נשים ושבבים: המהנדסות שמאחורי התעשייה שמניעה את מהפכת ה-AI

תעשיית השבבים היא בין התעשיות הטכנולוגיות החמות והמשפיעות כיום. זוהי תעשייה שמניעה את גלגלי מהפכת הבינה המלאכותית, מאפשרת את פריצות הדרך בתחום ומהווה התשתית לכל טכנולוגיה מתקדמת – מחוות שרתים ועד לסמארטפונים ורכבים חכמים.

עם זאת, למרות מרכזיותה ומספר העובדים ההולך וגדל בה, ייצוג הנשים בתעשיית השבבים, ובפרט בתפקידים הטכנולוגיים וההנדסיים, עדיין נמוך יחסית. נכון שד"ר ליסה סו היא מנכ"לית AMD – מהחברות הבולטות בתעשיית השבבים, אבל עדיין, הענף הזה יכול וצריך לכלול הרבה יותר נשים מקצועיות ומוכשרות.

זאת הסיבה שמצאנו לנכון להאיר את תרומתן של המהנדסות, החוקרות והמובילות הטכנולוגיות שנמצאות בחזית הפיתוח, מתכננות את הדור הבא של השבבים ומעצבות את עתיד החדשנות. דיברנו עם כמה מהן, וגילינו נשים מעניינות ומעוררות השראה. ויש להן גם מסר לנשים אחרות ששוקלות אם להשתלב בתעשייה.

זוהי כתבה ראשונה מתוך שתיים בנושא (השנייה תתפרסם ביום א'), מתוך תקווה שלא נצטרך לעשות יותר כתבות על נשים בתעשיית השבבים, שכן נוכחותן בה, ובכל ענף טכנולוגי, תהיה ברורה ומובנת מאליה.

ד"ר אנה קוסינובה, מטלורגית (מהנדסת חומרים) בכירה במעבדות המו"פ של UCT ישראל

מה מהות התפקיד שלך?
"אני אחראית על פתרון בעיות תעשייתיות בזמן אמת: ניתוח כשלים, אפיון חומרים מתקדמים והטמעת יכולות חדשות. זאת, כדי לספק מענה מהיר ומדויק ליצרני השבבים הגלובליים, לקוחות UCT.

זהו תפקיד עם הרבה אחריות, כי מטלורג צריך לעשות ולידציה לחומרים שעליהם מבוססים כל המוצרים שהמפעל מייצר, ולתת להם אישור. איכות החומר והתאמתו לדרישות היא דבר משמעותי ביותר, במיוחד במוצרים שמשתלבים בתהליך ייצור השבבים.

זה גם תפקיד מרתק ומאתגר. מצד אחד, הוא קשור לתעשייה ולייצור, ומהצד השני הוא מדעי ומחקרי. השילוב הזה בא לידי ביטוי במוצר. יש בו גם תהליך למידה מתמיד והתפתחות אישית".

מה המסלול שעשית?
"עליתי לארץ מאוקראינה ב-2014 עם שלושה תארים, והמשכתי לפוסט דוקטורט בטכניון. הייתי מהנדסת במרכז המיקרוסקופיה. בהמשך הצטרפתי לסטארט-אפ פונוניקס, שם יישמתי את הידע האקדמי לפיתוח תהליכי אינטגרציה של יהלומים בהתקנים אלקטרוניים לצורך שיפור ביצועים, והעמקתי את הפעילות במחקר יישומי בתעשיית הסמיקונדוקטורים. לפני כשנה הצטרפתי למעבדות המו"פ של UCT ישראל".

כיצד את רואה את תעשיית השבבים ואת העתיד שלה?
"זו תעשייה שכל הזמן מתפתחת. כגורם מרכזי שמייצר ציוד קריטי לתהליך ייצור השבבים, אנחנו, ב-UCT, צריכים לעמוד כל הזמן בקצב של התעשייה. במסגרת ההתקדמות המואצת בתחום, יש כעת אתגרים חדשים שדורשים פיתוח חומרים בעלי תכונות חדשות וביצועים גבוהים יותר. יצרני השבבים מציבים כל הזמן דרישות חדשות, והמשימה שלנו היא לפתח מוצרים שיתאימו לדרישות הללו.

