ריבונות ללא בחירה היא לא ריבונות אמיתית

ארגונים באירופה ממהרים לבנות תשתיות AI ריבוניות, כאשר לפי חברת מקינזי, השקעות ציבוריות ופרטיות בהיקפים עצומים מופנות כיום להקמת מרכזי הנתונים הנדרשים כדי לענות על הצפי לשילוש יכולת המחשוב באירופה עד 2030, תוך התמקדות ברורה בשילוב בין יעילות אנרגטית וריבונות נתונים. מיליארדי דולרים מושקעים במרכזי נתונים אזוריים, מסגרות התאימות הולכות ומתרבות וספקים הנעים מספקי תשתיות ריבוניות אירופיים וחברות תקשורת מקומיות ועד לספקיות ענן גלובליות גדולות המשתפות פעולה עם גופים מקומיים, מתחרים על השוק עם פתרונות המוגדרים כריבוניים. אולם בשל הדחיפות לעמוד בדרישות של DORA, חוק ה-AI של האיחוד האירופי, וברגולציות מתפתחות נוספות, חברות רבות מוצאות את עצמן מחליפות צורה אחת של תלות באחרת.

ריבונות אמיתית דורשת חופש בחירה.

פרדוקס הריבונות

כאשר מדברים על ריבונות, האינסטינקט הראשון הוא להסתגר: להגביל את זרימת הנתונים, לחייב תשתיות מקומיות ולהגביל גישה של ספקים. אך כאשר רודפים אחר אבטחה בצורה נוקשה מדי, התוצאה עלולה להיות פחות גמישות. אם התשתית הריבונית שלכם כובלת אתכם לספק ענן יחיד, לאזור יחיד או למערך טכנולוגי יחיד, לא השגתם ריבונות. פשוט העברתם את התלות למקום אחר.

"ריבונות משמעותה היכולת להעביר עומסי עבודה בין תשתיות מקומיות, ספקיות ענן גדולות, עננים אזוריים וסביבות קצה מבלי לכתוב מחדש יישומים או לעבד מחדש את המודלים מאפס"

לקוחות אירופיים נמצאים בנקודת מפנה, עם מועדי תאימות מתקרבים, כגון מסגרת הרגולציה של האיחוד האירופי, הכוללת את דרישות החוסן התפעולי של DORA, את דרישות השקיפות של חוק ה-AI ואת הלחץ הנובע מ-GDPR סביב לוקליזציה של נתונים. אך רגולציה לבדה אינה יוצרת יכולת לפתח מודלים קנייניים ואת התשתית הנדרשת לאירוח עומסי עבודה עצומים באופן מקומי. ויכולת, ללא גמישות, אינה הופכת ליתרון תחרותי.

מה ריבונות באמת דורשת

הנציבות האירופית התוותה מודל בן שבע שכבות לריבונות דיגיטלית, המשתרע מחומרה ותשתיות ועד נתונים, יישומים ושליטה. מרבית הארגונים מתמקדים ברמות אחת עד שלוש: תשתית פיזית, המקום שבו הנתונים נמצאים ומי מנהל אותם. להיבטים אלה יש חשיבות, אך הם אינם מספיקים.

כדי שריבונות תהיה אמינה, שלושה מרכיבים צריכים לפעול יחד:

שליטה בתשתיות ובנתונים: אתם צריכים לדעת היכן הנתונים שלכם נמצאים, כיצד הם מנוהלים ומי מקבל גישה אליהם. הדבר כולל את התשתית הפיזית, אך גם את סביבת ההפעלה, עד לרמת ה-kernel.

תאימות ללא פשרות: רגולציות כגון DORA אינן רק קובעות דרישות: הן מגדירות תוצאות ומשאירות לארגון את האחריות על אופן היישום וכן, יכולות להטיל קנסות שעלולים לסכן את השווי הכולל של הארגון. עבור לקוחות בתחום השירותים הפיננסיים, עמידה בדרישות התאימות משמעותה מעקב פעיל אחר תלויות תוכנה וניהול פגיעויות כדי לשמור על אפס הפרעות תפעוליות. ארכיטקטורה ריבונית חייבת להתאים את עצמה להקשר שלכם ולספק את הבסיס הגמיש, שנבנה מתוך מחשבה על תאימות, הנדרש כדי להגן על סביבות זמן הריצה הקריטיות ביותר שלכם.

ניידות בין סביבות: כאן אסטרטגיות ריבונות רבות מתחילות להיחלש. אם מודלי ה-AI או היישומים שלכם קשורים לספק ריבונות יחיד, מרחב התמרון שלכם עדיין מוגבל.

ריבונות משמעותה היכולת להעביר עומסי עבודה בין תשתיות מקומיות, ספקיות ענן גדולות, עננים אזוריים וסביבות קצה מבלי לכתוב מחדש יישומים או לעבד מחדש את המודלים מאפס. משמעות הדבר היא גם החלה של מנגנוני שליטה ובקרות אבטחה עקביים בכל הסביבות הללו.

הצעד הבא עבור מנהלי מערכות מידע

עבור מנהלי מערכות מידע ומובילי טכנולוגיה המתמודדים עם מציאות זו, שתי פעולות צריכות לקבל עדיפות:

התחילו עם הערכת סיכונים: לא כל עומסי העבודה דורשים אותה רמת ריבונות. לסוכני AI הפונים ללקוחות ומעבדים נתונים אישיים יש דרישות שונות מאלו של מערכות אנליטיקה פנימיות. מפו את מקרי השימוש שלכם בהתאם לרמות הסיכון ולחשיפה הרגולטורית. החלה של רמת השליטה הגבוהה ביותר בכל מקום היא יקרה ומאטה את החדשנות.

בנו חופש בחירה בתוך הארכיטקטורה כבר מהיום הראשון: העריכו את הארכיטקטורה שלכם באמצעות המבחן הבא: האם אתם יכולים להעביר עומס עבודה לסביבה אחרת בתוך 90 יום מבלי לכתוב אותו מחדש? אם התשובה היא לא, אתם צוברים חוב טכנולוגי שיהיה קשה יותר לנהל תחת לחץ רגולטורי.

ריבונות כאסטרטגיה

הארגונים שישגשגו בנוף ה-AI המפוקח החדש יהיו אלה שיבנו יסודות גמישים יותר, תשתית המשלבת שליטה, תאימות ובחירה.

יש להתייחס לריבונות כפילוסופיית תכנון. ההחלטות שמתקבלות היום בנוגע לארכיטקטורה, לספקים ולאופן שבו מאזנים בין אבטחה לגמישות, יקבעו אם הרגולציה תהפוך למגבלה או ליתרון תחרותי.

הכותב הוא סגן נשיא בכיר ומנכ"ל אזור EMEA ברד האט.