם השלישי גילה את הצורך הזה, ובראשו הסינים. העובדים במפעלים שבאותן המדינות משלמים את מחיר התחרות בשכר הנמוך שהם מקבלים ובתנאי העסקה מבישים.

מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס, הגיב על הנושא, ואמר כי אפל תחקור את המקרה. בעלי המפעל בסין, שהם בכלל קוריאנים, מכחישים כל קשר בין ההתאבדות לתנאי ההעסקה, וגורסים שזה קרה בגלל סיבות אישיות. על פי השמועות, אחד העובדים התאבד לאחר שאיבד פרוטוקול סודי שכלל פרטי קוד תצורה של אחד המכשירים.

בעלי המפעל הקוריאנים חשפו באחרונה את שכרם של הפועלים: 131 דולרים בחודש, לא כולל בונוסים והטבות בגין עבודה מאומצת בתקופת לחץ. אותם בעלי המפעל אף הרחיבו והתגאו, כי במפעל שלהם בו אירעה ההתאבדות, יש לעובדים חדרי מנוחה והרגעות – דבר שלא קיים כמעט בשום מפעל אחר. הם גם ציינו, כי בשנה האחרונה מרכיב השכר בייצור המכשירים עלה ויעלה שוב ביולי – עובדה שתשפיע על מחירי המכשירים.

אפל אינה לבד. בפברואר אשתקד פרסם גוף בשם NLC, העוקב אחרי תנאי ההעסקה של עובדים בעולם השלישי, דו"ח חמור בן 60 עמודים על מצבם העגום של הפועלים הסינים. זאת, בעקבות בדיקה ממושכת שערכו הנציגים של גוף זה, לרבות סיורים במפעלים וראיונות עם עובדים. הם גילו תנאים מזעזעים, פועלים שעובדים שעות מטורפות בשכר זעום וללא שום פרופורציה לתפוקה של אותם פועלים.

באחד המפעלים, נכתב באותו דו"ח, 200 פועלים, בעיקר נשים סיניות צעירות, מייצרים מקלדות וציוד היקפי עבור HP, דל (Dell), לנובו (Lenovo), מיקרוסופט (Microsoft) ויבמ (IBM). בראיונות אחד-על-אחד עם אותם עובדים, ומתמונות שצולמו במפעל, עולים תנאי העסקה פרימיטיביים. למשל: הפועלים יושבים על שרפרפים קשיחים מעץ ומייצרים 500 מקלדות בשעה, בפעולה רצופה שנמשכת 12 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הפועלים מקבלים שני ימי חופשה בלבד בשנה. יש להם 1.1 שניות של מנוחה בין ייצור מקש אחד למשנהו בכל מקלדת – פעולה שעליהם לבצע 250 אלף פעמים בשבוע, ומיליון פעמים בחודש.

הפועלים מקבלים אחד חלקי חמישים סנט על כל מקש שהם מתקינים במקלדת. אסור להם לדבר, להאזין למוסיקה או להזיז את ידיהם בזמן העבודה, וחובה עליהם לגזוז את ציפורניהם אחת לכמה ימים.

תנאי הרחצה שלהם משפילים, וביציאה מהמפעל הם עוברים בדיקות ביטחוניות מקיפות ומציקות. אין תשלום על שעות נוספות, למרות שהפועלים עובדים במפעל כ-87 שעות שבועיות תמורת 41 סנט לשעה. כל זה לא מונע ממנהלי המפעל להרביץ בפועלים תורה, ולשכנע אותם שהמפעל הוא ביתם ועליהם לאהוב אותו בהתאם.

יש עוד עדויות לא סימפטיות רבות שמציגות את הצד המכוער של הגלובליזציה, המנצלת את המצוקה הכלכלית של מיליוני אסיאתיים, שמוכנים לעבוד בכל מחיר – העיקר להאכיל את ילדיהם. בעלי ההון חסרי המצפון מרגיעים את עצמם בטענה שללא המפעלים האלו – הפועלים היו גוועים ברעב.

השורה התחתונה: בפעם הבאה שתחזיקו את הגאדג'ט החדש שלכם או תשתמשו במקלדת של אחת מחברות המחשבים הגדולות, תזכרו שיכול מאוד להיות שזה היה המוצר האחרון שאותו פועל עבד עליו בטרם שם קץ לייסוריו והתאבד.