בנוסף, בתעשיית השבבים משתמשים בהרבה גזים אגרסיביים, לכן הצנרת, הברזים והמחברים שנוגעים באותם גזים צריכים להיות עמידים לאותם תנאים לא פשוטים. החומר שלנו צריך להיות עמיד בפני טמפרטורה וקורוזיה, ולהיות מספיק אמין כדי להחזיק מעמד בתנאים מאוד אגרסיביים לזמן ארוך. הוא גם צריך להיות נקי מאוד, לא לפלוט חלקיקים כדי לא לזהם את התהליכים".

ד"ר אנה קוסינובה, מטלורגית בכירה במעבדות המו"פ של UCT ישראל. צילום: יח"צ

מהן החוויות שלך כאישה בתעשייה הזאת?
"בזמנו היו פחות נשים בתחום הנדסת החומרים, אבל בשנים האחרונות המגמה משתנה, ונשים פחות מפחדות מאתגרים בתחומים האלה. באופן כללי, יש עדיין בתעשייה רוב של גברים, אם כי היחס הולך ומשתנה לטובת יותר נשים. עם זאת, לא התקשיתי אף פעם למצוא עבודה ולא חוויתי מעולם יחס שלילי או אפליה. לפעמים אפילו להיפך – גברים בתעשייה רואים אישה שהיא גם משכילה וגם חכמה, ומכבדים ומעריכים את העובדה שהיא עובדת בתחום הזה כאישה ומתפקדת גם כשומרת התא המשפחתי, עם כל מה שנלווה לזה.

בסוג תפקידים כמו שלי, נשים מגלות הרבה מאוד אחריות, והרבה אכפתיות לדברים שהן עושות. לפעמים זה מתבטא גם ביותר זהירות – מה שמאוד חשוב בתחום הזה".

איזה מסר יש לך לנשים שרוצות להשתלב בתחום?
"תעשיית השבבים היא תחום מאוד מעניין, שיש בו הרבה מקום להתפתחות אישית וגם לפתח דברים שיכולים להיות חלק מטכנולוגיות חדשות, מעולם חדש שאנחנו בונות במו ידינו.

בנוסף, הייתי ממליצה לא לפחד מאתגרים – להיות פתוחות ללמידה מתמדת, ולהתייחס לכל דבר חדש כאל הזדמנות".

שלי קומט נחום, מנהלת שרשרת אספקה ב-ולנס סמיקונדקטור

מה מהות התפקיד שלך?
"אני אחראית על ניהול שרשרת האספקה של ולנס סמיקונדקטור, לרבות תהליכי ייצור השבבים וניהול המלאים, במטרה להבטיח אספקה אופטימלית ללקוחות בתעשיית השבבים".

כיצד את רואה את תעשיית השבבים ואת העתיד שלה?
"בתור ילדה בשנות ה-80, הייתה לי הזכות לראות מקרוב כיצד השבב הופך מרכיב פשוט ונסתר לחלק אינהרנטי בעיצוב המציאות שלנו. כיום, אנחנו תלויים לחלוטין בשבבים, שנמצאים בכל מקום: במוצרי החשמל הביתיים, במערכות לניהול תורים, בכלי הרכב, בבתים החכמים ובטלפונים החכמים, שכבר מזמן הפכו לאיבר נוסף בגופנו.

תקופת הקורונה לימדה את העולם שתעשיית השבבים היא שחקן מרכזי, שמניע את הכלכלה העולמית. מצד אחד, מחסור בשבבים שיתק קווי ייצור של מכוניות ומכשירים חשמליים, ומהצד השני, הם אלה שאפשרו לנו להמשיך לתפקד ולעבוד מהבית כשנאסר עלינו לצאת למרחב הציבורי. אני מאמינה שכל עוד בני האדם ישאפו לחיי נוחות ובטיחות, הם ימשיכו לפתח שבבים מתוחכמים יותר, שיאפשרו למקסם אותם".

