"מאז ה-7 באוקטובר מרחב הדיגיטל הפך למוקד של אֵבֶל"

"החוק החדש שנכנס אתמול (ד') לתוקף, המטפל בגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירת אדם – צמח מתוך כאב לאומי ודרישת מציאות קשה שנכפתה עלינו. בשנתיים האחרונות, לנוכח הטראומה הלאומית של ה-7 באוקטובר ואלפי המשפחות שאיבדו את יקיריהן באירועים מחרידים ובמלחמה, הפך המרחב הדיגיטלי למוקד של אֵבֶל, חיפוש תשובות ולעיתים אף זיכרון אחרון", כך אמרה עו"ד לימור ארגוב-שנהב.

בראיון לאנשים ומחשבים הסבירה עו"ד ארגוב-שנהב, מנהלת משותפת של מחלקת הגנת הפרטיות במשרד וקסלר ברגמן ושות', כי "חוק חדש מסדיר לראשונה את הגישה לתוכן דיגיטלי אחרי מותו של אדם, תוך ניסיון לאזן בין הזכות לפרטיות לבין הצורך בזיכרון והנצחה. במדינה שבה הזיכרון הלאומי נבנה, בין היתר, מדימוי של תיק אישי הנמסר ביד לילד יתום, או מכתב פרידה שהתפרסם בפוסט אינסטגרם – קשה להפריז במשמעות החוק החדש להסדרת הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר מותו של אדם".

"חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד-2024", שנכנס השבוע לתוקפו, הסבירה, "קובע הסדר מחייב המאזן בין זכויותיהם של היורשים הנבחרים לקבל גישה לחשבונות דיגיטליים, לבין זכותו של אדם לשמר את פרטיותו גם לאחר מותו".

"לא בכדי ישראל נמצאת בחזית העולמית בכל הנוגע להסדרה חקיקתית של סוגיה זו", ציינה עו"ד ארגוב-שנהב. "בשונה ממדינות אחרות המסתפקות בפסיקה או בהנחיות כלליות, מדובר בחוק מחייב ופורץ דרך".

טלטל גם את נושא המורשת הדיגיטלית. טבח ה-7 באוקטובר. צילום: ShutterStock

קרובים מורשים יבחרו מבעוד מועד על ידי בעל הנכס – עוד בחייו

"בעקבות טבח ה-7 באוקטובר", אמרה, "בני משפחה כואבים חיפשו גישה להודעות, מיילים, קבצים – לא לשם סקרנות, אלא כדי ללקט רסיסים של משמעות. גם לבני המשפחה יש זכות, אך היא מתנגשת לעיתים בזכותו של בן משפחתם לפרטיות, לסודיות, ולעקרונות של שירותים דיגיטליים שהבטיחו דיסקרטיות מוחלטת. הקושי בקבלת האפשרות לעיין או לנהל את הנכס הדיגיטלי לאחר מותו של אדם, הביא את המחוקק לנסות ולעגן את זכותם של קרובים שנבחרו מבעוד מועד על ידי בעל הנכס בחייו, לקבל גישה לנכסים דיגיטליים תוך מתן השליטה לגבי בחירה מודעת מי יוסמך לעיין, לאילו תכנים תותר גישה, והכל – תוך שמירה על ההסתייגויות המתבקשות (כגון הודעות, מידע פרטי וכן שמירה על פרטיותם של צדדים שלישיים)".

"המבקרים את החוק", הסבירה עו"ד ארגוב-שנהב, "מצביעים על כך שהחוק רואה בתוכן הדיגיטלי נכס ירושתי, ומכפיף אותו לדיני הירושה, אך בכך עלולה להיפגע הזכות החוקתית לפרטיות של הנפטר. יש כאן התנגשות בין שני עולמות: מצד אחד, התוכן הדיגיטלי משקף רכוש רוחני ונפשי של אדם, שלכאורה עובר ל'יורשיו' שנבחרו על ידו; מצד שני, דווקא אופיו האינטימי מחייב התייחסות כזכות אישית שאינה ניתנת להעברה".

לדבריה, הפתרון "נמצא באיזון העדין אותו ניסה לערוך המחוקק, כך שתינתן גישה מוגבלת ליורשים, תוך שמירה על פרטיות הנפטר". היא הוסיפה כי "בנוסף, המשתמש יוכל לבחור מי ינהל את הפלטפורמות המקוונות לאחר פטירתו, תוך בחירה מודעת לאיזה תוכן אישי תינתן גישה לאדם אחר ותוך מתן שליטה מסוימת לפלטפורמות הדיגיטליות, כך שלחלק מהתוכן הפרטי לא תהיה גישה כלל, או לתוכן שבו פרטיותם של צדדים שלישיים עלולה להיפגע".

"ועדיין, בעיניי, נדרשים תיקונים ובחינה של יישומו בפועל בעתיד הקרוב", סייגה עו"ד ארגוב-שנהב. "פירוש המושג 'תוכן דיגיטלי' בחוק עלול להוביל לפרשנויות רחבות מדי, או לפגיעות בצדדים שלישיים. כמו כן, חסר בחוק מנגנון נגיש ואקטיבי שיאפשר לאדם לקבוע בחייו הנחיות ברורות מה לחשוף, מה להצפין, ומה להותיר אחריו, תוך שחלק מהשליטה במידע הדיגיטלי נותר לקביעה ובחינה אצל הספק הדיגיטלי".

כולנו משאירים אותה אחרינו בסוף דרכנו. מורשת הדיגיטלית. צילום: מחולל התמונות של ChatGPT

מה תהיה המורשת הדיגיטלית שאנו רוצים להשאיר אחרינו?

"דווקא בעת הזו", אמרה, "כשהענן הפך ליומן האישי החדש, ראוי שנעודד כל אחד ואחת לחשוב מראש על המורשת הדיגיטלית שיבקשו להשאיר אחריהם. החוק מבקש לעודד זאת, אך כרגע היישום נותן לספק הדיגיטלי להנגיש את המצב עבור המשתמשים. מדובר בתהליך שבו כולנו נידרש לחשוב על הזיכרונות הדיגיטליים שלנו במוקדם ובמאוחר ולנהל אותם היטב, ממש כפי שמנוהלים יתר הנכסים הפיזיים והכלכליים שלנו".

"בסופו של דבר, לא מדובר רק בחוק חדש, אלא במראה תרבותית", סיכמה עו"ד ארגוב-שנהב. "האם אנחנו באמת שולטים בנרטיב שלנו? מה יעלה בגורל סודותינו כשלא נהיה כאן? והאם נדע כחברה לאזן בין שכול, זיכרון וצנעת הפרט – גם לאחר שהמסך כבה?".