שלי קומט נחום, מנהלת שרשרת אספקה ב-ולנס סמיקונדקטור. צילום: באדיבות ולנס סמיקונדקטור

מהן החוויות שלך כאישה בתעשייה הזאת?
"להיות אישה זה חלק ממי שאני – בין אם הייתי עוסקת בחינוך, בחקלאות, בבניין או בשבבים. בסופו של יום, אני מאמינה שאנשים מביאים את האישיות שלהם לתוך העיסוק שהם בוחרים בו. כמנהלת שרשרת אספקה, אני נדרשת לממשקים רבים בתוך הארגון ומחוצה לו: הנדסה, כספים, מכירות וספקי ייצור, שמפוזרים על פני מדינות, יבשות ותרבויות שונות. בתעשייה שמתאפיינת בשינויים מתמידים ובקצב מהיר, התפקיד שלי דורש תכונות שאני חושבת שנשים מצטיינות בהן: יכולת ארגון ותכנון, דיוק בהוצאה לפועל, ריבוי משימות, תקשורת בין אישית גבוהה, גמישות מחשבתית ויצירתיות בפתרון קונפליקטים והנעת אנשים שהאינטרסים שלהם לא תמיד עולים בקנה אחד עם אלה שלי.

בתחילת הדרך חוויתי חוסר ביטחון, כשמצאתי את עצמי כאישה יחידה בחדר מול קולות חזקים ואסרטיביים של גברים. חוויתי הרמות גבה כשיצאתי מהמשרד מוקדם כדי להוציא את הילדים מהגנים והערות על האמוציות שאני מביאה לדיון סוער, והיו מי שניסו להקטין אותי או את חשיבותי לארגון. במבט לאחור, אחרי כ-18 שנים בהיי-טק, אני מאמינה שהאתגרים הללו דווקא דרבנו אותי ודייקו את העשייה שלי. הם דחפו אותי להתכונן טוב יותר ולהשמיע את קולי במקצועיות ובנחישות. כיום אני מספיק בטוחה בעצמי כדי להגיד שהרגש שאני מביאה לעבודה הוא לא חולשה, אלא ביטוי של תשוקה, שעוזרת לי להגיע לתוצאות.

התשוקה הזו עמדה למבחן אמיתי בקורונה. זו הייתה תקופה מטורפת מכל בחינה: בהלה עולמית לשבבים, מחסור בחומרי גלם ומלחמה יומיומית על משאבי ייצור מול ענקיות טכנולוגיה שפשוט ניסו לבלוע את הכול. מצאתי את עצמי מנהלת את ה-'מלחמה' הזו מהבית, על שולחן קטן שחלקתי עם בעלי, כששלושה ילדים מתרוצצים לנו בין הרגליים. באותו הזמן גם הייתי צריכה לגייס ולהכשיר אנשי צוות חדשים בזום, ולשמור על יחסים קרובים עם ספקים שנמצאים בצד השני של העולם ונלחמים במלחמות שלהם. הרגשתי שאני מזיזה הרים כדי לעמוד בלוחות הזמנים ולא לאבד אף מכירה. בסוף, מול האתגר העצום הזה, הסיפוק הכי גדול שלי הוא הידיעה שהצלחנו לדלוור – לא היה מחסור בשבבים של ולנס.

הדילמה של איזון בין בית לעבודה מלווה אותי כל הזמן וזה לא תמיד קל. אני לא חושבת שהייתי מגיעה להישגיי ללא המשפחה שעומדת לצדי".

איזה מסר יש לך לנשים שרוצות להשתלב בתחום?
"כשהייתי תלמידת בית ספר, לא הצלחתי להתחבר לשיעורים על מעגלים חשמליים, פרוטונים או טרנזיסטורים. לא בער בי להבין מה גורם לנורה להידלק, כל עוד היה לי אור כשנזקקתי לו. הגעתי לעולם השבבים וההיי-טק במקרה; לקחתי סיכון, ודי מהר גיליתי שאני במקום משמעותי, שתאם את הכישורים שלי.

גיליתי שבתעשייה הזו יש צורך בכל סוגי הנשים: כאלו שמלאות ברעיונות, כאלו שיודעות להניע את הסביבה, כאלו שמובילות שינויי תהליכים וכאלו שיכולות לקחת פרויקט מקצה לקצה. הקריירה שלי נבנתה על סקרנות, השקעה והיכולת לנסות משהו חדש. החינוך שקיבלתי בבית היה תמיד: 'ברור שאת יכולה. בכל תחום שתבחרי – התפקיד יהיה מה שאת תעשי ממנו'.

לינוי בנהר, ראשת צוות ולידציה ב-MDA Space

מה מהות התפקיד שלך?
"התפקיד שלי ושל הצוות שלי הוא להיות 'שומרי הסף' של הצ'יפ של החברה, שמיועד לתקשורת לוויינים. אנחנו בודקים את השבב – מקצה לקצה – כדי לוודא שכל היכולות החדשות שלו עובדות בצורה מושלמת לפני שהן משוחררות ללקוח. זה תפקיד שמשלב ראייה מערכתית רחבה, הבנה עמוקה בחומרה וכישורי ניהול.

האתגר המרכזי בתפקיד הוא ריבוי המשימות ופרויקטים מקבילים. בתור ראשת צוות, עליי לנהל את הזמן בצורה מיטבית, לתעדף משימות ולשלב בין ניהול הצוות לבין עבודה יומיומית מאתגרת של הכנת דו"חות, ניתוח של תוצאות, למידת דרישות לקוח ומערכת, ומתן מענה מקצועי לצוות. מאחר שה-ולידציה היא החולייה האחרונה בשרשרת לפני הלקוח, מוטלת עליי האחריות לנהל סיכונים ולהדריך את הצוות שלי בדיוק על מה לשים דגש כדי לעמוד בלוחות הזמנים בלי להתפשר על איכות".

איזה מסלול עברת בדרך לתפקידך הנוכחי?
"החיבור שלי לעולם הטכנולוגי התחיל בשירות צבאי בחיל התקשוב, שם עסקתי ברדיו, תקשורת נתונים ושרתים. הרקע הזה עורר בי סקרנות להבין את הלמה ואת הפיזיקה שמאחורי הדברים – מה שהוביל אותי ללימודי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה, עם התמחות ב-RF (תדרי רדיו) ועיבוד אותות.

לאורך כל הדרך, גם לפני ובמהלך הלימודים, הקפדתי לעבוד בשטח בתפקידי בדיקות והטמעת מערכות. לאחר התואר הגעתי לאפל כמהנדסת RF Validation (אימות תדרי רדיו), שם נחשפתי לראשונה לעולם השבבים המורכב ולבדיקות תקשורת מתקדמות – Wi-Fi, בלוטות' וסלולר. משם המשכתי לסטיקספיי – סטארט-אפ בתחום תקשורת הלוויינים. סטיקספיי נרכשה ביולי האחרון על ידי חברת טכנולוגיית החלל הקנדית MDA Space, ועברתי אליה יחד איתה. בסטיקספיי התחלתי כמהנדסת מערכת ולידציה על כל רכיבי הצ'יפ, וקודמתי לתפקידי הנוכחי כראשת צוות".

כיצד את רואה את תעשיית השבבים ואת העתיד שלה?
"אנחנו בעיצומו של עידן שבו השבבים הם 'הנפט החדש'. בעוד עשור, הבינה המלאכותית והתקשורת הלוויינית יהיו מוטמעות בכל פינה בחיינו, והכול יתבסס על שבבים חזקים יותר, חסכוניים יותר באנרגיה וחכמים יותר.

MDA Space היא שחקנית גלובלית מרכזית בכל מה שקשור לטכנולוגיות החלל. החברה פועלת בשלוש חטיבות שמשלימות אחת את השנייה: חטיבת הרובוטיקה, שבנתה את הזרוע הרובוטית של תחנת החלל הבינלאומית, חטיבת הגיאו-אינטליגנציה, שמנתחת נתונים מהחלל, וחטיבת לווייני התקשורת, שבה אני נמצאת.

זה תחום מרתק במיוחד, שכן תעשיית החלל נמצאת בצמיחה מתמדת, עם הזדמנויות רבות לחדשנות והשפעה על העתיד הטכנולוגי שלנו".

לינוי בנהר, ראשת צוות ולידציה ב-MDA Space. צילום: דבורי סטודיו לצילום

מה החוויות שלך כאישה בתעשייה הזאת?
"בתחילת הדרך, האתגר היה בעיקר היותי לעתים קרובות האישה היחידה בחדר. זה דורש ממך לבנות ביטחון עצמי חזק ולהשמיע את הקול שלך. כיום, האתגר הוא יותר באיזון – להוכיח שאפשר להיות מהנדסת מובילה וחדה מבלי לוותר על הזהות והחיים האישיים. אני אישה נשואה לבעל מדהים ואימא פעילה לשני בנים מדהימים, ותמיד רוצה להוכיח ולהראות שזה אפשרי, לצד העבודה, ואפילו הכרחי.

בשנים האחרונות חל שינוי בתעשייה: יש פתיחות גדולה יותר והבנה שגיוון מגדרי הוא לא רק נכון חברתית, אלא גם יתרון עסקי וטכנולוגי. אני רואה הרבה יותר נשים בתפקידי מפתח טכניים, ולא רק בתפקידי מעטפת. בצוות שלי, שכולל חמישה מהנדסים – ואני מגייסת אליו עובדים.ות, כדי להרחיב אותו – יש שתי מהנדסות מעולות ומקצועיות.

בנוסף, יש כיום הרבה יותר קהילות תומכות לנשים בהיי-טק, ובתחום השבבים בפרט – מה שיוצר רשת של ידע ושיתופי פעולה שלא הייתה קיימת בעבר. כמו כן, השיח סביב איזון בית-עבודה השתנה לחלוטין; המעבר למודל עבודה היברידי או מרחוק תורם לכך מאוד ומאפשר ליותר נשים להשתלב בתפקידים תובעניים בלי לוותר על האיזון האישי. ככל שהסביבה הופכת לגמישה ומכילה יותר, כך אנחנו רואות יותר נשים שבוחרות להישאר ולהתקדם לתפקידי מפתח בתעשייה".

איזה מסר יש לך לנשים שרוצות להשתלב בה ובהיי-טק בכלל?
"היי-טק זה לא רק קוד ותוכנה. עולם החומרה והשבבים הוא המקום שבו הקסם האמיתי קורה. אם את אוהבת לפתור חידות ולהבין איך דברים עובדים מבפנים – המקום שלך איתנו. בהחלט.

חשוב לי שבחורה צעירה שמתלבטת מה ללמוד תראה שיש נשים בתעשיית השבבים, ושהן לא רק שורדות שם, אלא מובילות ונהנות. אם הראיון הזה יגרום לסטודנטית אחת לבחור בהנדסת אלקטרוניקה – עשיתי את שלי.

לצעירות שנכנסות לתחום אני אומרת: אל תפחדי לשאול שאלות טיפשיות ואל תתרגשי אם את לא מבינה את הכול על ההתחלה. הנדסה היא תהליך של למידה אינסופית, וגם המהנדסים הכי בכירים עדיין לומדים בכל יום משהו חדש".

אילו תחומים בהיי-טק ובתעשיית השבבים פחות מוכרים אבל פתוחים לנשים?
"נשים נוטות לעתים קרובות ללכת לפיתוח תוכנה 'טהור', ומפספסות עולמות מרתקים כמו האימות וה-SoC. זה קורה כי התחומים האלו נשמעים קשיחים מדי מבחוץ, אבל האמת היא שהם דורשים המון יצירתיות.

עבורי, עבודה בנקודת המפגש שבין החומרה לתוכנה היא הדבר המעניין ביותר. ב-ולידציה את לא רק כותבת קוד, אלא את רואה איך הוא מפיח חיים בצ'יפ אמיתי, שנמצא אצלך ביד במעבדה. השילוב הזה נותן ערך מוסף אדיר והבנה עמוקה של איך הטכנולוגיה באמת עובדת.
המסר שלי לנשים הוא לא לחשוש מהחומרה – שם נמצאים האתגרים הכי מעניינים והיכולת להשפיע על המוצר מקצה לקצה".